"אין לכם סמכות". בקריאה הרמה הזו, שנשמעה כמעט כצעקה, פתח בבוקר יום רביעי השבוע עו"ד דוד פטר את טיעוניו בדיון שנערך בבג"ץ בארבע העתירות להדחת לקוחו, ח"כ איתמר בן־גביר, מתפקיד השר לביטחון לאומי. מיד לאחר הפתיח הדרמטי הצהיר פטר בפני תשעת שופטי ההרכב המורחב שאינו מתכוון להסתפק בניסיון לשכנע אותם לדחות את העתירות הספציפיות המונחות על שולחנם בעניינו של שולחו. חלף כך הוא מבקש לעשות דבר רדיקלי הרבה יותר: להוכיח באותות ובמופתים כי לבית המשפט העליון אין כלל סמכות להדיח שר מכהונתו. לא במצב הנוכחי ולא בכלל. ממילא, כך טען, גם דינה של הלכת דרעי ופנחסי הוותיקה - שהכריעה שראש הממשלה מחויב לפטר כל שר או סגן שר שהוגש נגדו כתב אישום - להתבטל.
"מי שקובע במדינת ישראל ובכל דמוקרטיה מוכרת ומתועדת מי יהיו חברי הרשות המבצעת הוא הציבור מאחוריי ולא השופטים שלפניי", טען פטר מול השופטים. הם לא הסתירו את אי הנחת שלהם מקו הטיעון, אך הוא לא נרתע. עורך דינו של בן־גביר המשיך ודן בשאלה מה יקרה אם בית המשפט ידחה את עמדתו ויורה על העברתו של השר לביטחון לאומי מתפקידו. פטר יותר מרמז שלשיטתו ספק רב אם יש מקום לכבד פסק דין שכזה, שמנוגד להוראות חוק יסוד הממשלה. "מה שמבקשים מבית המשפט כאן הוא לתת פסק דין בלתי חוקי", הוא הסביר. "כלומר, מבקשים מבית המשפט להפר את החוק, ולהעמיד את החברה הישראלית בפני מבחן לא הוגן, התמודדות עם פסיקה בלתי חוקית בעליל, בנוגע לליבת הזכויות הדמוקרטיות האזרחיות. הריבון כבר הכריע בסעיף 6 לחוק יסוד הממשלה מי יכול לכהן כשר".
עוד כתבות בנושא
פטר, כמו עו"ד מיכאל ראבילו שייצג בדיון את ראש הממשלה, טען בהרחבה נגד עצם יומרתו של בית המשפט לדון בעתירות הללו, אך אל תעצרו את נשימתכם. אם לשפוט על פי תגובתם של השופטים, הטענות הללו לא מצאו אוזן קשבת בקרב מרבית שופטי ההרכב. ראש ההרכב התעקש שסמכות בג"ץ לדון במינוי שרים ובפיטוריהם היא מוסכמה ותיקה שמעולם לא הייתה עליה מחלוקת. 16 פעמים דן בית המשפט העליון בעבר בשאלות כאלו, הזכיר כבודו, ו"עוף לא פרח, ציפור לא צייץ ושור לא געה". עמית אף עקץ את מזכיר הממשלה שנכח באולם, והזכיר כי לפני שנים היה זה עו"ד פוקס עצמו שעתר נגד חוקיות פיטוריהם של השרים בני אלון ואביגדור ליברמן, שנועדה לאפשר את אישור ההתנתקות בממשלת שרון.
הכי מעניין
כותב השורות הללו, כמו רבים אחרים בימין, מחזיק בדעה הנחרצת שעורכי הדין פטר וראבילו צודקים. המחשבה שבית המשפט יהפוך למרכיב ממשלות, מפטר שרים ומחליפם, צריכה לעורר חלחלה קודם כול אצל מי שמערכת המשפט, עוצמתה ועצמאותה יקרים לליבו. ככל שמערכת המשפט תסיג יותר את גבולה של הפוליטיקה, הפוליטיקה תסיג בתגובה את גבולו של המשפט. מבחינה עיונית יש מעט מאוד הבדל בין מתן הנחיה לראש הממשלה להדיח שר מהממשלה ובין הנחיה שונה רק במעט לצרף שר לממשלה. אם בג"ץ רשאי להורות לנתניהו להעביר את ח"כ בן־גביר מתפקידו כשר לביטחון הפנים, מה מונע ממנו להורות לו למנות לתפקיד את ח"כ יאיר לפיד למשל, או אולי את ח"כ יאיר גולן? כאשר גבולות ההתערבות נפרצים והעילות מתרחבות, ברור מאוד היכן מתחילים ואיש איננו יודע היכן מסיימים.
אך גם אם האזהרה הזו נראית לכם מופרכת, ואפילו אם אתם סבורים שלבג"ץ יש סמכות תיאורטית להורות לפטר שר, עמדת העותרים והיועמ"שית שיש לפטר את בן־גביר היא עדיין הזיה מוחלטת. ומי שניסח טוב מכולם מדוע היו, לא תאמינו, שופטי בג"ץ עצמם. מאחר שבעתירות כבר הוצא "צו על תנאי" סדר הדיון היה לפחות במובן מסוים הפוך מההיגיון הפשוט. בחלקו הראשון של הדיון, עד להפסקת הצהריים, ניסו עורכי הדין של ראש הממשלה והשר לביטחון לאומי להסביר לשופטים מדוע יש לדחות את העתירות, על הסף ולגופן. החלק השני, לאחר הפסקת האוכל, הוקדש לטיעוני העותרים ולפניהם לטענות נציגת היועמ"שית, סגנית מנהל מחלקת הבג"צים עו"ד שוש שמואלי. זו, נזכיר, לא ייצגה בדיון את הממשלה, אף שזהו תפקידה, אלא דווקא הצטרפה לטענות העותרים, ובתגובה נאלצה להתמודד עם שאלותיהם הקשות של השופטים.
הראשון להקשות על שמואלי היה השופט סולברג, שהתקשה להכיל את הפער בין מידת ההגנה שנותנת מערכת המשפט לזכות להיבחר לכנסת ובין היד הקלה על הדק הדחת השרים. "הבוחרים מעוניינים שחברי הכנסת שהם בוחרים לא יהיו רק סטטיסטים בכנסת, הם מעוניינים שהאנשים האלו יהיו שרים. שבידם תופקד הסמכות להתוות מדיניות", הבהיר סולברג. "אני מתקשה בפער בין ההגנה החזקה שאנחנו נותנים לזכות לבחור ולהיבחר וקצת שוכחים את הזכות הבסיסית הזאת כשאנחנו באים לטפל בתפקוד של שר כזה או אחר בממשלה".
עוד כתבות בנושא
השופט כשר הוסיף והדגים, באמצעות מקרה היפותטי כביכול, את האבסורד שגישתה של היועצת המשפטית לממשלה עלולה להוביל אליו. "נניח שיש חבר כנסת עם עמדות קיצוניות. לא זה שעליו אנחנו מדברים, אחד אחר", אמר כשר. "הוא עבר את המשוכה של הלגיטימיות להיבחר לכנסת והצליח. יש לו מספיק חברי כנסת כך שצריך אותו כדי להקים ממשלה. והוא עכשיו חוזר מעל כל במה ובכל מקום בדיוק על אותן העמדות שנבחר בשמן, כל הזמן. האם בגלל ההתבטאויות הללו יהיה אפשר לפסול אותו לשמש כשר באיזשהו משרד?".
לתהיותיהם של סולברג וכשר צירפה השופטת וילנר שאלה דרמטית לא פחות. כיצד אמורים השופטים להכריע בין הגרסאות העובדתיות הסותרות? שהרי אם מאזינים לעותרים וליועצת מצטיירת תמונה של שר פורע חוק, שמתערב בנושאים שאסור לו להתערב ומפר באופן סדרתי התחייבויות שנתן. נציגי הממשלה ציירו מנגד תמונה הפוכה בתכלית של שר העושה שימוש ראוי בסמכויות שהעניק לו המחוקק, ומתאים את פעולותיו באופן דקדקני להנחיות החוק, לפסיקה ולהתחייבויות שנטל על עצמו.
בנושא אחד, אגב, הסכימו כלל חברי ההרכב שהיועצת טיפסה על עץ גבוה ולא רלוונטי: סוגיית הנעשה בהר הבית. "איך המחלוקת בין ראש הממשלה לשר לביטחון לאומי בנוגע למדיניות הרצויה בהר הבית עלולה לפגוע בעצמאות המשטרה", תהה השופט עופר גרוסקופף פעם אחר פעם, ולא הצליח לקבל מענה. השופט שטיין הזכיר לעו"ד שמואלי ש"אין בשום מדינה בעולם דבר כזה, שבית המשפט מורה על הדחת שר", ותהה אם היועצת לא נחפזת לעשות שימוש בנשק יום הדין גם אם הסמכות קיימת מבחינה תיאורטית.
מוקדם עדיין להעריך כיצד יפסוק בג"ץ, אם המשא ומתן שעל חידושו הורו אתמול השופטים ייכשל, אך דומה שאפילו בתוך בית המשפט מבינים שהדחת שר מכהן היא משחק באש שעלול לשרוף אותו עצמו.
עוד כתבות בנושא
