ומי תולש מזוזה משער הר הבית? המשטרה

שוטרי יחידת השיטור העירוני בבני־ברק ופקחיה עצרו שני חשודים, בני 17 ו־20 ממזרח ירושלים, לאחר שתועדו תולשים מזוזות בבניין מגורים בעיר. בדיווח על כך בשבוע שעבר נאמר גם שהם נעצרו בעקבות סרטון שהופץ ברשתות החברתיות, שבו נראים השניים משליכים מזוזה על הרצפה.

שבוע קודם לכן דווח על מקרה דומה בטורונטו שבקנדה: עקירת שלוש מזוזות מפתחי דירות בבניין מגורים לקשישים ניצולי שואה. יחידת פשעי השנאה של משטרת טורונטו פתחה בחקירה, וחבר מועצת העיר ג'יימס פסטרנק, מסר שזהו אירוע חמור ומדאיג, במיוחד על רקע מקרה דומה שאירע באותו אזור מוקדם יותר החודש, אז נעקרו כעשרים מזוזות מבניין אחר. הוא הוסיף ש"הקריאות (האנטישמיות, א"ס) ברחובות ותחושת ההפקרות מובילות את טורונטו לתהום".

במקביל, וכרגיל מתחת למכ"ם, התרחש לפני כחודש בפתח הר הבית מקרה הפוך: באישון לילה, ארבעה פעילים יהודים קבעו מזוזה בשער הכותנה – אחד מתשעת שערי ההר המיועדים למוסלמים (שער אחד בלבד מיועד לעליית כל השאר) – והמשטרה מיהרה לתלוש אותה ולעצור את ארבעת השותפים במעשה.

אומנם ההלכה קובעת שהר הבית פטור ממזוזה. כך נכתב במשנה תורה לרמב"ם (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ו, ו): "הַר הַבַּיִת, הַלְּשָׁכוֹת וְהָעֲזָרוֹת, וּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן בֵּית דִּירָה, פְּטוּרִין (ממזוזה, א"ס) לְפִי שֶׁהֵן קֹדֶשׁ". קובעי המזוזה בשער הכותנה חשבו שנכון בכל זאת להציב סממן יהודי בפתח המקום הקדוש ביותר ליהודים, בפרט שבבתי כנסת ובבתי מדרש קובעים לא פעם מזוזה על אף הפטור העקרוני. בכותל, למשל, אף נקבעה מזוזת ענק ששברה את השיא העולמי בתחום. כך או אחרת, ברור שלא הסיבה ההלכתית גרמה למשטרה למהר כמוכת ברק להסיר מהמקום את הסממן היהודי.

לאחר המקרה פנה למחוז ירושלים במשטרה הארגון "יהודים מאוחדים" הפועל בבריטניה "לקידום חופש דת, שמירה על זכויות דתיות וכיבוד סמלים יהודיים בארץ ובתפוצות", וביקש "הבהרה משפטית בדבר הסרת מזוזה משער מוכרי הכותנה בירושלים".

"לפי דיווחים שהובאו לידיעתנו", נכתב בפנייה, "בין 12 ל־14 בדצמבר 2025 הוסרה מזוזה אשר הוצבה בשער מוכרי הכותנה בעיר העתיקה בירושלים, לפי הדיווחים על ידי כוחות משטרה. המזוזה היא תשמיש קדושה בעל משמעות עמוקה במסורת היהודית, והסרתה עוררה דאגה בקרב קהילות יהודיות בארץ ובתפוצות".

הארגון ביקש ממשטרת ירושלים להבהיר אם הסרת המזוזה נעשתה מכוח צו משפטי, הוראה כתובה או הנחיה חוקית. "ככל שקיים צו או מקור סמכויות כאמור, נודה לקבלת פרטים בדבר הגורם המוסמך שהורה על כך והבסיס החוקי לפעולה. האם מדובר בנוהל קבוע או בהחלטה נקודתית שננקטה בנסיבות מסוימות? פנייתנו נעשית מתוך כבוד מלא למוסדות המדינה ולמשטרת ישראל, ומתוך רצון לקבל בהירות משפטית בלבד, ולא כהאשמה או טענה מוקדמת".

עו"ד רפ"ק מיטל גביזון־ארד מהמחלקה המשפטית במשטרת ירושלים השיבה עוד באותו היום לפניית הארגון היהודי־בריטי: "מבירור שנערך מול הגורמים המוסמכים במשטרת מרחב דוד עלו הפרטים הבאים: המזוזה שהותקנה באישון לילה הוסרה על ידי כוחות המשטרה מחשש להפרת הסדר הציבורי בשטח הר הבית, ובמטרה לשמור על הסטטוס־קוו הקיים במקום. מדובר באקט פרובוקטיבי שהיה עלול להפר ולסכן את שלום הציבור, את ביטחונו ואת הסטטוס־קוו שהמשטרה מקפידה לשמור עליהם בהר הבית ובשאר המקומות הקדושים במסגרת תפקידה וסמכויותיה בדין".

הארגון שיגר בתגובה מכתב נוסף למשטרת ירושלים, וטען בו שקביעת המזוזה איננה מעשה פרובוקטיבי: "המזוזה הוצבה כנראה מכוח חובה דתית יסודית במסורת היהודית, כמאמר הכתוב 'וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך'. מדובר בקיום שקט ושגרתי של מצווה דתית, ולא בפעולה מחאתית או פרובוקטיבית, וכשלעצמה אינה יוצרת שום הפרעה או סיכון לסדר הציבורי.

"הסרת המזוזה מעלה שאלות הנוגעות לחופש הדת והפולחן ולחובת הרשות להפעיל סמכותה מכוח הסמכה חוקית ברורה, תוך עמידה בעקרונות המידתיות והסבירות. במכתבכם הוזכרו שיקולי סטטוס־קוו בלי שצוין מקור סמכות קונקרטי בדין או תשתית עובדתית לסכנה ממשית.

"מעבר לכך, ראוי להביא בחשבון כי פעולות מסוג זה נתפסות ברגישות רבה בקרב הציבור היהודי בארץ ובתפוצות, ויש להן השלכה רחבה בהקשר של מעמדה של מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי וכמדינה המכבדת ביטויים דתיים במרחב הציבורי. לפיכך נבקש הבהרה בדבר הבסיס הנורמטיבי בדין לפעולה, פירוט האיזון שנערך בין שיקולי סדר וביטחון לבין חופש הדת והפולחן ובחינה מחודשת של ההחלטה תוך שקילת חלופות שפגיעתן פחותה".

למכתב הזה כבר לא טרחה המשטרה להגיב. אין לה מה לענות מלבד האשמת מציבי המזוזה בפרובוקציה. נקל לשער איזו סערה הייתה פורצת בעולם, וכיצד הייתה ישראל הרשמית פועלת, לו הגיבה משטרת טורונטו לתלישת המזוזות בגזרתה במילותיה של משטרת ירושלים.

רגע, ייזעקו גורמים צדקניים, הרי אין מקום להשוואה בין תלישת מזוזות מפתח בית פרטי ובין הצבתן בשטח ציבורי ללא קבלת סמכות. נזרום לרגע עם הטענה הזו ונפנה לבדוק את התקנות המסדירות את מעמד המזוזה במוסדות המדינה. אלה למשל ציטוטים מנוהל התקנת והסרת מזוזות במחנות צה"ל: "מתן תשומת לב ורגישות בטיפול במזוזות הקיימות והמותקנות בכל מבנה או מתקן צבאי, זאת מתוקף היותן רכוש צבאי בעל ערך קדוש. המזוזה במחנה צבאי היא תשמיש קדושה... ועל כן חל איסור לנהוג בה מנהג בזיון או זלזול. המזוזות תותקנה בכל הדלתות, המשקופים והשערים במחנה/מתקן צבאי, למעט במקלחות ובשירותים".

גם במסמך רשמי מטעם משרד האוצר המגדיר כיצד צריכים להיראות משרדי ממשלה מופיע סעיף המבהיר מפורשות: "מזוזות תקניות ודקורטיביות ממתכת בלתי חלידה, לרבות קלף, יסופקו ויורכבו בכל הדלתות". גם חוזר מנכ"ל משרד החינוך קובע: "על מנהלי מוסדות חינוך יהודיים ומנהלי רשויות חינוך להקפיד על קביעת מזוזות בפתחי החדרים כמקובל בדיני ישראל וכנהוג במשרדי הממשלה".

כלומר, המדינה עצמה הייתה צריכה להציב מזוזות בפתח שערי הר הבית, בטח לא לעקור כזאת אחרי שנתלתה בפתח המקום הקדוש ביותר ליהודים, ובוודאי לא לעצור את קובעיה. אולם במקרה הזה לא מדובר בפשע שנאה אלא בעיקר בפשע פחדנות. האם קביעת מזוזה בשערי הר הבית אכן עלולה "להפר ולסכן את שלום הציבור וביטחונו"? לא יותר מאשר עצם יצירת האשליה אצל האויב שעם קצת אלימות או אפילו איום הוא יצליח לגרום למשטרת ישראל לבצע במקומו משימות אנטישמיות מהסוג הזה.