"זה נראה מזעזע", אמר השבוע השר עמיחי שיקלי על הגילויים האחרונים בפרשיות קטאר, ומי אנחנו שנשתמש במילים עדינות יותר. באמת מזעזע. קשה לישון בלילה כשמתברר שמדינה מוסלמית עוינת, המתדלקת את האנטישמיות הבינלאומית ומממנת את חמאס, משכה גם בחוטי התקשורת הישראלית ואף הצליחה לחדור לסביבת ראש הממשלה.
הרי ברור שנתניהו לא אומר אמת כשהוא טוען שאלי פלדשטיין וישראל איינהורן "מעולם לא היו חלק מלשכת ראש הממשלה". שינוי הגרסאות שלו בפרשה אמור להדהים אפילו את גדולי מעריציו. לפני כמה חודשים פלדשטיין היה "פטריוט וציוני נלהב" בעיני נתניהו, ואילו עכשיו הוא סתם שקרן.
פלדשטיין, לפי עדותו, אכן משקר. הוא ניסה להוליך שולל את השב"כ כשנשאל בבדיקת פוליגרף על צריכת סמים, ובהמשך גם הונה עיתונאים. "בוראים מציאות", הסתמס בגאווה עם שותפו איינהורן, אשר מוצא עכשיו מקלט ממושך בחו"ל, לא בדיוק מעשה שמעיד על תחושת זכאות. לכן מותר להתייחס בפקפוק לדברים שאמר השבוע לעמרי אסנהיים בכאן 11, למשל בנוגע לפגישה המסתורית במחנה מטכ"ל עם מזכיר הממשלה צחי ברוורמן. כמעט כל הריאיון שלו לאסנהיים עמד בסימן של צדיק בסדום: יונתן אוריך זרק אותי לכלבים אחרי שהשתמש בי, איינהורן שידל אותי לעבור עבירות, נתניהו ידע הכול או כמעט הכול, ורק אני, אברך תמים מבני־ברק, לא חשדתי במאומה. נו, באמת.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
גילוי נאות: יש לי היכרות ממושכת עם אוריך. הייתי עורך מקור ראשון כשהוא התחיל לפרוח בדסק החדשות שלנו ולמשוך תשומת לב בלשכת ראש הממשלה. מעת לעת עמדנו בקשר. צר לי מאוד על חוויית המעצר שלו. עד לירידת השורות הללו לדפוס לא ראיתי ראיה חותכת לכך שהוא ידע על תרגילי ההונאה שנעשו לעיתונאים בענייני קטאר.
ובאשר לפרשת ההדלפה בעיתון בילד, היא נופחה באופן מעריכי ביחס לממדיה האמיתיים. אינספור סודות ביטחוניים כמוסים בהרבה דלפו פה בדור האחרון, ומעולם לא נפתחו הליכים פליליים בסדר גודל דומה נגד המדליפים. ובכלל, גם בלי המסמך המפורסם היה אפשר להבין שסינוואר איננו מעוניין בעסקאות לשחרור חטופים, ושואב עידוד רב מההפגנות בתל־אביב בעד הפסקת המלחמה. לכן גם אם נתניהו ידע על הדלפת המסמך שחשף זאת, זה לא נורא. כראש ממשלה הוא אינו כפוף להחלטת הצנזורה, אם כי תמיד כפוף לאילוצי האמת. חבל כל־כך שהסתבך בגרסאות סותרות, ככל הנראה מתוך מבוכה או רצון להסביר מדוע קטאר עדיין מעורבת במו"מ על גורל החטופים. חבל עוד יותר שלא ידע שקטאר מממנת את פלדשטיין, ועד כה לא אזר אומץ להודות בכך. אם חלילה כן ידע, שום חנינה כבר לא תציל אותו.