מסוללת העפר של המוצב המרוחק כמה מאות מטרים ממערב לגדר המערכת של רצועת עזה, מצביע אלוף משנה גיל ורנר אל גלי ההריסות הרבים. "אין יותר חאן־יונס", הוא אומר בפשטות. "אין עבסאן ואין בני־סוהילה. משם באו האנשים שתקפו בניר־עוז ובנירים. כבשנו כאן את כל השטח ואת כל התת־קרקע. מהגדר ועד הקו הצהוב הכול ריק".
שנתיים וחצי אחרי 7 באוקטובר, במקום שממנו פלשו אלפי מחבלים לשטח ישראל, רצחו מאות ישראלים, כבשו צמתים ועשו במשך שעות ככל העולה על רוחם, מציג מפקדה היוצא של החטיבה הדרומית באוגדת עזה את המציאות הנוכחית, שנוצרה כתגובה על המחדלים והכישלונות של צה"ל בהגנה על התושבים: קו הגנה חדש בעומק שטח רצועת עזה, "הקו הצהוב", שמרחיק כל נוכחות עוינת קילומטרים רבים מהגדר, ומשאיר ממזרח לו שטח ריק כמעט לגמרי שבו פועלים רק כוחות צה"ל.
ורנר בלשכתו באוגדת עזה. ברקע: תמונתו של קודמו בתפקיד אל"מ חממי ז"ל | צילום: נעמה שטרן
"בקו הצהוב עשינו עד התקופה האחרונה קידוחים סטטיסטיים וזיהינו הסתעפויות של מנהרות שהמשיכו לכיוון הארץ והושמדו בעבר. אלה לא תוואים שמסכנים את ההתיישבות או את כוחותינו, אבל אנחנו בשלב שבו היסודיות חשובה מאוד, ולכן אנחנו מקפידים שטיהור המרחב יהיה עד הרמה הקטנה ביותר. יש לי כוח שהמשימה שלו היא לעבוד על השאריות ולא להשאיר כלום. טיהור המרחב הוא פעולה שאנחנו רוצים לעשות ביסודיות מלאה".
זה נעשה מתוך נקודת הנחה שצה"ל יצא מכאן בעתיד ויחזור לגבול ולא רוצים להשאיר כלום לחמאס?
"אולי, אבל זה לא מגיע לדרג הטקטי. אלו החלטות מדיניות שבסביבה שבה אני נמצא אין דיבורים כאלה, וזה לא ה'למה' שמוביל את מה שאנחנו עושים. אנחנו עושים את זה בגלל שזהו שלב טיהור המרחב, ואנחנו רוצים לבסס את ההגנה הכי חזק שאפשר במרחב האבטחה בקו הצהוב, ולאפשר לנו יציאה להתקפה הכי נוחה שיש. אנחנו רוצים שכל תא שטח שממזרח לקו הצהוב לא יהיה בו כלום - לא על־קרקע, לא תת־קרקע, שיהיה הכי נוח מבחינת תצפית ומבחינת תנועת הכוחות.
"חרבת אחזעה היא שכונה שלמה של אנשים שעשו דברים נוראיים. כבשנו את כל השטח הזה ועכשיו קשה לדמיין איך הוא נראה בעבר. אין פה אנשים, אין כלום".
הוא מחווה בידו לעבר שכונות נוספות במרחב שהוכו בצורה דומה, ומראה מעבר להן את האנטנות הגבוהות שבמוצבי צה"ל בקו הצהוב. "הקו הצהוב הוא קו הגנה אוגדתי – בין 8 ל־12 קילומטרים מהגדר, שאין בשטח כלום. שם יש מכשול פיזי שכולל תעלה עמוקה, סוללת עפר גבוהה וקידוחים לאיתור מנהרות. הקו מתחיל מהים בצפון ונמשך עד הים ברפיח, והוא לוקח לחמאס יותר מ־50 אחוזים מהשטח שלו. ולא סתם שטח אלא השטח השולט ברצועת עזה. אתה עומד שם ורואה את הים, ומה שנשאר לחמאס הוא שטחים נשלטים".
סוף סוף ישראל מקימה קו גבול שמבוסס על טופוגרפיה ולא על קו במפה.
"כך נראה קו גבול ביטחוני", מסכים ורנר ומציין שבין הקו הצהוב לגדר הגבול יש קו מוצבים נוסף, מאות מטרים מהגדר, שתפקידו לשלוט מערבה. "הדבר הכי חשוב הוא שבין היישובים הישראליים לאויב יש מוצבים קדמיים. אני מאוד אוהב את התפיסה הזאת".
"התושבים מודעים לתפיסה הזאת שצה"ל חוצץ ביניהם לאויב? זה מסייע להשבת האמון ולחזרה ליישובים?
"כן, הכול נעשה בשקיפות מלאה. השבת האמון היא תהליך קשה שעוד לא סיימנו. אנחנו נפגשים ומשתפים בהערכות המצב, מסתכלים לאנשים בעיניים, מסבירים את הדברים, ואומרים את האמת גם אם פחות נעים לשמוע אותה. לכל אורך הדרך אומרים את האמת. כשהדבר הזה קורה לאורך זמן, והתושבים שומעים על עוד ועוד הישגים שאנחנו מביאים כדי לחזק את ההגנה, זה דבר שמחזיר את האמון, ומחזיר גם את התושבים.
"כשהתחלתי את התפקיד בספטמבר 2024, התושבים בכלל לא היו פה. עכשיו, חוץ מחולית, ניר־עוז וכיסופים, שנמצאים בתהליכי חזרה אבל עדיין לא חזרו כולם, כל שאר היישובים בגזרתי חזרו, ועכשיו בכל קיבוץ ובכל מושב ילדים משחקים בגנים. זה דבר מדהים".
"חמאס במצב קשה"
חלק נוסף בהשבת האמון, אומר אל"מ ורנר, הוא מול כיתות הכוננות, "מחלקות ההגנה" בשמן העדכני. "תפקיד החטיבה הדרומית הוא להחזיק את הידע, להכיר את האירועים הטרגיים לעומקם, וליישם את הלקחים משבעה באוקטובר. מחלקות ההגנה והרבש"צים שילמו מחיר כבד מאוד באותו יום, וחלקן חיכו זמן רב עד שכוחות צה"ל הגיעו. הלקח העיקרי בהקשר הזה הוא שקו ההגנה של היישובים חייב להיות חזק, מאומן, מאובזר ומוכן. אחרי הקו הצהוב, קו המוצבים והגדר יש גם קו ההגנה שבנוי מרבש"צים מאומנים ומוסמכים, ומחברי מחלקות ההגנה שהגברנו את מספר האימונים שלהם והאיכות שלהם. הציוד שלהם היום טוב יותר, יש להם מא"גים ורחפנים. מרכיבי הביטחון של היישוב - מהרכב של הרבש"ץ, דרך החמ"ל והנשקייה, בתהליכים מתקדמים של בניין כוח. אין שום כוונה שהדבר הזה יעמוד למבחן בשום שלב, אבל אנחנו לא מוותרים על כלל המרכיבים בהגנה. יש גם יחידת התערבות חדשה ששמה לוט"ר עזה, יחידה מאומנת, שמגיעה מהר מאוד, וכבר עשתה איתנו כמה מבצעים ותרגילים".
צילום: נעמה שטרן
ורנר שוחח עם אנשי קיבוץ כרם־שלום והודיע להם שמבחינת המצב המבצעי אפשר להוריד את חומת הבטון הגדולה שחצצה במשך שנים בין בתיהם לרצועת עזה. ובכל זאת, "הגענו להבנה משותפת שאפשר וכדאי לשמור עליה בגלל תחושת הביטחון".
בפגישותיך עם תושבי האזור, יש להם טענות שקשה לך לשמוע?
"שמעתי כבר כל כך הרבה דברים קשים. בתחילת התפקיד הגעתי לניר־עוז והזמן שם כאילו קפא – לא היו אנשים, הבתים נראו בדיוק כמו אחרי שבעה באוקטובר למרות שעברה כמעט שנה, מראות קשים מאוד. בניר־עוז לא הייתה לחימה בכלל באותו יום (החייל הראשון הגיע אחרי שאחרון המחבלים יצא, י"א) וכשנפגשתי עם תושבי הקיבוץ, הספיק להביט להם בעיניים כדי להבין מה הם חושבים. הלב מבין. להיות באזכרות של שבעה באוקטובר אחרי שנה של מלחמה, כשטל חיימי ז"ל מניר־יצחק עדיין בעזה, ואחרי זה לזכות להחזיר אותו לקבר ישראל, זה הדבר המרגש ביותר שאפשר לחשוב עליו. כולם פה ימשיכו לעבוד לילות כימים כדי שלא נחזור למה שהיה. אתה רואה את ההישגים שלנו מול העיניים. ממש פה היו בתים", הוא מצביע לשטח שמחוץ למוצב, "ולוקח זמן להגיע למצב כזה. את אותו תהליך צריך לעשות בעוד מקומות".
המטרה היא שלא יהיו בתים בטווחים האלה מהגדר?
"המטרה היא שלא תהיה שום תשתית שחמאס יוכל לנצל ממזרח לקו הצהוב. שלא תהיה שום תשתית שהוא יוכל להשתמש בה. אחרי שהוצאנו את החטופים שהיו ב'כיס' בבני־סוהילה בהפסקת האש של אוקטובר 2025, כבשנו את המקום, ואנחנו נחושים לסיים את מה שהתחלנו: חמאס צריך להיות מפורק מנשקו".
השבוע היה התאריך האחרון שלו להתפרק על פי התכונית המקורית.
"כן, נראה לאן זה יוביל. צריך להכיר את חמאס כדי להבין את היכולת שלו לשרוד. זהו ארגון תחבולני עם יכולת שרידות גבוהה, שמוטמע עמוק בתוך האוכלוסייה העזתית. אנחנו מזהים ניסיונות של חמאס לשמר את המשילות ואת השרידות, בעזרת פעולות שיטור שמטרתן לשמר את הריבונות החמאסית, לצד היערכות להתקפה שלנו. אני מעריך שהוא מבין שבכוונתנו להמשיך".
צילום: נעמה שטרן
חוץ מההגנה, יש לו גם כוונות התקפה לשטח ישראל?
"לא, המצב שלו קשה, ואנחנו מתכוונים לשמר את המשבר שהוא נמצא בו. חמאס מכותר מרפיח מדרום, מהים ממערב, מצפון וממזרח. התהליכים שהוא יכול לעשות הם מאוד בסיסיים ואיטיים. הנחת היסוד שלי היא שתמיד הוא מסוגל להוציא משהו, אני לא יכול להרשות לעצמי לחשוב שאין לו מסוגלות, זה יהיה לא אחראי מצידי. אני חייב להיות מוטרד מהדבר הזה גם אם אני לא רואה פרקטיקות בכיוון, ולפי זה אנחנו מבססים את ההגנה בקווים שציינתי כשבין המוצבים יש כוחות שפועלים כל הזמן. אני מחויב להניח שיש לו מסוגלות להוציא התקפה, אבל היא תהיה רחוקה שנות אור משבעה באוקטובר. אנחנו ערוכים היטב בהגנה מול תרחיש כזה ומול תרחישים רחבים יותר שאין לו מסוגלות לעשות בשלב הזה".
שולט בשטח
חלפו שנתיים וחצי משבעה באוקטובר וחמאס לא פורק מנשקו. זה לא מתסכל אותך?
"ההישגים שהבאנו טובים מאוד. הייתי רוצה שהאירוע הזה יהיה מאחורינו אבל אני לא חש תסכול. אני מרגיש נחישות גבוהה מאוד לסיים את מה שהתחלנו".
איך בעיניך נראית תמונת הסיום?
"כשהוא מתפרק מנשקו. ואם הוא לא יתפרק אנחנו נפרק אותו. פשוט ככה. את מה שעשינו עד עכשיו בהצלחה נמשיך ונעשה".
כיום צה"ל לא עושה שום פעולה אקטיבית לפירוק חמאס.
"קודם כול מחזקים את ההגנה, מבססים את הקו הצהוב גם כקו ההגנה וגם כקו שמאפשר לנו לצאת להתקפה בצורה הרבה יותר נוחה. שתיים, מסכלים כל איום שמתהווה, איום ישיר או עקיף. אנחנו לא מחכים. אנחנו לא מאפשרים לחמאס להתאמן או לבנות את עצמו. מפעילים את החמולות שמייצרות לו אתגרים מאוד גדולים. הן נמצאות בכל מיני מרחבים ברצועה, וזה מטריד מאוד את חמאס. העובדה שיש גורמים שמתנגדים לחמאס ונמצאים במרחב שלו, מערערת את השליטה שלו. אנחנו אמנם לא מתמרנים עכשיו מעבר לקו הצהוב, גם בגלל ריכוז מאמץ בגזרות אחרות, ועדיין יש פה ארבע חטיבות בגזרה שלי".
עוד כתבות בנושא
ורנר מכיר כל פיסת אדמה פה, אף שהשטח השתנה מקצה לקצה מאז נכנס לתפקיד. הוא יודע להצביע על כל ציר ולפרט איזה קרב היה בו ואת מי איבדנו, איפה הייתה המנהרה שממנה יצאו המחבלים ומהו המקום המדויק של הבית שבגג שלו התמקם צלף של חמאס עד שחוסל.
השחיקה בהגנה היא אתגר גדול.
"תסתכל אחורה על ניר־עוז ונירים ותראה שאתה לא נשחק. אין כאן לוחם בסדיר או במילואים שמסתכל לשם ולא מבין היטב למה הוא פה ולמה הוא צריך להיות ערני. על הדבר הזה אתה מוסיף שכבה של תרגילים ושכבה של מסדרים וידע מבצעי. אנחנו רוצים שכל לוחם ישאף להיות בהתקפה. כשבא אליי מפקד ואומר לי 'ורנר תקשיב, אני רוצה לעלות ללבנון', אני חושב שזה דבר מבורך. טבעו של לוחם הוא לרצות להילחם ולהיות במגע עם האויב".
ואז תיתן לו לעלות ללחימה במארון א־ראס?
"שום סיכוי. הוא יהיה כאן בהגנה ויהיה הכי טוב שיש. פעם אחת הלוחם הזה יהיה בחזית ולוחם אחר יקנא בו, ופעם אחרת זה יתחלף. זה טבע הדברים. החוכמה היא לא לבחור את הקלפים, אלא לשחק עם מה שיש. נתנו לך את משימת ההגנה - תעשה אותה על הצד הטוב ביותר".
אחרי שנסגר בשל מבצע "שאגת הארי", מעבר רפיח נפתח מחדש בימים האחרונים להולכי רגל, וגם הסיוע ההומניטרי ממשיך להיכנס פנימה. "המשיאות עוברות בידוק יסודי ושיקוף במעבר כרם־שלום. יש בקרה טובה. היו הברחות לתוך הרצועה דרך הסיוע, אבל במבצעים משותפים עם המשטרה והשב"כ אנחנו מהדקים את התהליך הזה כדי לצמצם למינימום את הסיכוי שזה יקרה".
היו לא מעט חיילי צה"ל, חלקם משרתים בחטיבה דרומית, שהשתתפו בזה.
"גם חיילי צה"ל, גם אזרחים, גם בסדיר וגם במילואים. זה קשור בבצע כסף, ומי שנופל בזה יעמוד לדין, וייתן את הדין. אנחנו מדברים על זה בכל הזדמנות. זה לא מתחת לשטיח. המעצרים שבוצעו העבירו את המסרים טוב מאוד", אומר ורנר ומציין שהנהלים חודדו ויש יותר הקפדה על נעילת השערים בגבול, וניתוק מגע בין משאיות הסיוע לכוחות. "כל התהליכים של כניסה לתוך הרצועה, אנחנו כל הזמן מהדקים אותם כדי ששום דבר לא יוברח פנימה. זה קשור בטכניקות, בתשתיות וגם במי שעושה את הפעולות האלה".
יש הברחות גם ברחפנים.
"נכון, גם מסיני וגם מישראל. את הרוב המוחלט אנחנו מצליחים להשמיד. מחכה שמישהו יאסוף ואז תוקף אותו, וגם אם לא מגיע מישהו אני מפיל את הרחפן. התדירות הולכת ויורדת אבל הם ממשיכים לנסות כי זה שווה להם המון כסף".
גם פה מדובר באזרחים ישראלים?
"כן, ויש שיתוף פעולה עם המשטרה והשב"כ. מספר הניסיונות לפעמים עולה ולפעמים יורד. השבוע הרימו רחפן בינוני שהיו עליו סיגריות, והשתלטנו עליו. אנחנו טובים בלהפיל אותם".
"מגן אשכול"
מפקד החטיבה הדרומית בשבעה באוקטובר, אל"מ אסף חממי ז"ל, נפל בקרב בקיבוץ נירים זמן קצר לאחר תחילת המתקפה. גופתו נחטפה לרצועת עזה והושבה בעסקה עם חמאס. ורנר הציב בלשכתו את התמונה של חממי לצד משפטים שנהג לומר. "חממי היה הטוב ביותר, וכל מה שאומרים עליו נכון. הוא היה גם מפקד מדהים וגם אדם מדהים, והוא נוכח איתנו בחטיבה כל יום. השארתי גם את המפה שלו תלויה אצלי במשרד. לפני שבעה באוקטובר חממי חנך עם המשפחות השכולות של החטיבה את 'גן הנופלים' ליד כיסופים. במהלך המלחמה המקום נפגע, ולפני כמה חודשים שיקמנו את הגן, נטענו בו עצי ברוש כסימן ללהבות של כל אחד מהחללים. גם משפחת חממי הגיעה. זכיתי להיות חלק ממבצע ההחזרה שלו ולהצדיע לארון".
עוד כתבות בנושא
יצא לך לחשוב על אותו בוקר מנקודת המבט שלו?
"אני ישן בחדר שבו הוא ישן עם הבן שלו באותו לילה. אין יום שבו אני לא חושב על חממי. בכל 'כוננות עם שחר' אני חושב עליו. אני יודע את כל המסלול שהוא עשה באותו בוקר, יודע למה הוא קפץ דווקא לנירים - מכיוון שההכרזה הראשונה הייתה מול הקיבוץ אז הוא דהר לשם כדי לחתור למגע".
אתה מבין את ההחלטה שלו לחתור למגע ולא להישאר בחמ"ל ולפקד מאחור?
"יש דיון מקצועי מה המיקום הנכון של מח"ט, אני מזדהה עם הגישה הזו".
השבוע סיים ורנר את תפקידו באופן רשמי בטקס שנערך במחנה רעים, בו הוחלף בידי אל"מ י', ויצא לחופשה של כמה שבועות עד כניסתו לתפקיד הבא - מפקד בית הספר להגנת הגבולות (בהל"ג), שאותו קיבל לבקשתו.
איך אתה מרגיש עם העברת המקל למחליף שלך?
"המציאות המבצעית שונה בתכלית מזו שהייתה כשאני קיבלתי את החטיבה, וזה דבר טוב. אני מעביר חטיבה יציבה, שהקשר שלה עם ההתיישבות השתפר. עוד לא סיימנו את התהליך, לא בשיקום האמון ולא במשימה שלנו מול חמאס, אבל החטיבה הזו עם הרבה יכולות ורוח קרב, והיא תמשיך להיות בחזית העשייה המבצעית של צה"ל".
צילום: נעמה שטרן
אילו דגשים נתת לו בחפיפה?
"קודם כול שאסור לשכוח שהדבר החשוב ביותר הוא ההתיישבות. הכול צריך להיות מוכוון למועצה אזורית אשכול. אנחנו קוראים לחטיבה הדרומית 'מגן אשכול'. הדבר השני הוא להשתנות מהר, בהתאם למצב המבצעי. זה אחד האתגרים. לפעמים צריך לעשות התקפה בכל הכוח, לפעמים הגנה, לפעמים ייצוב של תהליכים. אבל לא משנה באיזה אזור תהיה, התהליכים מול ההתיישבות ושיקום הקשר עם התושבים חייבים להימשך בלי הפסקה. אמון קל להרוס וקשה לבנות".
מה עדיין מדאיג אותך בשלב הזה?
"מטריד אותי שעוד לא סיימנו, ואני רוצה שחמאס יתפרק מנשקו. החטיבה במצב הגנתי טוב, אין חורים, אבל כמו כל ישראלי הייתי רוצה שלא יהיה אפילו נשק אחד לחמאס. אנחנו יודעים שתהליכים לוקחים זמן, וגם שהמצב המבצעי כעת הוא שונה לאין שיעור ממה שהיה פה בתחילת המלחמה".
ורנר נשוי לענת ואב לשלושה בנים, "כמעט לא התראינו מאז שבעה באוקטובר. זה לא פשוט בכלל למשפחה". את המלחמה החל כמפקד חטיבת אלכסנדרוני, חטיבת המילואים שהופעלה הכי הרבה בצה"ל בכל גזרות הלחימה, ופעמים רבות בהקפצה בהתרעה קצרה. "אמנם לא נערכנו לכזה אתגר, ואף אחד לא חשב שזה יפגוש כזאת עצימות וכל כך הרבה זמן, אבל אני יכול להגיד שהתמודדנו עם זה טוב". את שירותו החל ביחידת העילית שלדג ואחרי כמה תפקידים עבר לחטיבת הנח"ל. "אני שמח מאוד על המסלול הצבאי שלי. הוא מאוד מגוון ומעניין. הייתי בנקודות הכי מרכזיות, ובטח בתפקיד הזה שהוא באמת חלומו של כל מפקד קרבי".
כל הזמן להשתנות
לבית הספר להגנת הגבולות, חטיבת ההדרכה הכי גדולה בצה"ל, הוא יגיע בחודש אוגוסט. "המקום מחזיק שלושה מקצועות עיקריים: חי"ר, איסוף נייח ואיסוף נייד. אחרי שבעה באוקטובר, כל עולם איסוף המודיעין, גם הנושא הרגשי מול התצפיתניות, אבל בטח ובטח הנושא המקצועי, הם מקצועות שנכון שצה"ל ישקיע בהם המון".
כמי שפיקד עכשיו על גבול ביטחוני, אילו נקודות תביא איתך לבית הספר שמכשיר לוחמים לשמירה על הגבולות?
"הרבה מאוד ניסיון קרבי. שנתיים וחצי של מלחמה מביאות ניסיון עשיר מאוד במגוון רחב של מבצעים. התקפה, הגנה, מבצעים מיוחדים. הכול מהכול. בתוך כל אחת מהכותרות האלה יש מיליון תתי־נושאים שבכולם עסקתי. הדבר השני הוא לקחים משבעה באוקטובר שקשורים לתרבות, שגם אותם אני מחזיק חזק מאוד".
מה הכוונה "בתרבות"?
"החשיבות של להיות ביקורתי, הקשבה לכפופים לך, שעל כל תנועה ופעולה שהאויב עושה אנחנו עושים אותה כפול מאה, וגם דברים של נורמות מבצעיות".
לא נפוץ לשמוע מפקדים שמדברים בפתיחות על המקומות שצה"ל צריך להשתפר בהם.
"הגישה שלי היא שנכון לשים את הדברים על השולחן ולהיות מודע לפערים כדי לדעת להתמודד איתם. אני מצפה מהפקודים להגיד את הדברים כמו שהם, לא בבכיינות ובטח שלא להיות יהיר או זחוח. שימור המוכנות הוא אתגר פיקודי. כדי לשמר את המוכנות אתה צריך להיות מודאג מאוד ולדעת לזהות את הפערים שנוצרים. אם מתחלף כוח, יש מפקד שפחות כשיר, מזג אוויר משתנה, כל מיני דברים שמשפיעים על הערכת המצב - צריך לדעת להגיב להם ובזמן. ההגנה היא צורת קרב קשה ומאוד סיזיפית. אתה לא יודע מה מנעת בפעולות שלך, בניגוד להתקפה שבה ההישגים ברורים. ההגנה היא עולם של הרבה מאוד פרטים והמפקד צריך לשלוט בכולם ולסנכרן את כל המערכת כך שהפערים לא ייהפכו לנקודות תורפה".
אחרי ההתנתקות צה"ל התייחס לגדר המערכת כקו שאין לחצות. היו שטענו שמדובר במחסום תודעתי. גם הקו הצהוב הוא מחסום כזה?
"אני לא רוצה לפרט, אבל תהיה בטוח שאנחנו לא סובלים מהבעיה שתיארת. יש דברים שאנחנו לא מודעים להם שאולי מעוורים אותנו בצורה כזו או אחרת, וכמענה לדבר הזה אנחנו עושים פעולות כמו חילופי מפקדים שירעננו את צורת המחשבה, ותרגילים שבוחנים את התפיסות ואת היכולות. בכלל, אנחנו רחוקים מאוד מהאזור המחשבתי שדיברת עליו, השתנינו מאוד. דור המפקדים היום אחר".
התחלף כאן דור מפקדים שלם.
"נכון. כולם אמיצים, דוברי אמת וביקורתיים וגם נותנים לפקודים שלהם את התרבות הזאת. היינו צבא טוב, היום אנחנו טובים יותר".
בחזרה בלשכה שלו, ורנר מצביע על המפה הגדולה של חממי. היא מעודכנת לימים שלפני המלחמה וכמעט לא רלוונטית לתמונת המצב הנוכחית. "פה הקו הצהוב עובר. בני־סוהילה הייתה שם. אין יותר רפיח, אין יותר חאן־יונס. יש המוואסי, מחנות המרכז, כל שג'אעייה איננה, כנ"ל בית־חאנון, בית־לאהיא וג'באליה". במפה מופיעים סימונים של מנהרות רבות סמוכות לגדר מהימים שלפני המלחמה.
משהו הפתיע אותך?
"זאת לדוגמה הייתה מנהרה קשה", הוא מצביע על סימון של מנהרה במרחב הגדר. "הם עשו הכול כדי שלא נשמיד להם את המנהרה, כולל לשים מטען על המקדח מתוך המנהרה. האינטימיות שיש לי עם היכולות האלה שחמאס החזיק, גבוהה מאוד. אני לא חושב שיש על המפה תשתית טרור שלא סגרנו עליה".
בעת מבצע "שאגת הארי" באיראן והלחימה בלבנון הקשב המרכזי של צה"ל ומערכת הביטחון הוסט לשם, ועזה כיום היא הזירה השלישית ואפילו הרביעית אחרי יהודה ושומרון, בסדר העדיפויות של מדינת ישראל. "היינו רגילים להיות במרכז", אומר ורנר, ושולל השפעה כלשהי על פעילות מבצעית שיצאה בלי חיפוי אווירי או כוחות הנדסה. "אנחנו רגילים לשינויים. השתנות במלחמה הזאת הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר שמפקד צריך לדעת לעשות - כל הזמן להשתנות. כל הזמן המערכת והמציאות המבצעית משתנות ואתה צריך להתאים את עצמך אליה. אז עכשיו אנחנו במודעות לכך שריכוז המאמץ הוא בלבנון, ולפני כן היה באיראן. מעריכים שבהמשך הדרך נחזור להיות המאמץ העיקרי. אני טוען שאיפה שהמלחמה התחילה היא גם תסתיים. כאן היה הכישלון, וכאן גם יהיה ניצחון".
מה זה אומר?
"בשבעה באוקטובר נכשלנו בהגנה כישלון חרוץ, ואנחנו נחושים לסיים את הדבר הזה באופן חד־משמעי, לא בערך. המצב שהגענו אליו הוא מצב הגנתי מצוין, חמאס במצב קשה מאוד. אנחנו רוצים הכול. רוצים ונחושים לסיים".
עוד כתבות בנושא
