אבל אבא, היא שואלת, תגיד לי באמת, למה לא גינית אלימות של שמאלנים? וכשזה מגיע מהמתבגרת זה נשמע אחרת. כשסיפרתי על שולחן ארוחת הערב שהפוסט שכתבתי נגד מרדכי דוד שחסם את רכבו של אהרן ברק וקרא לו "אפס" ו"חמינאי" קיבל יותר מאלפיים תגובות, רובן תוקפניות, המתבגרת לא הניחה על זרועי יד מנחמת ואמרה "הו, אבא המסכן". במקום זה היא שאלה מיד שתי שאלות: "מה טוענים המתנגדים? לדעתך יש בטיעון שלהם גם אמת?"

מיד קמתי לחבק אותה. גם כי עוד שנייה היא מתגייסת, אז אני מנסה לנצל כל הזדמנות. אבל גם כי עבדתי שנים ללמד אותה לשאול בדיוק את שתי השאלות הללו. גם כשתוקפים את אבא שלה, ואפילו בבוטות. זה בכלל לא משנה. עדיין חייבים לשאול: מה חושב הצד שכנגד? והאם בטיעון שלו יש אמת?

סיפרתי לה שהיו שם כל מיני תגובות. הרבה קללות שלא הבנתי. אבל הטענה הנפוצה ביותר הייתה: מה קרה שהתעוררת? למה לא אמרת כלום כשהם עשו לנו אותו דבר?

לא עניתי לתגובות, כי אני יודע מה באמת ביקשו לומר. הן ניסו לרמוז שלמרות היותי רב ומתנחל ותומך בחיזוק התיישבות ובהמשך הלחימה בעזה וביו"ש ובשינויים במערכת המשפט, בעצם אני שמאלן בתחפושת. כזה שמזדהה בעומק עם המחנה שממול. לכן, לדעת המגיבים, כואב לי כשפוגעים באהרן ברק, ולא כשצועקים באוזני חבר הכנסת רוטמן או כשמתאנים לילדיו של השר וסרלאוף.

אני לא מאמין בשיחה שמבוססת על חשד וניזונה מצורך אינסופי להוכיח מי אתה. אבל עכשיו הבת שלי שואלת, למה באמת לא גינית אלימות של שמאלנים?

קודם כול, השבתי לה, גיניתי. גיניתי את ההתקפה על משרדי פורום קהלת; גיניתי את ההפרעה לתפילות בתל־אביב, והיו עוד. אבל אני מודה שחסרה בגינויים הללו האנרגיה, התחושה של הדחיפות, שיש לי בביקורת על אלימות מהימין.

החומרה הייחודית של האירוע, כך הסברתי בפוסט, היא בתמיכה שמרדכי דוד זוכה לה משרי הממשלה. השר עמיחי אליהו חיזק אותו בעבר על שהוא "מציב תמונת מראה" אל מול השמאל; השר יריב לוין בירך על עבודתו החשובה; ואחרי החסימה של אהרן ברק תמכה בו השרה סילמן.

אבל לבתי סיפרתי שמה שבאמת דחף אותי לכתוב היה טקסט שפרסם הרב אליאב תורג'מן, מנכ"ל איגוד רבני קהילות, שכינה את מרדכי דוד בשם "מאמר הדור של דורנו". המחשבה על 660 רבנים החברים באיגוד, ורבבות תלמידיהם ובני קהילותיהם, שהמסר הזה מוטמע בעולמם הרוחני, היא שגרמה לי זעזוע. אחריו הגיעו "תורת לחימה" ו"סוללים דרך", שכינו אותו בתואר רבי והשוו אותו למרדכי היהודי, וכך אדם שחוסם ומקלל יהודי בן 89 הועלה למדרגת גיבור תרבות.

לעומתו, הדמות הציבורית הכי מובהקת שהצביעו לי עליה כמעודדת אלימות משמאל הייתה יאיר גולן, שהוביל את המצור במספרה על שרה נתניהו. אני לא מכיר אישית אדם אחד שמצביע ליאיר גולן. נראה לך, אמרתי לילדה, שאם החברים והתלמידים שלי היו תומכי יאיר גולן, לא הייתי זועק אחרי אירועי המספרה זעקה גדולה ומרה? אבל הוא לא נמצא באזור חיוג הרוחני שלי, לכן המעשים שלו, במישור החינוכי, לא כואבים לי. הם לא ישחיתו את הנפש של הילדים שלי.

ועדיין, מתעקשת הילדה, יכול להיווצר הרושם שלא אכפת לך. שרק את הכאב שלנו אתה לא רואה. ורק בשביל האפשרות שהיא צודקת, אבקש מחילה ממי שהדברים פשוטים בעיניהם, על שניות יקרות ממנוחת הצהריים שתגזול מכם קריאת השורות הבאות. ועל כן ייחדתי להן פסקה נפרדת, שאפשר לגזור ולהדביק:

אני מגנה בחריפות הגדולה ביותר שאני מסוגל לה את העבריינות משמאל. אני מגנה את השבירה הסדרתית של החוקים, ובכלל זה הפרות סדר וחסימת כבישים, גם אם זה בשם ערכים שנראים לכם נאצלים. אני מגנה את הקללות שספגו פה נבחרי ימין, ובני משפחותיהם ושכניהם. אני סולד, ומעודי סלדתי, מאיומים בפגיעה בכשירות של צה"ל כמנוף לחץ נגד רפורמות במערכת המשפט. קשה לי לתאר כמה נורא בעיניי מה שעשו למשפחת וסרלאוף וכמה מכוער מה שעשו לשמחה רוטמן. זה באמת כואב. זה באמת לא בסדר. אתם גורמים לכולנו נזק שלא יתואר. מספיק כבר עם האלימות.