שלוש חנויות מאפשרות למוסלמים להמשיך לשחק בכדור בהר הבית

באביב 1993 התיישבו שלושת שופטי בג"ץ אהרן ברק, אליעזר גולדברג ואליהו מצא לדון בעתירה שהגיש עו"ד ברוך בן־יוסף נגד ראש הממשלה יצחק רבין, שכיהן אז גם כשר הדתות, וכן נגד שר המשטרה, שר המשפטים, הרבנים הראשיים והווקף המוסלמי. אחת הסיבות לעתירה: "על הר הבית מתקיימת פעילות של בילוי ומשחקים".

לאור זאת ביקש בן־יוסף להנפיק "צו על תנאי המופנה אל המשיבים, לפיו יבואו וינמקו מדוע אינם מוכנים לאכוף את הוראות חוק השמירה על מקומות הקדושים בנוגע לחילולו של הר הבית ופגיעת רגשות היהודים על ידי משחקי כדורגל ופיקניקים".

המדינה השיבה אז להגנתה ש"בנוסף לאזור המסגדים – שם היה מצוי גם, לפי דעת רוב החוקרים, קודש הקודשים – ישנם במתחם אלמנטים נוספים כגון מכללה, בתי ספר, חורשות ועוד. קורה לעיתים כי תלמידי בית הספר משחקים באזור בתי הספר בכדורגל; וכי מתפללים מוסלמים סועדים בחורשות שבמקום... בנסיבות העניין לא רואה המשטרה בפעילות זו נושא לחקירה משטרתית״.

השופטים הצטרפו למשטרה וקבעו שעליה "להקפיד ולהבטיח כי תופעות כגון אלו לא יחרגו מהמתחמים שצוינו לעיל, כדי שתישמר קדושת המקום מפני חילולו, וכדי שלא ייפגעו רגשותיהם של בני כל הדתות. ביטוי לכך נתן המחוקק בקובעו בסעיף 2 לחוק השמירה על המקומות הקדושים, כי המחלל מקום קדוש או הפוגע בו בכל דרך אחרת עובר עבירה פלילית, וכך גם מי שעושה דבר העלול לפגוע ברגשותיהם של בני הדתות כלפי אותו מקום".

בלשון ברורה יותר, רחבת הר הבית משמשת בחלקה הבלתי מבוטל כחצר משחקים לארבעה בתי ספר אסלאמיים השוכנים בגבול ההר, ובג"ץ ביקש לוודא שרק בסמוך להם יתקיימו משחקי הכדורגל, וגם שה"פיקניקים" לא יחרגו מתחום החורשות. כך או אחרת, בשורה התחתונה המשחקים נמשכו בכל 33 השנים שחלפו מאז פסיקת בג"ץ, ולא רק בצד ההר הצפוני הסמוך למתחם בתי הספר אלא גם ברחבת כיפת הסלע ובדרום ההר.

מאז כהונתו של משה פייגלין בכנסת לפני יותר מעשור, ולאור פנייתו בעניין, החלה המשטרה לאכוף באופן חלקי את צו בג"ץ בעת ביקוריהם של יהודים שומרי מצוות בהר. בדרך כלל עשו זאת השוטרים בחוסר חשק מופגן וכמי שכפאם שד.

לאחרונה התגברה האכיפה, ולשוטרים במתחם ניתנה הוראה למנוע הכנסת כדורי רגל לשטח ההר. השוטרים גם קוטעים משחקים באיבם ומחרימים את הכדורים - לא פעם עשרות כדורים ביום - ובכל זאת, ראו זה פלא, המשחקים עודם נמשכים.

הסיבה לכך היא שלוש חנויות הניצבות בפתחי ההר - בשער המשגיח, בשער הכותנה ובשער הטהרה - המוכרות כדורי רגל, ושנמצאות באזור פנימי יותר מנקודות הבידוק המשטרתיות. אלמלא אותן חנויות, לא היו עוד משחקי כדור ברחבת ההר.

שיגרנו אם כן שאילתה לדוברות משטרת ישראל וללשכת השר לביטחון לאומי: מדוע לא ניתנת הוראה למנוע מהחנויות למכור כדורי משחק?

מהמשטרה נמסר: "משטרת ישראל פועלת על פי הסמכויות המוקנות לה בחוק ובכלל זאת למנוע עבירות ולשמור על הסדר הציבורי. נמשיך לפעול במקצועיות וברגישות במטרה לאפשר את חופש הפולחן והביקור בהר הבית, תוך מניעת כל פעילות המפרה את הסדר הציבורי או פוגעת בקדושת המקום".

מלשכת השר לביטחון לאומי נמסר: "כידוע השר בן־גביר עשה מה שלא עשו אלף שנה לפניו. התפילה בהר הבית מותרת היום גם ליהודים – ולפניו מי שמלמל נעצר, ההשתחוויה בהר הבית מותרת היום גם ליהודים – ולפניו מי שהשתחווה נכלא ללילה. השירה בהר הבית מותרת היום גם ליהודים – ולפניו מי ששר עוכב. דפי תפילה היום מותרים להכנסה, וכפי שציינת המשטרה גם עושה מה שלא נעשה מעולם ומונעת הכנסת כדורים. אבל לא נראה שיש למשטרה סמכות חוקית לסגור חנויות ספורט בעיר העתיקה בלי שתהיה הוכחה למעשה עבירה".

עד כאן דברי לשכת השר. ובכן, אם מבחינה חוקית אי אפשר לעשות דבר נגד החנויות, אפשר פשוט להעתיק את עמדת הבידוק מעט יותר פנימה מהן ו"להוציא את האוויר מהכדור", כלומר למנוע ממי שבחרו לקנות כדורגל בחנויות להיכנס עמו לשטח ההר. אחרי הכול, במקרה הנדיר שבו בג"ץ עמד לימין שמירת קדושתו של ההר, חובה לוודא שההוראה אכן תיאכף. למה להתייגע במרדף סיזיפי אחרי הנערים הערבים המשחקים ברחבה, כשאפשר פשוט למנוע מראש את המשחק?