סמ"ר ארי שפיץ, לוחם גבעתי בן 23, יהיה השנה בין מדליקי המשואות ביום העצמאות ה־78. בחירה שמגלמת בתוכה סיפור אישי קשה, אך גם סיפור רחב יותר של פציעה, שיקום וחוסן לאומי. שפיץ, שנחשב לאחד הפצועים הקשים ביותר במלחמת חרבות ברזל, איבד את ידו ואת שתי רגליו בפיצוץ מטען בשכונת זייתון בצפון רצועת עזה, ומאז הפך לסמל עבור רבים.
האירוע שבו נפצע התרחש בפברואר 2024, במהלך פעילות מבצעית בתוך מבנה ממולכד. רגעים ספורים לפני הפיצוץ ניסו הכוחות להתמודד עם פיר שנחשף בתוך הבניין, אך הבית קרס והתפוצץ. מפקדים ולוחמים נפגעו, ושפיץ עצמו הובהל במצב קשה לבית החולים, שם הורדם והונשם למשך שבועות ארוכים.
כאשר התעורר, נאלץ להתמודד עם מציאות חדשה: שלוש מארבע גפיו נקטעו. בריאיון סיפר כי הרופאה הסבירה לו את חומרת הפציעה, והוא שאל בפשטות: "וזהו?" שאלה שמבטאת במידה רבה את הגישה שאימץ מאז.
הכי מעניין
בשמחת תורה תשפ"ד כבר היה חייל משוחרר שתכנן לחזור ללימודיו בישיבה, ומצא את עצמו מוקפץ חזרה לשירות עם פרוץ המלחמה. מאז אותו יום, חייו כמו חיי משפחתו השתנו לחלוטין. חודשים ארוכים עברו בין מחלקת טיפול נמרץ למחלקות השיקום, כשהוריו ובני משפחתו מלווים אותו בתהליך המורכב.
עוד כתבות בנושא
מסע השיקום של שפיץ נמשך יותר מ־200 ימים. במהלך התקופה הזו הוא למד מחדש לבצע פעולות יומיומיות, התאמן עם פרוטזות, חזר בהדרגה לפעילות גופנית ואף לשגרה חלקית. אך לצד ההתמודדות האישית, בלטה גם גישתו כלפי הסביבה: "אל תרחמו עליי, ואל תקראו לי גיבור", ביקש, והדגיש כי מבחינתו הוא אדם רגיל , גם אם חייו השתנו מן הקצה אל הקצה.
הכאב, לדבריו, אינו רק פיזי. הוא מדבר לא פעם על האובדן של חבריו לנשק ועל המחיר הכבד ששילמו הלוחמים במלחמה. לצד זאת, הוא מבקש להדגיש גם את התקווה ואת היכולת להמשיך קדימה, למרות הכול.
מאז פציעתו, שפיץ הפך לדמות מוכרת בציבור: הוא מתראיין, נפגש עם פצועים אחרים ומעודד אותם, ומשמש מקור השראה לרבים. הבחירה בו להשיא משואה מגיעה על רקע זה, כהוקרה לא רק לסיפורו האישי, אלא גם לכלל פצועי צה"ל.
שרת התחבורה מירי רגב, הממונה על טקס המשואות, הסבירה כי הבחירה בשפיץ נועדה לייצג את רוח התקופה: "עוצמות של התחדשות". לדבריה, סיפורו מבטא את היכולת לאסוף כוחות, לבנות מחדש את החיים ולהעניק השראה לאחרים – דווקא מתוך השבר.
עוד כתבות בנושא
.