האסטרטגיה המשטרתית בהר הבית: ההתקפה הטובה ביותר היא ההגנה

מכל שרשרת מעשי האפליה שיהודים בהר הבית סובלים מהם, הנוקשה והעיקרי שבהם הוא נוהל הקבוצות החונק. מוסלמים מהלכים בהר בחופשיות אחרי שהם נכנסים למתחם דרך תשעת השערים המיועדים להם, ותיירים ויהודים גלויי ראש מהלכים בהר בחופשיות כשהם מגיעים למקום דרך השער היחיד המיועד לכל היתר - אבל יהודים חובשי כיפות ובעלי חזות דתית? הם ייתבעו בכניסה להמתין עד להצטברות קבוצה, וגם כאשר היא תורשה לעלות ההרה, קצב התקדמותה ומסלולה המדויק יוכתבו בידי השוטרים. אפילו בעידן שבו כללי האפליה הוותיקים בהר מתפוגגים לאיטם, נוהל הקבוצות המפוקחות שריר ובהיר וקיים. בכירים במשטרה הבהירו לי שמבחינתם הוא כאן לעוד שנים רבות.

קציני המשטרה, יש לומר, טוענים להגנתם שנוהל הקבוצות נועד להגן על העולים – ודווקא הדתיים שבהם – מהאיומים האפשריים במתחם. כשהשר לביטחון לאומי בכבודו ובעצמו ביקש לשנות את הנוהל הוותיק הזה כפי ששינה סדרי עולם בהר בעניינים אחרים, הוא נענה שכדי לוותר על נוהל הקבוצות ולעבור להגנה מרחבית יש לתגבר את יחידת הר הבית בכמאה שוטרים נוספים, צעד שפירושו בין הכפלה לשילוש כוחה של היחידה, שסובלת באופן קבוע מחוסר כוח אדם. כן, מתברר שאין רבים שששים לאכוף את כללי האפליה.

על טענת המשטרה יש לומר: נו, באמת. מכל עברי ההר – בוויה דולורוזה, ברחוב הגיא, בדרך העופל ובשביל העובר בבית הקברות המוסלמי לצד הכותל המזרחי – יהודים מהלכים בחופשיות ללא צורך בפיקוח ובקבוצות, אז מה נשתנה בהר הבית? האם דווקא בו קצרה יד המשטרה מלהגן כראוי על יהודי חובש כיפה המהלך בחופשיות? ממש להפך: ההר מאובטח לאין שיעור יותר מהרחובות סביבו. בכל שעריו עומדים שוטרים ומפקחים על הבאים, ומצלמות "מבט 2000" המשוכללות מאוד מרשתות גם את אחרון השטחים המתים בו. כל החששות בעניין "אבטחת היהודים" מופרכים לחלוטין.

גרוע מזה: הם כסות למניעים מסוג אחר לגמרי. אם הסיבה לנוהל הקבוצות הייתה אכן אבטחה של חובשי הכיפה מפני "גורמים עוינים" – ערבים, בשפה מכובסת פחות - היה מצופה מהשוטרים המלווים לשאת את עיניהם מהקבוצה והלאה. אולם בפועל רוב השוטרים המלווים מפנים את מבטם דווקא פנימה, אל הקבוצה, במטרה לוודא ששום קדיש איננו נאמר במקום הלא נכון ואף השתחוויה איננה מוגנבת כשהקבוצה מתקדמת הלאה משער הרחמים אל "השטח האסור".

מהיכרות רבת שנים עם ההתנהלות הישראלית בהר, סביר שגורם ירדני בכיר מכתיב לישראל את הצמדת הפיקוח ההדוק עד חנק לקבוצות שומרי המצוות, המכונים באתרים האסלאמיים "מתנחלים". למה? כדי שהיהודים חלילה לא יחושו שהם בעלי הבית בהר הבית, וכדי להבהיר להם היטב את מעמדם כמבקרים בלבד. אם גם מעוז האפליה האחרון הזה ייפרץ, מה יישאר מהווקף? שאריות אחיזתו בהר יתפוגגו, ואולי עמן תתפוגג גם התופעה האוורירית המכונה "הממלכה ההאשמית". ישראל, העסוקה ללא הרף בהחייאה מלאכותית של הממלכה שממזרח, מקריבה לשם כך את זכויות האדם של יהודים שומרי מצוות ואת עקרון חופש התנועה שלהם, שהיא קידשה בעצמה בחוקי היסוד שלה ובמגילת העצמאות.

לנוכח המגמה העכשווית בהר, של השבה מדורגת ומתמשכת (גם אם איטית) של זכויות יסוד ליהודים במקום קודשם לאחר שנרמסו דורות רבים, יש לשער שבמוקדם או במאוחר תגבר יד הדורשים לחדול מנוהל הקבוצות המקומם, ולהעניק חופש תנועה וחופש גישה כראוי וכמחויב. כל שנותר לגורמי השלטון הוא לקיים חשבון נפש ולהכריע כבר כעת אם הם "של ישראל", או לחילופין משתייכים לצד המדכא.