מנסור חוסיין לגהארי, מוסלמי פקיסטני במקורו וכיום אזרח אמריקני שמציג את עצמו כתומך ביוזמות שלום ושיח בין־דתי, מצא את עצמו בשבוע שעבר מסולק מהר הבית בידי הווקף. הסיבה, כפי שתיאר בדף האישי שלו ברשת החברתית לינקדאין, הייתה ענידת סיכת החטופים הצהובה, שמנגנון הווקף בהר פירש כתמיכה בגרסה הישראלית בסיפור – עבירה חמורה מאוד במנעד הנוהג בהר.
"נעצרתי באמצע תפילה", תיאר לגהארי, "כשנכנסתי למסגד אל־אקצה ולכיפת הסלע במסגרת משלחת. בניגוד לעצת המארגנים, סירבתי להסיר את סיכת החטופים שענדתי. ענדתי אותה בכוונה, כי בני ערובה אינם פוליטיקה. הם בני אדם. מהרגע הראשון ניכר מתח גלוי באוויר. מלמולים. מבטים עוינים. ואז הגיע הרגע שטלטל אותי: התמקמתי. התכוננתי להתפלל, ואז קטע אותי גבר בפתאומיות והציג את עצמו כקצין הביטחון במקום.
"שאלתו הראשונה הייתה חדה ומאשימה: 'איך נכנסת?'. עניתי ברוגע: 'דרך השער'. הוא דרש את הדרכון האמריקני שלי, הביט בו בכעס גלוי ואמר: 'אתה צריך להיות מוסלמי'. עניתי: 'אני מוסלמי'. הוא הצביע על חזי ואמר: 'אז למה אתה עונד את הסיכה הצהובה הזאת? אתה תומך ביהודים. אם אתה רוצה להישאר כאן, אתה חייב להסיר אותה'.
הכי מעניין
"הסברתי שאני חלק ממשימת שלום, שהסיכה מייצגת חטופים חפים מפשע, לא פוליטיקה. ההסבר שלי לא שינה דבר. עוכבתי לזמן קצר, ליוו אותי החוצה, והוא צעק על השומר שהרשה לי להיכנס – והאשים אותי ב'התגרות במוסלמים'".
לגהארי המשיך וסיפר: "חשתי עצב עמוק והלם על צמצומה של האמונה. אנשים ברחבי העולם צועקים את המילה אפרטהייד – והנה האירוניה המרה: אני יכול לנוע בחופשיות בכל מקום בישראל. המקום היחידי שהוגבלתי בו ונעצרתי היה אזור בסמכות מוסלמית ובפיקוח ירדני – אל־אקצה.
"מרחב קדוש הפך למקום של שיטור אידאולוגי. האמפתיה הפכה למותנית. אם הכרה בבני ערובה יהודים חפים מפשע נחשבת ל'פרובוקציה', עלינו לשאול את עצמנו: מה עשינו לאמונתנו?
"אני נשאר מוסלמי. אני נשאר מחויב לשלום, אבל שלום שנבנה על הפחדה, הכחשה ואנושיות בררנית – איננו שלום כלל. האמת חשובה. כבוד האדם חשוב".