השופט קבע: משטרת ירושלים מתנערת מאחריותה למסור את צווי ההרחקה לידי המורחקים

מדיניות צווי ההרחקה הוותיקה של משטרת הר הבית נתקלת לאחרונה בקשיים לא מועטים. הנוהג המשטרתי זה מכבר הוא לזַמן לשימוע את מפירי הכללים שקבעה המשטרה - שימוע למראית עין בלבד, שמעולם לא הצליח לשנות את רצון קציני המשטרה להרחיק מההר את המועמדים להרחקה, ונועד בעיקר כדי להעניק להם בהזדמנות הזו את צו ההרחקה כדרישת הנוהל הוותיק. אלא שלאחרונה הפסיקו פעילי ההר היהודים להתייצב לשימוע, שלכאורה הוא בכלל בגדר זכות בעבורם, וכך אתגרו את הנוהל המשטרתי המחייב להניח את הצו בידו של המורחק. בשבוע שעבר הובא לבית המשפט קטין יהודי בן 15, שחטאו היה שהגיע למבואת הכניסה להר הבית וביקש לעלות אליו אף שהיה, לפי המשטרה, בין המורחקים. 

הקטין הורחק מההר בסוכות בשל נטילת לולב או החזקת סידור, לא לגמרי ברור, ולטענת המשטרה ידע על צו ההרחקה שהונפק לו אף שלא התייצב בתחנה ליטול אותו. הוא גם לא הגיע לשימוע שהיה אמור להיערך לו קודם לכן. במשטרה טענה כי בשיחה טלפונית ביקש הקטין להעביר לו את הצו בהודעת וואטסאפ, אולם בטלפון שלו לא מותקן כלל היישומון. המשטרה לא סיפקה תיעוד לשיחת הטלפון.

בדיון טען נציג המשטרה רס"מ פיטר ג'ובראן ש"משטרת ישראל לא עובדת בתור חברת שליחויות", אך שופט השלום אריאל ארליך סירב לקבל את עמדת המשטרה המטילה את האחריות לקבלת הצו על המורחק גופו. "הנוהל קובע כי יש לתת העתק כתוב מהצו לידי המנוּע", קבע השופט. "גם אלמלא כן היה מתחייב לעשות זאת, מכוח כללי יסוד של משפט מנהלי וכללי צדק טבעי. מתן צו השולל מאדם את חופש התנועה וחופש הפולחן בהחלטה מנהלית מחייב לא רק הליך סדור, אלא גם ביטחון כי הצו הומצא כדין לידי נמענו. אם לא נעשה כן, ברור שאין לגזור מהצו משמעויות פליליות, כגון עבירה של הפרת הוראה חוקית.

"הנטל להביא את הצו לידיעתו של המנוע מוטל במלואו על הרשות המנהלית, ובמקרה דנן המשטרה. אי אפשר להפוך את ברירת המחדל ולהטיל את הנטל על המנוע, לסור לתחנת המשטרה ולבקש לידיו את הצו. בד בבד עם הסמכות המופלגת להוציא צווים מעין זה באה גם החובה למסור אותם כדת וכדין". 

ארליך הוסיף ואמר שאין להסתפק גם בשיחת טלפון בנושא. "הנוהל מחייב מסירת העתק כתוב", הוא הדגיש. "בנסיבות הללו הצו לא הומצא אפוא כדין לידי המשיב, ועל כן אין חשד סביר כי המשיב הפר הוראה חוקית, והוא ישוחרר לאלתר". 

ימים אחדים קודם לכן הובא בפני אותו השופט, באותו העניין ממש, עצור ערבי ששמו מוסא פתאפתה. נציג המשטרה, גם כאן רס"מ פיטר ג'ובראן, ביקש לשחררו תחת מגבלות. פתאפתה נעצר בבדיקה שגרתית באחד משערי ההר המיועדים למוסלמים, והתברר שאף הוא מורחק ממנו בצו מפקד המחוז.

גם במקרה של פתאפתה אין כל ראיה לכך שהצו הומצא לידיו, במקרה הזה אף לא טלפונית. המשטרה טענה שדי בכך שחתימתו של פתאפתה מתנוססת על שולי מסמך השימוע שנערך לו, כי הוא דווקא בחר להגיע לשימוע. במסמך נכתב כי אי התייצבותו לקבלת החלטת מפקד המחוז כנדרש לא תפגע בתוקף ההחלטה. פתאפתה טען גם שהתייצב בתחנה כעבור ימים אחדים כדי לקבל את הצו, אולם נמסר לו שטרם התקבלה החלטה בעניינו. 

"בין שהתייצב המשיב בתחנת המשטרה ובין שלאו", כתב השופט ארליך בהחלטתו, "אין מחלוקת כי הצו לא הובא באופן פוזיטיבי לידיעת המשיב, ולו בשיחת טלפון, ובוודאי לא בדרך המצאה חוקית. צו מנהלי המגביל זכויות של אדם לא יכול להיות בר תוקף כלפיו באופן שהפרתו תהווה עבירה פלילית, בלי שהובא לידיעתו של נושא הצו. אשר על כן אין מקום למעצרו של המשיב, והוא ישוחרר ללא תנאי".

סופו של דבר, במשטרה החליטו לערער על פסיקתו של ארליך בנוגע לקטין היהודי המורחק - אולם ויתרו על הערעור בנוגע לפתאפתה, בין השאר כי בניגוד לקטין שמורחק מההר לחודשים ארוכים נוספים, צו ההרחקה המקורי נגד פתאפתה הסתיים כבר בראשית השבוע שעבר. לא ברור על מה בדיוק הורחק פתאפתה מראש בידי מפקד המחוז, וזאת מפני שהמשטרה פטורה מהחובה המעיקה לנמק את הרחקותיה, אולם יש לשער שעל דברים חמורים יותר מאשר החזקת סידור או לולב. 

כך או אחרת, הדיון בבית המשפט המחוזי בעניינו של הקטין יתקיים ביום שני. המשטרה נאבקת בנחישות באולמות בית המשפט על יכולתה להמשיך לפזר בסיטונאות צווי הרחקה ולהטיל את מלוא האחריות לקבלתם על מושאי ההרחקה.