בניהו בן־עמי הורחק מהר הבית לפני חודשיים וחצי, לאחר שגונן על חבר שעוכב בהר כשלא התקדם בקצב שדרשו השוטרים. בן־עמי עודנו מורחק מההר. למחרת פסח, כשהר הבית נפתח מחדש לכל אדם עם כניסת הפסקת האש, החליט בן־עמי שאם שערי ההר חסומים בפניו – הוא יקיף אותו מבחוץ.
הוא הגיע עם אשתו וארבעת ילדיו מיישובם, כוכב־השחר, והתפלל במבואת שער השלשלת, כעשרים מטרים מהמחסום המשטרתי. כעבור כרבע שעה ניגש אליו אחד השוטרים וביקש שיציג תעודת זהות. משהתבררה זהותו עיכב אותו השוטר בתחנת המשטרה, בטענה שהוא מורחק לא רק מהר הבית אלא גם ממבואותיו – שאין להן שיעור. לדברי המשטרה, כל הרחוב המוביל להר הוא מבואה אחת ארוכה בדרך אליו.
בדרך ניסה בן־עמי להתקשר לאשתו ולהודיע לה על עיכובו כדי שלא תדאג, אולם השוטרים מנעו זאת ממנו. לדבריו, שוטר מג"ב אף ניסה לחטוף מכיסו את מכשיר הטלפון ללא סמכות. בהמשך הוחרם מכשיר הטלפון וטרם הוחזר – אף שבית המשפט הורה למשטרה להחזירו.
הכי מעניין
בתחנה המצב הלך והסתבך. ידיו ורגליו של בן־עמי נאזקו במשך יום תמים. משם הועבר לקישלה – משטרת מרחב דוד ליד שער יפו, מבנה שגם בימי הבריטים הובלו אליו יהודים ללא סיבה ממשית. בן־עמי נעצר בבוקר, אולם גם בחמש אחר הצהריים לא אפשרו לו להעביר את מפתח המכונית המשפחתית לאשתו, שבינתיים הבינה שבעלה עצור והמתינה עם ילדיהם נואשת שעות ארוכות מחוץ לתחנה. בן־עמי נחקר, ואז הוחזר לספסל לעוד שעות של המתנה ללא תוחלת. בשלב מסוים התברר לו שקצין המשטרה החליט להביאו למחרת לבית המשפט. תחנוניו והסבריו שאשתו וארבעת ילדיו – ובהם תינוק בן כמה חודשים – ממתינים לו ויתקשו להסתדר בלעדיו נפלו על אוזניים ערלות.
"החוויה הייתה שהשוטרים במרחב דוד רואים בי אבק שיש לדרוך עליו, לא אדם עם זכויות, ודאי לא יהודי טוב השונה מהעבריין הממוצע. בדנ''א של המערכת הוטבע שעולי הר הבית הם בני אדם סוג ב' ו־ג' שאפשר לרמוס. זו רוח המפקד במרחב דוד".
בשבע בערב נלקח בן־עמי בניידת למגרש הרוסים, ושם הוכנס לתא לצד חשודים בסחר בסמים, בדקירות ובאלימות. בשש בבוקר הוצא בן־עמי והובא לבית המשפט – שם נאלץ להמתין עד הצהריים, כשנערך הדיון בעניינו.
המשטרה, שהקפידה להתייחס לבן־עמי כאל פושע מסוכן, דרשה הפקדה של 2,500 שקלים, ערבות צד ג' בסך 5,000 שקלים וגם התחייבות עצמית של 5,000 שקלים – וכן להרחיק את בן־עמי לתשעים יום מהעיר העתיקה כולה.
הוא מצידו הסביר בדיון שלא בא להפריע לאיש: "עמדתי והתפללתי. לא הפרתי שום הוראה". עורך דינו מטעם עמותת חוננו, משה פולסקי, מחה על כך שלא הניחו לבן־עמי להתייעץ עמו. בהחלטתו סירב השופט, טדי ארז, להיעתר לבקשת המשטרה ושחרר את בן־עמי ללא תנאי, מכיוון שלהודעת ההרחקה שנמסרה לו לא צורפה מפה המבהירה מהיכן הוא מורחק. בניגוד לדעת המשטרה סבר השופט שחובת יידועו של בן־עמי בתחומי הרחקתו מוטלת על גופי השלטון, ולא על האזרח מושא ההרחקה.
ארבעה ימים קודם לכן דן אותו השופט במקרה דומה של צעיר בשם משה, שנעצר בחול המועד במהלך הקפת הר הבית מבחוץ. לטענתו, ללא כל סיבה נראית לאין החליט אחד השוטרים לדחוף אותו באלימות עשרות מטרים. משה צילם את השוטר, ואז לדבריו התנפל עליו בלש משטרתי, חטף את הטלפון מידיו ומחק את ההסרטה. משה התעקש להוסיף ולעמוד במקום, וניסה לצלם את הבלש כדי להתלונן עליו. אז התנפלו כמה בלשים על משה בטענה – שמשה עצמו מכחיש מכול וכול – שכינה את הבלש, יוצא אתיופיה, "כושי". הם היכו אותו בצוותא, והקפידו לעמוד בנקודה נסתרת מעיני מצלמות הרחוב.
משה הועבר לתחנת המשטרה, ולטענתו בשירותים הוסיפו השוטרים להכותו, ואף קיללו אותו בקללות בעלות אופי מיני. כעבור כמה שעות שוחרר משה למעצר בית עד לדיון, וזומן אליו למחרת. גם במקרה זה דרשה המשטרה ערבות והפקדה כספית, וכן הרחקה מירושלים העתיקה למשך שלושים יום, בטענה ל"העלבת עובד ציבור".
בא כוחו, עו"ד דניאל שימשילשווילי, הפועל אף הוא מטעם עמותת חוננו, עקץ בדיון את המשטרה: "מדוע ניגש אליו שוטר בכלל? מה הוא עשה, עסקת סמים?". נציגת המשטרה נמנעה ממתן תשובה של ממש. "האם בדו"חות הפעולה", תהה עורך הדין, "מצוין שאחד הבלשים שלא מזדהה לקח מהמשיב את הטלפון הנייד בזמן שהוא מסריט איך מפעילים עליו אלימות לא חוקית ומחק את הסרטון שהמשיב צילם, תוך שהוא מעקם את הטלפון ושובר לו את המסך?".
נציגת המשטרה השיבה שהדברים ייבדקו במח"ש. "הבקשה להרחיק את המשיב", המשיך עורך הדין, "נועדה להעניש אותו על שהעז לא להישמע להוראה לא חוקית לעזוב מקום שמותר לו להיות בו. הופעלה כלפי המשיב אלימות שלוש פעמים", הוסיף שימשילשווילי, "למה פנו אליו מלכתחילה? איפה יש איסור שהמשיב יעמוד?". השופט סירב לבקשת המשטרה להרחיק את משה, והסתפק בהטלת איסור עליו "לפנות לשוטרים שלא לצורך, אלא אם הדבר נחוץ במסגרת מילוי תפקידם, כמי שאמונים על שמירת שלום הציבור".
צעיר נוסף, שכניה בן ה־18, הורחק מהר הבית וממבואותיו לאחר שהשתתף בהבאת גדיים לקורבן פסח ימים ספורים לפני החג. משהגיע עם משפחתו לרובע היהודי בערב החג כדי לחגוג שם את ליל הסדר, עוכב שכניה ללא הסבר בטענה להפרת הסדר הציבורי. הוא הובא למשטרת הקישלה. "במשפט מהיר שלא הייתי בו הרחיקו אותי מירושלים העתיקה ליומיים עד לדיון נוסף ביום שישי, וכך שחררו אותי אחרי יותר מארבע שעות עיכוב בערב החג".
עקב ההרחקה נאלץ שכניה לשוב על עקביו, לנסוע חזרה ליישובו ולחגוג את החג בנפרד ממשפחתו. בדיון המשפטי הראתה המשטרה לנשיא בית משפט השלום, השופט שמואל הרבסט, "דו"ח סודי" שהיה אמור להצדיק את העיכוב, אולם גם במקרה זה סירב השופט לדרישותיה. לכל היותר היה מוכן להרחיק את שכניה מהר הבית עד לאחר הפסח.
מה שנראה כמו מעצרי שווא, אלימות ממסדית, תוקפנות ועבירות בוטות על החוק דווקא מצד אלה שאמורים לאכוף אותו – מטריד ומדכדך מאוד. אבל בעיקר מטרידה העובדה שכל זה עובר מתחת לרדאר הציבורי, שהזעקה הזו כלל איננה נשמעת. פעילי חופש נרמסים תחת גלגלי הממסד. מי יתבע את עלבונם?
עוד כתבות בנושא
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "משטרת ירושלים ומרחב דוד בפרט פועלים לילות כימים על מנת לשמור על הסדר הציבורי באזור העיר העתיקה ולאפשר חופש פולחן למאמינים מכל הדתות. יחד עם זאת, המשטרה פועלת בנחישות על מנת למנוע פרובוקציות שעלולות לפגוע במאמינים או להביא להפרות הסדר. אכיפה זו מתבצעת באופן שווה וללא משוא פנים כלפי כלל האוכלוסיות.
"בהתייחס למקרים בפנייתכם: חשוד אחד הפר את הכללים הנהוגים בהר הבית, ובעקבות כך זומן לשימוע, אך בחר שלא להתייצב ולפיכך הוצא נגדו צו הרחקה של ממ״ז ירושלים מהר הבית ומבואותיו, אותו הפר לאחר מספר ימים. חשוד שני נעצר לאחר שללא כל סיבה קרא קריאה גזענית לעבר בלש יוצא אתיופיה. חשוד שלישי עוכב לאחר שיחד עם אחרים ניסה להכניס גדי לעיר העתיקה על מנת להקריב קרבן פסח".