הגיל הממוצע שבו הורים ישראלים מעניקים לילדיהם סמארטפון ראשון הוא שמונה. זהו הרגע שבו הילד מתחיל לחיות בעולם מקביל לחיים האמיתיים, עולם שיש בו שפע אפשרויות של תקשורת וידע, אבל גם סכנות והשלכות בעייתיות לרוב.
מחקר חדש שפורסם בשבוע שעבר בארה"ב מעלה כי החזקת סמארטפון לפני גיל 12 עלולה לגרום לבעיות כמו דיכאון והשמנה. המחקר התבסס על ניתוח נתונים שנאספו מכ־10,500 ילדים שהשתתפו במחקר ארוך־טווח על התפתחות המוח בגיל ההתבגרות, מהם 6,739 החזיקו בטלפון חכם. הממצאים העלו כי מי שקיבלו את המכשיר לפני גיל 12 נמצאו בסבירות גבוהה לסבול מדיכאון, השמנת יתר ומחסור בשינה, לעומת ילדים שקיבלו את המכשיר בגיל בוגר יותר.
החוקרים מצאו כי ילדים שמקבלים סמארטפון בגיל צעיר נוטים לבלות פחות זמן בפעילות גופנית ויותר זמן מול מסכים. עוד נמצא כי שימוש בשעות הערב פוגע ביכולת להירדם עקב התראות או גירוי יתר, וכי שימוש אינטנסיבי ברשתות חברתיות עלול לפגוע בתחושת הסיפוק העצמי ולתרום לעלייה בסיכון לדיכאון וחרדה, במיוחד בגילים שבהם מערכות הוויסות העצמי עדיין אינן בשלות. נושא מדאיג נוסף שעלה במחקר הוא איכות השינה, הנפגעת מהחשיפה לטלפון. ילדים שבגיל 12 עדיין לא קיבלו טלפון אך החלו להשתמש בו שנה לאחר מכן, הראו תסמינים בעייתיים בהשוואה למי שנותרו גם אז ללא המכשיר. החוקרים מדגישים כי מדובר בזיקה סטטיסטית ולא בהוכחת סיבתיות ישירה.
מי שהוביל את המחקר הוא ד"ר רן ברזילי, פסיכיאטר בבית חולים לילדים בפילדלפיה, וחוקר מדעי המוח באוניברסיטת פנסילבניה. "כשנותנים לילד טלפון, צריך לחשוב עליו כמשהו שיש לו השפעה על הבריאות שלו ולהתנהג בהתאם", הוא אומר בשיחת זום מביתו בפילדלפיה.
"אפשר להסביר לילדים שהמטרה היא לשמור על הבריאות שלהם". ברזילי | צילום: טל גבעוני
מחקרים ודיווחים על סכנות הסמארטפון קיימים זה זמן. מה מייחד את המחקר שלכם?
"ההמלצות של כל מיני מומחים לא באמת מבוססות על דאטה, ויש הבדל בין הבעת דעה, גם אם זו דעת מומחים, ובין משהו שמתבסס על דאטה. המחקר הזה הוא הראשון מסוגו מבחינת הגודל, מבחינת המעקב אחרי ילדים גם לאורך זמן, ומבחינת היכולת שלנו לשלוט בכל מיני פרמטרים שקשה לשלוט בהם במחקרים קטנים יותר. יכולנו לעשות את זה דרך שימוש במשאב היקר של מחקר אמריקאי שעוקב אחרי יותר מעשרת אלפים ילדים, מילדות להתבגרות, ובעזרת שיטות סטטיסטיות שמאפשרות לנו בצורה מוקפדת יותר ועם פחות סימני שאלה, נאמר את זה כך, לקשור בין החשיפה לסמארטפונים ובין מדדי הבריאות שבדקנו. בדקנו סוגיות בריאותיות באופן רוחבי – דיכאון, שינה, השמנה, והכול במסגרת מחקר אחד".
הטלפון כשמרטף
אחד הנתונים המטרידים שעולים מן המחקר הוא בנוגע להשמנה. איך השימוש בסמארטפון משפיע על הנושא?
“אנחנו לא בחנו את מנגנוני ההשפעה באופן ישיר, אבל אפשר להציע השערה אינטואיטיבית למדי. ילד שמבלה הרבה זמן עם הסמארטפון הוא לרוב ילד שאינו פעיל: הוא יושב, או גרוע מזה שוכב, ולא עושה פעילות גופנית. הוא גם לא הולך, לא משחק ולא זז. בסופו של דבר היממה מוגבלת ל־24 שעות, ואם חלק משמעותי מהזמן הולך למסך, נותרות פחות שעות לפעילות גופנית. זה משפיע באופן ישיר על דפוסי האכילה ועל הסיכון להשמנה. בנוסף, אם השימוש בסמארטפון פוגע בשינה, ואנחנו יודעים ששינה קשורה באופן הדוק להשמנה וגם משפיעה על מצב הרוח, נוצר מצב שבו הכול משפיע על הכול. אבל אם צריך לבחור את ההסבר הפשוט והאינטואיטיבי ביותר, אני מעריך שהוא קשור בעיקר לירידה בפעילות הגופנית".
אצל הנבדקים נמצאו קשיי שינה והשמנה, אבל ההתייחסות לדיכאון מופיעה יותר כאזהרה לעתיד.
"באופן כללי, דיכאון בילדות הוא עניין נדיר יחסית. הוא הופך לשכיח יותר בגיל ההתבגרות, ושם גם מתחילים לראות את פערי השכיחות בין בנים לבנות. לכן, כשהילדים במחקר הם סביב גיל 12, הסיכוי שלהם להיות בדיכאון מלכתחילה נמוך מאוד, ולכן עדיין קשה לזהות את ההשפעה של גיל קבלת הטלפון על דיכאון. נדע יותר כשנוכל לעקוב אחר אותם ילדים לתוך גיל ההתבגרות ולבחון את הנתונים לאורך זמן. צריך גם לזכור שככל שהמרחק בין החשיפה ובין המדד הבריאותי גדול יותר, כך קשה יותר לטעון לקשר סיבתי. כלומר, אם ילד בן 12 סובל היום מדיכאון או מהשמנה, והוא קיבל טלפון לראשונה בגיל 8 — זה בסיס די חלש לטעון שאירוע שהתרחש לפני ארבע שנים הוא שיצר את ההבדל".
בדקתם במחקר גם ילדים שגדלים בסביבה ללא סמארטפונים, כמו האוכלוסייה החרדית בישראל?
"קשה לי לתת תשובה חד־משמעית לפי הנתונים שלנו, הילדים שנשארו ללא סמארטפון עד גיל 13 מגיעים בדרך כלל ממשפחות משכילות וחזקות יותר מבחינה סוציו־אקונומית. אני כמובן לא מכיר את הילדים האלה אישית, אבל מהנתונים עולה שמדובר באוכלוסייה מודעת יותר לסיכונים האפשריים של חשיפה מוקדמת.
"ממצא מעניין שעלה במחקר הוא שככל שהרקע הסוציו־אקונומי נמוך יותר, כך עולה הסיכוי שהילד יקבל טלפון, ויקבל אותו מוקדם יותר. זה מנוגד לאינטואיציה הרווחת שרואה בסמארטפון מוצר יקר ולכן דווקא ילדים ממשפחות מבוססות יקבלו אותו קודם. בפועל פעמים רבות קורה ההפך, ואפשר להסביר את זה בכמה דרכים. הסבר אחד הוא שהטלפון משמש מעין ‘בייביסיטר’ — לא מתוך כוונת זלזול, אלא כמציאות חיים; הורים שעובדים בשתיים ושלוש עבודות, או שאין להם אפשרות לממן חוגים ופעילויות, זקוקים לפתרון שמעסיק את הילדים.
"הסבר נוסף קשור לרמת ההשכלה: הורים משכילים יותר נוטים להיות מודעים יותר לסיכונים, בדיוק כפי שאנחנו רואים בתחומים אחרים של בריאות הציבור, שאוכלוסיות בעלות השכלה גבוהה מאמצות מהר יותר דפוסי חיים בריאים. בהקשר הזה אני מעריך שבעקבות הצטברות הנתונים בשנים האחרונות, כולל המחקר שלנו, הורים משכילים הולכים ומעלים את הגיל שבו הם מאפשרים לילד לקבל טלפון. זו מגמה שצפויה להימשך ככל שיתווספו עוד מחקרים".
מעקב שנמשך שנה
ברזילי הוא רופא־חוקר, שמאחוריו שנים רבות של מחקר. הוא החל את לימודי הרפואה שלו באוניברסיטת תל אביב ב־2001, והצטרף למסלול MD-PhD של האוניברסיטה, המשלב רפואה ומחקר. שם דבק בו החיידק המחקרי. המסלול הארוך שלו כלל לימודי רפואה, דוקטורט במחקר ביו־רפואי במדעי המוח, והתמחות בפסיכיאטריה של מתבגרים בבית החולים גהה. ב־2017 הוא עבר לארצות הברית.
"בשנים הראשונות הייתי חוקר לפני שהייתי רופא, אבל מ־2011 אני רואה את עצמי כרופא חוקר, והיום רוב הזמן שלי מוקדש למחקר", הוא מספר. "למעשה, 90% מהזמן שלי הוא מחקר, ו־10 אחוז בקליניקה".
למה בחרת דווקא בפסיכיאטריה?
"כי זה הכי מעניין אותי. זה דורש מאיתנו להבין איך המוח עובד, וזה אתגר גדול. מוח זה לא משהו שניתן להוציא לצלחת הפטרי ולחקור, כמו שאפשר לעשות למשל עם גידול סרטני. עם השנים עברתי יותר לחקור את הקשרים בין מוח ובריאות, ואיך המוח מתפתח בתנאים של לחץ ומתח. המחקר שלי מתמקד בלהבין מה גורם לאנשים להיות בריאים או חולים, ומה מסביר את השונות בהתפתחות של בריאות תחת סטרס. מההקשר הזה הגעתי גם לעניין של הסמארטפונים, כי אני חוקר הרבה השפעות סביבתיות, והסמארטפון משנה את הסביבה של הילד. בשביל ילד מתפתח, הסביבה הדיגיטלית היא הרבה פעמים משמעותית לפחות כמו, או אפילו יותר, מהסביבה הפיזית שהוא גדל בה".
מה הדבר שהכי הפתיע אותך במחקר?
"בדקנו את הילדים שבגיל 12 עדיין לא היה להם סמארטפון. זה הגיל הראשון שבו ההורים נשאלו אם לילד יש טלפון חכם, ולכן התמקדנו בו ולא בגיל צעיר יותר. למרות שרוב הילדים כבר החזיקו סמארטפון, נותרה קבוצה משמעותית של כ־30%, כ־3,500 ילדים. עקבנו אחריהם במשך שנה. בגיל 13, יותר ממחצית הילדים האלה כבר קיבלו סמארטפון. כאשר השווינו את בריאות הנפש והשינה שלהם בגיל 13 למצבם בגיל 12 לפני קבלת המכשיר, מצאנו עלייה ברורה בתסמינים פסיכיאטריים ובהפרעות שינה. וזה קרה גם אחרי ששלטנו סטטיסטית בבריאות הנפש ובאיכות השינה שהיו להם לפני קבלת המכשיר.
עוד כתבות בנושא
"זו הייתה תוצאה מפתיעה מאוד, שמצביעה על רמה גבוהה של סבירות לקשר סיבתי. אנחנו רואים את הילדים לפני קבלת הטלפון, רואים מי קיבל ומי לא, משווים בין הקבוצות כשהן עדיין דומות מאוד, ועדיין, שנה אחרי, אלה שקיבלו סמארטפון נמצאים במצב פחות טוב. זה מחליש את הטענה שילדים שקיבלו סמארטפון היו אולי כאלה שמראש סבלו יותר מדיכאון או ישנו פחות טוב. כשאנחנו מנטרלים את האפשרות הזאת, קשה להתעלם מהאופציה שקבלת סמארטפון בגיל צעיר אכן משפיעה על בריאות הנפש ועל השינה. אני אומר את בזהירות, כמובן".
עד כמה אפשר להשליך מהמחקר על הנעשה בישראל?
“זו שאלה מצוינת, ואחד הדברים שאנחנו באמת צריכים לעשות הוא לשחזר את הממצאים גם מחוץ לארצות הברית. המחקר שלנו בארה״ב כלל ילדים מ־21 מדינות, כך שמדובר במדגם מגוון מאוד, אבל עדיין חשוב לבחון את זה בהקשרים נוספים. ממה שאני שומע בשיחות עם אנשים מישראל, ברור שילדים בישראל מקבלים טלפון בגיל צעיר יותר. במחקר שלנו, הגיל הממוצע לקבלת טלפון היה 11־12, אבל לפי מה שנאמר לי, בישראל זה לרוב כבר סביב גיל שבע־שמונה. אני לא רוצה לקבוע נתון שלא בדקתי אמפירית, אבל ברור שהחשיפה המוקדמת בישראל גבוהה יותר. ואם אצלנו במחקר מצאנו שככל שהטלפון ניתן מוקדם יותר, כך גדלה ההשפעה על שינה ועל השמנה, אפשר לדמיין שילדים בישראל עשויים להיות חשופים יותר להשפעות כאלה, פשוט כי הם משתמשים בטלפון יותר זמן, מגיל צעיר יותר.
"איך זה ישפיע בפועל? קשה לדעת. כמו שדיברנו קודם, יש המון הבדלים שונים בין ישראל לארה״ב מבחינת האתגרים שילדים מתמודדים איתם, ופערים שקשורים גם לפגיעוּת וגם לחוסן. לכן אי אפשר להגיד באופן חד־משמעי ש’בישראל המצב גרוע יותר’. אבל זה בהחלט נושא שמצדיק מחקר. בעיניי, זה מחקר שיש לו חשיבות משמעותית לבריאות הציבור".
לא לתת ולשכוח
יהיה לא פשוט להורים לאמץ את מסקנות המחקר.
“נכון, ועדיין אנחנו כהורים צריכים לבחור את הקרבות שלנו על סמך המידע שיש בידינו: מה טוב לילד, ומה עלול להזיק לו. יש דברים שלא מתפשרים עליהם כמו חגירת חגורת בטיחות. למה? כי יש נתונים ברורים שמראים שחגורה מצילה חיים. בעבר אנשים נסעו בלי חגורה, אבל ברגע שנוצר דאטה מוצק, ההתנהלות השתנתה. אני מעריך שעם הזמן, ככל שמצטברים נתונים שמראים שחשיפה מוקדמת לטלפון אינה בריאה — ושוב, אני לא טוען שאנחנו כבר שם לגמרי, והמאמר שלנו הוא רק חלק מהפאזל — תיווצר תנועה ציבורית ורגולטורית בכיוון הזה.
"אנחנו כבר רואים בעולם מקומות שהולכים צעד קדימה. באוסטרליה, למשל, ייכנס בקרוב לתוקף איסור שימוש ברשתות חברתיות מתחת לגיל 16, וחברות הטכנולוגיה יהיו מחויבות לאכוף אותו. זה מראה שיש מדינות שמנסות לייצר שינוי מלמעלה. אני לא מטיל את כל האחריות על ההורים וגם לא על המדינה. בסופו של דבר מדובר באחריות משותפת, אחריות חברתית, לדאוג לבריאות הילדים שלנו. המחקר שלנו מראה באופן ברור שזה אלמנט משמעותי בבריאותם, ולכן צריך להתייחס אליו ברצינות".
מה ההמלצות שלכם?
"ההמלצה הראשונה היא מודעות. להבין שלהחלטה לתת לילד טלפון יש השלכות בריאותיות. כהורים צריך לקחת את זה בחשבון, זה לא ‘נתת־שכחת', כלומר לתת את הטלפון ולהמשיך הלאה. צריך להישאר בקשר, לראות איך זה משפיע על הילד, על השינה שלו, על הזמן שנותר לו לפעילות גופנית, על האפשרות שלו לבלות מחוץ למסך, לתקשר עם המשפחה ועם חברים פנים אל פנים. ברגע שיש לנו נתונים אפשר גם להסביר לילדים שהמטרה היא לשמור על הבריאות שלהם ולעזור להם לפתח הרגלים בריאים בהתמודדות עם טכנולוגיה.
"בגיל מסוים אי אפשר להגיד לילדים ‘אין טלפון’. לכולם יש טלפונים, ואנחנו לא חוזרים לעידן אחר. אבל כן חשוב לעקוב איך הילד מרגיש עם המכשיר, איך זה משפיע על אורח החיים שלו, על מצב הרוח ועל הרווחה הכללית. ברמה הפרקטית כדאי לגבש כללים משותפים שהילד מבין את ההיגיון שלהם. למשל, לא להכניס סמארטפון לחדר השינה בלילה. לא צריך לקרוא מאמרים כדי להבין שזה פשוט לא הגיוני. אם הטלפון לידך אתה תתעסק בו, תלך לישון מאוחר, תתעורר בלילה לבדוק משהו, תיחשף לאור כחול – וכל זה פוגע בשינה.
ברזילי מציע להקפיד על כללים משפחתיים בסיסיים: "אוכלים בלי טלפונים, ומקפידים על זמן פעילות גופנית בלי מסכים. אלה דברים טריוויאליים שלא צריך בשבילם הרבה מחקר, אבל הם כן דורשים עמידה עקבית. אני מקווה שהמחקר שלנו ייתן להורים תחושת מסוגלות להבין שההגבלות האלו אינן גחמה, ולא רק כי 'מישהו אמר', אלא כי הנתונים מראים שהן באמת תורמות לבריאות של הילדים".
שני ילדיו הגדולים של ברזילי קיבלו סמארטפון לפני שמלאו להם 12. השלישי, בן תשע, עוקב בשנה האחרונה במתח אחרי תוצאות המחקר, במיוחד משום שהוא נוגע לו אישית. "אנחנו מכינים אותו שלאור הממצאים הוא לא יקבל טלפון בקרוב. הוא נהנה לראות אותי מתראיין השבוע בתקשורת האמריקאית, אבל פחות נהנה מהמסקנה".
עוד כתבות בנושא
