הרב ד"ר שאול פרבר, יו"ר עמותת "עתים", מודאג. גל החקיקה בנושאי דת ומדינה ששוטף את הכנסת ואת מנגנוני החקיקה טורד את מנוחתו, ובחלק מההצעות שעל הפרק הוא רואה סכנה של ממש. בריאיון לקראת הוועידה המקוונת "פשוט יהדות" של עתים ומקור ראשון בשבוע הבא מציין הרב פרבר כי קשת הנושאים שעל הפרק מטרידה מאוד ורחבה מאוד, החל בסוגיות הקשורות לסמכויות בתי הדין הרבניים, לחקירות יהדות ולבחינות הלכה לשופטים וכלה ב"חוק המזוזות" של ח"כ גלית דיסטל־אטבריאן. "אני חושב שיש לנו הזדמנות פז, אחרי 7 באוקטובר, להעמיק את הזהות היהודית של מדינת ישראל", הוא אומר, "והחוקים הללו גורמים נזק למהלך הזה".
למה?
"ההתעוררות היהודית שאנחנו רואים מגיעה בלי כפייה. היא באה בכל מיני דרכים שהמשותף להן הוא הצורך הפנימי של אנשים לבטא את יהדותם".
הכי מעניין
ולמה בעצם דווקא עכשיו? אתה מבין למה גל החקיקה מגיע בתזמון הזה?
"הרצון לחוקק חוקים בנושאים הרגישים הללו כרגע נובע משני כיוונים: הראשון הוא שיכרון כוח שלא קורא נכון את המציאות, ועלול לפגוע בתהליכים המדהימים שאנחנו רואים, והטעם השני הפוך כמעט, תחושה של דחיפות לנוכח הבחירות וההנחה שספק אם תחזור בשנים הקרובות קואליציה נוחה לחקיקה כזאת. יש פה ניסיון לנצל הזדמנות בלי להבין את הנזק שנגרם. לא רק למטרות שלי, גם למטרות שלהם כפי שהם רואים אותן".
תוכל לתת לי דוגמאות להצעות חוק מזיקות במיוחד?
"קח את הצעת החוק 'להגשמת הזהות היהודית'. בין סעיפיה מבקשת ההצעה לחייב שופטים להיבחן על ידיעותיהם במשפט עברי. אני בעד ששופטים ילמדו משפט עברי, הם לומדים את זה בלימודי המשפטים, אבל ההצעה הזו מבקשת לכפות על השופטים בחינות בנושא, מה שרק ירחיק את השופטים מרצון לדעת וללמוד.
"הצעת החוק מבקשת לקבוע שהרבנות הראשית תקבע כברירת מחדל מהו הדין העברי בעבור מערכת המשפט. זה הגיוני שגוף שנבחר עם השפעה פוליטית, כמו מועצת הרבנות הראשית, יקבל את הכוח לקבוע את ברירת המחדל בסוגיות קריטיות? מובן שזה מצוין למי שמעוניין שענייניו יתנהלו על פי דין תורה, אבל בעבור מי שלא מעוניין בכך, קביעה כזו היא בכייה לדורות.
"החוק הזה בעייתי מעוד בחינות. למשל, האיסור הקטגורי להפריע להנחת תפילין או לתפילה במניין במרחב הציבורי. נשמע למישהו הגיוני שבאמצע משחק כדורגל יתפללו מנחה או יניחו תפילין על הדשא במרכז המגרש, ולאיש לא תהיה סמכות לעצור את זה? לכאורה כך מורה נוסח הצעת החוק. זה לא מכבד את הציבור היהודי־ישראלי. אין כאן איזון. אני חושב שהמדינה היהודית שרוב אזרחי ישראל רוצים מקדשת את המסורת, אבל לא דוחפת אותה עם אגרוף לפרצוף של מי שלא מעוניין בכך.
"אגב, סעיפי ההצעה עצמם הם לא הדבר הכי חמור. כשאנחנו קוראים את דברי ההסבר אנחנו מגלים שמדינת ישראל חשודה על ידי חברי הכנסת המציעים כמי שעשויה, ללא החוק הזה, לנהוג כמו האינקוויזיציה או גרמניה הנאצית. כאילו רק הצעת החוק, שמעגנת את הזכות להתפלל במניין או להניח תפילין בכל מקום ובכל זמן, היא הערובה לכך שלא נידרדר לזוועות פרעות ת"ח־ת"ט או לגל הפוגרומים ברוסיה של סוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20. אלה שטויות, איש במדינת ישראל לא מגביל את הזכות להניח תפילין. ההשוואה הזו מעידה על בעיה עמוקה, והיוזמה הזו מובילה אותנו למקומות בעייתיים".
דוגמה נוספת שמביא הרב פרבר היא תזכיר חוק מטעם הנהלת בתי הדין הרבניים שעוסק במה שמכונה במערכת בתי הדין "בירור יהדות", ואילו הרב פרבר מכנה אותו "חקירות יהדות". הצעת החוק מתירה לממונה על התחום בהנהלת בתי הדין, ולכל רב רושם נישואין בכל רשות מקומית, ליזום הליך של בירור יהדות – ובכך למעשה לערער על מעמדו העדתי של כל אזרח יהודי כשר במדינת ישראל. זה נותן למספר בלתי נתפס של אנשים את הכוח לעצור את החתונה שלך.
"עד היום, רק מי שביקש להתחתן ונדרש להוכיח את יהדותו היה רשאי לפתוח בהליך. היום, אם הסתכסכת עם בעל אולם או קייטרינג והוא רוצה לנקום בך, די שהוא בקשר עם רב רושם נישואין שאיננו נוהג כשורה – והוא יכול למנוע ממך להתחתן למשך זמן רב. ברור שמרבית הרבנים רושמי הנישואין הם אנשים ראויים שלעולם לא יתנו יד לדבר כזה, אבל די בכמה כדי לגרום נזק בל יתואר.
"צריך לזכור שרובנו בכלל לא יכולים להוכיח את יהדותנו. לרבים מהעולים ארצה אחרי השואה לא הייתה שום הוכחה שהם יהודים, והיהדות שלהם התקבלה כמובנת מאליה. הנושא של חקירות יהדות הוא חדש, והתחיל רק מהעלייה מרוסיה בשנות התשעים. הרחבת החקירות הללו באופן חסר גבולות היא נוראית".
הצלחנו עם הטבילה
בחודשים החולפים נשמעו כל מיני התבטאויות מעוררות מחלוקת מכיוונה של הרבנות הראשית. הרב פרבר, לדבריו, רוצה להיות אופטימי: "נדמה לי שעם שני הרבנים הראשיים המכהנים אפשר לקיים שיח פורה, הם מעוניינים להתחבר לכלל חלקי החברה. מצד השני, אתה רואה פעם אחר פעם את הנטייה לחזור לדפוסים הקיימים במערכת ולאמץ את דפוסי ההתנהלות של קודמיהם.
הרב הספרדי הראשי דוד יוסף נואם במהלך השבעה לדיינים חדשים בבית הדין הרבני | צילום: לייב אברמס - פלאש 90
"קח את מבחני ההלכה וזכותן של נשים להיבחן בהן. ניהלנו את המאבק הזה, ולכל אורך הדרך סברתי שהדרך הנכונה היא הידברות. אני לא אוהב ללכת לבג"ץ, וכעמותה זה גם בכלל לא פשוט ללכת בנתיב הזה. הרבנים הראשיים הנוכחיים לא אשמים באירוע הזה, הם ירשו אותו מקודמיהם, ובכל זאת כשהגיע פסק הדין עמד הראשון לציון הרב דוד יוסף בטקס לציון 100 שנה לישיבת מרכז הרב ותקף את בג"ץ ואת העותרות.
"לפני שנה, כשהרבנים הראשיים הנוכחיים נכנסו לתפקיד, הצעתי להיכנס למו"מ. אבל במקום לכבד את פסק הדין ולחשוב איך מיישמים אותו, הכי קל לתקוף את השופטים ואת העמותות. אז אני חושב שיש עם מי לעבוד, וגם בתקופת המלחמה עבדנו בשיתוף פעולה עם הרבנות הראשית. אני מקווה שזה יתקדם ולא ייסוג".
בהקשר הזה מספר הרב פרבר שהעמותה בראשותו פנתה לרבנות הראשית בשני נושאים בתחילת המלחמה: הראשון הוא קבורה מכובדת בקבר ישראל לחסרי הדת מקרב חללי 7 באוקטובר האזרחים, והשני הוא טבילה בשעות היום של נשים בכלל ונשות מילואימניקים בפרט. "בנושא הראשון לצערי לא הצלחנו להניע את המערכת לפעולה, אבל בנושא השני, שיש בו תקדימים הלכתיים מבוססים, אומנם לקח לרבנות הראשית זמן אך היא בסופו של דבר פעלה וטיפלה בנושא, ואפילו שלחה לנו בסופו של דבר מכתב שהודה לנו על המעורבות בנושא - וגם זה קצת חידוש. אני חושב שאחרי 7 באוקטובר יש באמת הזדמנות לשיח ולבניית מודלים חדשים של שיתוף פעולה. אני רוצה להיות אופטימי".
נדמה שבתקופה האחרונה העמותה בראשותך מאמצת קו "ממלכתי" יותר ולעומתי פחות לממסד הרבני.
"מעולם לא התעמתנו עם הממסד הרבני 'לשמה'. יש גופים שזו המוטיבציה שלהם, אנחנו אף פעם לא היינו שם. באנו לתקן, ואנחנו לא מאמינים בסגירת הרבנות הראשית, בטח לא כל עוד אין לה תחליף ראוי יותר. אנחנו מאמינים מאוד בממסד דתי שקשוב לצרכים של העם היהודי.
"אבל אנחנו גם מאמינים שהוא צריך לפעול בקשר הרבה יותר הדוק עם השטח. לפעול ברמה המקומית. אנחנו לא מאמינים בריכוזיות, ולא חושבים שלרב הראשי צריך להיות מעמד של נשיא הסנהדרין. מלבד נושא הקבורה, ששם אנחנו מאמינים שצריך שינוי ברמה הארצית, אנחנו חושבים שברוב הנושאים הסמכויות צריכות לעבור לרמה המקומית.
"זו גם הסיבה לכך שאנחנו פועלים בימים הללו בתחום בחירת רבני ערים – כדי לסייע בכל המקומות שבהם תושבים מעוניינים להיות מעורבים ולא לאפשר לפוליטיקה הארצית להכתיב מי יהיה רב העיר שלהם. לראשי הערים יש לא פעם אינטרס לא להיאבק, בגלל הקשר הפוליטי שבין המשרד לשירותי דת למשרד הפנים. לכן יש לנו צוות שעובד על הנושא הזה במטרה לחזק את הקול המקומי.
"המטרה שלנו היא לפעול לכך שהרב שייבחר בכל עיר יהיה אדם שמייצג את תפיסות העולם והעמדות של התושבים המקומיים, ולא כפוף לעמדות השר שיושב ברחוב כנפי נשרים, או של סיעת ש"ס שהמשרדים שלה נמצאים ממש פה ברחוב שאנחנו יושבים בו בהר חוצבים בירושלים. אנחנו לא רוצים דווקא רב עם כיפה סרוגה או רב חרדי: אנחנו חושבים שרב צריך להיות קשור לקהילה שהוא מכהן בה, תהיה הקהילה אשר תהיה. זו דרכנו וזה מה שאנחנו מסייעים לו".
עוד כתבות בנושא
