בזמן שהתותחים רועמים, הצימרים מתרוקנים בכל רחבי הארץ, אבל בצפון המצב חמור יותר, שכן שם מתמודדים עם שיעורי תיירות נמוכים במיוחד עוד מלפני פתיחת מבצע "שאגת הארי". התלקחות המערכה מול איראן וחיזבאללה רק הביאה לשיא את מה שכבר ידעו התיירנים המקומיים: התאוששות ענף התיירות בגליל עוד רחוקה.
"אורחים שהיו אמורים להגיע בפסח", מספר דן כץ, בעל הצימר "עוד טיפה", "יצרו אתמול קשר ואמרו בכאב לב שהם באמת היו רוצים לבוא ולתמוך, אבל הם נאלצים לבטל כי הם לא רוצים חלילה לסכן את הילדים. אנחנו יודעים שעצם הנוכחות שלנו כאן על הגבול היא חשובה, שזו מסירות נפש ומשימה שהיא חשובה לעם ישראל, אבל יחד עם זאת החוויה שלנו היא שאנחנו צריכים להילחם על כל דבר, בפרט כשאצלנו חזרו רק 30 משפחות".
דן כץ | צילום: נועם רז
ההודעה על כך שהמצב המיוחד בעורף יוארך בשבועיים, לכל הפחות עד ערב פסח, היא מכה קשה מבחינת התיירנים בצפון. בדרך כלל פסח הוא תחילת עונת התיירות באזור, אבל 15 חודשים לאחר הפסקת האש וחזרת המפונים ליישובי קו העימות, התעצמות הלחימה מול חיזבאללה מובילה לביטולי חופשות, צימרים וסדנאות. הממשלה צפויה להציע פיצוי לתיירנים על הירידה בהכנסות בגלל המלחמה, בהתבסס על גובה ההכנסות באותם חודשים בשנה הקודמת, אלא שגם בשנה הקודמת לרבים מהתיירנים לא היו כמעט הכנסות בגלל הקירבה למלחמה.
הכי מעניין
לפי נתוני רשות המיסים, כ-7% מהעסקים בצפון הם עסקי אירוח או אוכל. המספר גבוה עוד יותר ביישובי קו העימות, שבהם תיירות פנים היא מקור פרנסה מרכזי - שנפגע קשות ממצב המלחמה המתמשך. בשנה הראשונה של המלחמה, מספר הלינות במלונות התיירות ירד בכ-6% בכל הארץ, ובמחוז הצפון בכ-18%. הירידה הייתה חדה במיוחד בנפות הצפוניות של מחוז הצפון - צפת והגולן (כ-62%), עכו, נהריה והגליל המערבי (כ-69%); בנפות כינרת ויזרעאל, לעומת זאת, הירידה הייתה מתונה בהרבה (כ-4%). גם לאחר הפסקת האש בצפון בסוף נובמבר 2024 לא נרשמה התאוששות משמעותית בתיירות. פינוי היישובים והירידה בתיירות פגעו בעסקים בצפון, ובעיקר בענפי האירוח והאוכל, שבהם יותר ממחצית מהעסקים דיווחו על ירידה של יותר מ-25% בהכנסות - יותר מכל ענף אחר.
"גם אחרי המלחמה אנשים חששו להגיע לצפון", מסביר כץ, שמתגורר במושב שתולה שבגליל המערבי. "בחדשות אמרו כל הזמן שהגבול עדיין מתוח, כך שאף אחד לא הגיע להתארח ולא היו לנו הכנסות בכלל. מאז הפסקת האש עברו כבר 15 חודשים של חוסר ודאות, כשלמעשה אלו לא רק 15 חודשים, אלא 15 שנים, כי אנחנו מושפעים מהמצב הביטחוני מאז אז שעברנו לפה, לצפון. בכל פעם שיש אירוע בצפון, נניח כשמוצאים מנהרה או שיש חשש מעורפל לחדירה, זה פותח את מהדורות החדשות וכולם יודעים ושומעים ולא רוצים להגיע. התחושה היא שבכל פעם אנחנו צריך להתחיל הכל מחדש. אנחנו משתדלים להמציא את עצמנו מחדש, אבל זה קשה. אנחנו באמת כבר בקצה. כשהיינו צעירים יותר זה היה פשוט יותר. עכשיו זה הולך ונהיה מורכב. אנחנו מחפשים את השקט ואת השגרה, ולא תמיד מוצאים את הכוחות להתניע מחדש".
עוד כתבות בנושא
גם דורי אלשייך, תושבת הצפון העוסקת בעשור האחרון באירוח ובהפקת אירועים, מתמודדת עם מציאות מורכבת. לאחר שנים שבהן הפעילה מתחם אירוח בגליל העליון, באזור צפת ונוף הכנרת, היא העתיקה בחודשים האחרונים את פעילותה לעין יעקב הסמוכה למעלות תרשיחא, מרחק 10 ק"מ מהגבול. אלשייך עמדה לפתוח מתחם אירוח למשפחות, קבוצות, סדנאות וריטריטים. הכל כבר היה מוכן לפתיחה - ואז מטוסי חיל האוויר יצאו לאיראן.
"היינו אמורים לצאת לדרך ממש בשבועיים הקרובים", היא מספרת. "המקום עומד מוכן, התוכניות סגורות, והאירוחים כבר נקבעו. ואז הכל התהפך". כמו רבים בענף התיירות בצפון, גם היא מצאה את עצמה בתוך זמן קצר מתמודדת עם גל ביטולים. סדנאות שתוכננו מראש, ריטריטים לקבוצות וגם אירועים משפחתיים – כולם נעצרו. חלקם בוטלו, אחרים נדחו למועד לא ידוע. היום-יום שלה השתנה בהתאם. במקום לנהל מערך אירוח פעיל, היא מנהלת שיחות טלפון עם אורחים שהזמינו חופשה וכעת מבקשים לבטל או לדחות. "אנחנו לא עסוקים בקנסות או בוויכוחים על ביטולים", היא אומרת, "להפך. משתדלים לדבר עם אנשים, להרגיע, להשאיר חיוך גם בצד השני. בסוף כולם נפגעים מהמציאות הזאת, לא רק אנחנו".
בין המבטלים גם משפחה ממרכז הארץ שתכננה לחגוג במתחם יום הולדת 90 לסבא רבא. בני המשפחה השקיעו זמן בהכנות ובהפתעות, והמתחם נבחר גם בגלל הנגישות שהוא מציע. "הנכדים והנינים כבר הכינו תוכניות", היא אומרת, "אבל בסוף, בגלל המצב, הם החליטו להישאר בבית. קשה להתווכח עם החלטה כזאת".
למרות שהמתחם עצמו חדש, אלשייך הגיעה אליו עם ניסיון רב בתחום ועם תוכנית כלכלית מסודרת - שהתבססה בין היתר על עונת התיירות הצפויה. האביב והקיץ אמורים היו להיות תקופות פעילות במיוחד.
"הייתה לנו תחזית ברורה למה שאמור לקרות", היא אומרת, "אבל עכשיו הכל נעצר. צריך לקחת נשימה עמוקה ולהתחיל לתכנן מחדש". לדבריה, התיירות היא הענף הראשון שמרגיש כל זעזוע ביטחוני. "אנשים מעדיפים להישאר בבית וזה מובן לגמרי. גם אם יש ממ"ד והאזור יחסית שקט, חופשה היא לא ההחלטה הראשונה כשיש חוסר יציבות".
דורי אלשייך | צילום: שרון שחר
ובכל זאת, היא מנסה להיאחז במשמעות הרחבה יותר של התחום שבו בחרה לעסוק. "בסוף אנחנו מציעים לאנשים מקום לעצור רגע, לנשום, להיות יחד. זה הצד הטוב של החיים", היא אומרת. "ואני מקווה שעוד נוכל לחזור לשם".
גם דן כץ מ"עוד טיפה" בטוח שבסוף הכל יסתדר, אבל בינתיים מתמודד עם מציאות כאוטית. "היום יום שלנו כרגע סובב כולו סביב המצב הביטחוני", הוא אומר, "יש אזעקות ופיצוצים כל הזמן. תכל'ס, זה נשמע כאילו יש לנו סוללת תותחים בחצר הקדמית ולפעמים הבית ממש רועד מההדף. הילדים איתנו בבית ואנחנו בעיקר עסוקים בלדאוג לנפש שלהם ולהוביל אותה למקום בטוח. הצימר עצמו מוכן לאירוח, גם הבריכה המחוממת וגם אמבטיית הקרח, אבל אנחנו מבינים שזו הסיטואציה. אנשים לא יגיעו לפה עכשיו. אנחנו חיים כאן כבר 15 שנה ומבינים שכשרק מתחיל להתחמם, אנשים נמנעים להגיע לגבול ואנחנו מאוד מבינים את זה, אז בטח שבמצב הנוכחי. זאת המציאות ואנחנו משלימים איתה, אבל אנחנו גם רוצים לשקף את המציאות הזאת למערכות השונות שנראה שלא תמיד מודעות אליה".