פעיל הר הבית מיכאל פואה התבשר ביום רביעי שעבר ששופטת השלום בטבריה, רולא חמאתי, הורתה למשטרה לפצות אותו ב־1,500 שקלים.
זו לא הפעם הראשונה שהמשטרה נאלצת לפצות את פואה. במקרה הנוכחי הפיצוי נפסק בגלל שלפני שנה וחצי טרח פואה והגיע להר הבית מביתו שבגליל רק כדי לגלות בכניסה שהוא מורחק מהר הבית. ההרחקה ההיא באה כסוג של ענישה על הנחת תפילין במתחם שבוע קודם לכן.
לפי נוהלי משטרת ההר יש להגיש באופן ידני צו הרחקה לאדם שמבקשים להרחיק, אולם במקרה ההוא - וזה לא המקרה היחיד, כפי שנראה בהמשך - המשטרה לא מילאה אחר הוראותיה.
הכי מעניין
פואה תבע את המשטרה, וזו לא מיהרה להתקפל אלא לאחר שהתברר לה שמפקד יחידת המקומות הקדושים ושלושה שוטרים נוספים שהיו מעורבים במקרה ייאלצו לטרוח ולהתייצב לעדות בעניין בבית המשפט בטבריה. בסופו של דבר הושגה פשרה שבמסגרתה התחייבה המשטרה כאמור לפצות את פואה ב־1,500 שקלים.
מיכאל פואה (השלישי משמאל) בהפגנת מחאה על ריבוי ההרחקות מהר הבית, יולי 2025 | צילום: ללא
אם היה מקום למחשבה שהמשטרה תקיים לאור התוצאה הזו חשבון נפש, תפיק לקחים ותשקול מחדש את מדיניות ההרחקות שלה, הרי שלא מיניה ולא מקצתיה.
בבוקר אותו יום נעצר בכניסה להר דוד שרז מטבריה. שרז הורחק מההר וממבואותיו למשך ארבעה חודשים בצו מפקד המחוז לשעבר אמיר ארזני, לאחר שבחול המועד סוכות נתפס מתפלל שם מתוך סידור. בדומה למקרה של פואה, המשטרה לא העבירה לידיו של שרז העתק של הצו, ובכל זאת עצרה אותו כשאך הגיע לכניסה להר וביקש לעלות.
השוטרים במסוף היו יכולים, כמובן, להתנצל על שאין באפשרותם להניח לו לעלות להר, להודיע לו שהוא מורחק ולנצל את ההזדמנות כדי להעביר לידיו עותק מצו ההרחקה – אולם רוח מדיניותו של ארזני עדיין מרחפת מעל פועלה של המשטרה גם אחרי החלפתו באותו יום ממש בניצב אבשלום פלד. רוח זו גרמה לשוטרים לעצור את שרז ולהחרים את מכשיר הטלפון שברשותו.
מי שמיהר לערער על כך לבית המשפט היה עו"ד אביעד ויסולי. "לטענת המשטרה", כתב עו"ד ויסולי, "העורר ביקש לעלות להר הבית בשעה שהוא מורחק בצו מנהלי מהר הבית. דא עקא, הצו המנהלי מעולם לא הומצא לעורר, בניגוד לחוק ולפסיקת בג"ץ". כאן ציטט ויסולי פסק בג"ץ מהחודשים האחרונים, שבו נכתב: "החלטת המשיב... למנוע גישה של אדם להר הבית תינתן בכתב, ועותק ממנה יועבר לאדם שאת גישתו מבקשים למנוע".
ויסולי אף ציין שלמרבה התדהמה, חוקר המשטרה שחקר את שרז לא ידע להשיב – או שמא לא רצה להשיב – אם האחרון מעוכב או עצור ובגין איזו עבירה. אם החוקר עצמו "איננו יודע" מהי העבירה שבגינה הוא מתחקר את שרז, מה רוצים מהנחקר?
רק לאחר החקירה הודיעה המשטרה שבכוונתה לעצור את שרז למשך הלילה ולהביאו לבית המשפט בבוקר שלמחרת. לאור זאת מיהר ויסולי לערער לבית המשפט: "העורר לא עבר כל עבירה פלילית ואין כל עילה למעצרו, קל וחומר למשך הלילה".
עו"ד ויסולי גם הזכיר לבית המשפט את החוק המורה ש"מי שנעצר יובא בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ־24 שעות, בפני שופט". הוא כיוון אומנם למלים "בהקדם האפשרי", אולם לא ידע בנקודת הזמן ההיא שגם כעבור 24 שעות ממעצרו טרם הובא שרז בפני שופט.
ויסולי הוסיף: "ברור כי מעצר העורר ללילה והשהיית הבאתו בפני שופט אינה נובעת מחוק המעצרים, אלא מרצון המשטרה להעניש את העורר במעצר בלתי חוקי בעליל".
שופט השלום אריאל ארליך דרש מהמשטרה לנמק עד לשעה 20:00 את סיבת המעצר, ובתגובה טענה המשטרה שדווקא שיגרה את צו ההרחקה עוד כשהונפק לדוא"ל של אביעד ויסולי.
השופט ארליך השתכנע מכך, ודחה את הערר משום שבכל אופן הדיון בעניינו של העצור יגיע לבית המשפט בתוך פחות מיממה. אולם ויסולי לא ויתר, וערער עוד באותו הערב לבית המשפט המחוזי. הוא כתב: "יש לשפשף את העיניים נוכח עזות המצח בהצגת מצגי כזב בפני בית המשפט".
ויסולי הסביר שם שעד אותו יום כלל לא ייצג את המערער, שהוא מקבל כמאתיים הודעות דוא"ל בכל יום, ושבכל אופן לא היתה לו דרך לתקשר עם שרז בטרם הוסמך על ידו לייצגו.
על כל פנים, הוסיף ויסולי, על פי הוראות המשטרה עצמה יש להעביר את צו ההרחקה מודפס על נייר לידיו של המורחק. הוא גם ציין שלתגובת המשטרה "לא צורף הצו המנהלי וכל ראיה אחרת המוכיחה שהעורר הפר אותו" - וזאת, לטעמו, לא בכדי.
בשורה התחתונה דחה גם בית המשפט המחוזי בשעת לילה את הערר, בעיקר בשל סיבות טכניות ובטענה שבכל אופן הדבר עתיד להתברר בבוקר בבית משפט השלום.
בעת כתיבת הדברים הללו שרז עודנו נמצא במעצר, הרבה אחרי תום 24 שעות מאז שנעצר בידי השופטים. וגם באירוע זה, בפעם המי יודע כמה בעניין ההתנגשויות הרבות של המשטרה עם אזרחים יהודים בהר הבית, המשטרה לא מסוגלת להצביע על חוק כלשהו שהופר בידי האזרח המדובר ואשר בגינו הוא נעצר.
מי יודע? אולי הניצב הנכנס לתפקיד מפקד המחוז ישים סוף להתנהלות הבעייתית מאוד של פקודיו.
עוד כתבות בנושא
