אתמול פורסם פסק דינו של בג"ץ בעניין אי-גיוס בני הישיבות, אך הפסיקה שהסעירה באותו יום באמת את הרחוב החרדי הייתה זו של הבורר השופט בדימוס דוד חשין בעניין הישיבה שחלקו בה שני פלגים בציבור החרדי. אז מה פשרו של הסכסוך על ישיבת פוניבז' ומה משמעות ההכרעה?
פוניבז' איננה סתם עוד ישיבה, היא מוסד הדגל של הציבור החרדי הליטאי. הישיבה שוכנת על גבעה הצופה על בני-ברק ומגלמת בתוכה את הסיפור החרדי כולו. המייסד שלה, הרב יוסף כהנמן, שכל בשואה את אשתו וילדיו, וישיבתו בעיר פוניבז' שבליטא חרבה. את הישיבה בארץ פתח בשנת 1943 לשבעה תלמידים בלבד, וקיווה לשקם כאן ולו במעט את עולם הישיבות שהיה באירופה.
עוד כתבות בנושא
הישיבה הפכה להצלחה גדולה. עשרות שנים לאחר שקמה, כשבראשה עמד הרב שך שבהינף ידו הוקמו ופורקו קואליציות, היא ביטאה את הכוח הרב של הציבור החרדי. אך בשלהי שנות התשעים, כשהרב שך כבר הלך ונחלש, היא שיקפה את המאבקים והסכסוכים הפנימיים העזים בתוך החברה החרדית.
הכי מעניין
הסכסוך בישיבה התנהל בין שני גיסים, האחד נכדו של הרב המייסד והשני נשוי לאחותו של הראשון. על הפרק שאלות הרות גורל של שליטה, כוח וכבוד, מי ייחשב ראש הישיבה, מי יקבע את נהליה ומי ישלוט בנכסיה. בסיס הסכסוך היה הישיבה, אך הריב קרע את החברה החרדית והפך למלחמה על הובלת הציבור הליטאי בין קבוצת הרוב לבין הפלג הירושלמי.
למערכה הזאת חזיתות רבות: מיהו גדול הדור ומי יקבע זאת, מי ישלוט על עיתון הדגל "יתד נאמן", איך להיאבק בחוק הגיוס וכיצד להתייחס למדינה. הדובדבן שבקצפת נשאר המקום שבו החל המאבק - מי ישלוט בישיבה בפוניבז' ולמי תהיה המילה האחרונה בה. ובמאבק כמו במאבק: פשקווילים ונאצות, כינוסים, מכות והשלכת גביעי לֶבֶּן על רבנים.
עוד כתבות בנושא
לאחר 30 שנות עימותים הכריע לבסוף השופט בדימוס דוד חשין בבוררות בין שני הצדדים. בפסק דין ארוך ומנומק העניק חשין הכרעה ברורה לאחד הצדדים, שאפשר ללמוד ממנה שבע תובנות עיקריות:
1. הפסיקה היא נוקאאוט של הזרם המרכזי הליטאי (המכונה בעגה החרדית "השונאים") על פלג הירושלמי (שנקראים "המחבלים"). היא קובעת שאנשי הפלג יסולקו מגבעת הישיבה; אסור יהיה להם להשתמש בשם פוניבז'; הם ישלמו פיצויים של עשרה מיליון שקלים בתוספת מע"מ לישיבת פוניבז' שתיוותר במקומה.
2. הפסיקה היא ניצחון כמעט מלא לצד שנהג באופן יחסי באיפוק ועל פי חוק, ומכה קשה לצד שהתעלם מן החוק ונהג באלימות ככל העולה על רוחו. האלימות והבוז לחוק ולסדר ניכרו גם בקמפיין של הפלג הירושלמי נגד המתגייסים החרדים לצה"ל (החרד"קים) ובחסימות כבישים בשנים האחרונות, והיום הם סופגים מכה קשה.
3. הפסיקה מבהירה את מחויבותה של ישיבת פוניבז' לדין הישראלי ולהגדרות משפטיות קיימות של בעלות, עמותה, מניות ועוד. שום אדם איננו אי ושום חברה אינה יכולה להתנהל ללא כללים ברורים ודין מחייב.
הרב יוסף שלמה כהנמן | צילום: הספרייה הלאומית, אוסף שבדרון
4. הפסיקה מראה את גבולות הפשרה. למרות שכל צד טען "כולה שלי", במשך עשרים וחמש שנה היה ניסיון להגיע לפשרה שתאפשר לכולם להישאר באותו מקום ולחלק את השטח, אך ללא הצלחה. המסקנה: ישנם מקרים שבהם צריך לחתוך בבשר החי ולמנוע חיכוך בין הצדדים היריבים.
5. הפסיקה מראה כיצד החברה החרדית נזקקת להכרעות חיצוניות בשאלות אקוטיות. בוררים חרדים שפעלו בעבר היו נגועים בקשרים בעייתיים לצדדים השונים ופעלו תחת לחץ פנימי כבד. כתוצאה מכך הם נכשלו בניסיונם להכריע את המחלוקת. דווקא גורם חיצוני, חילוני, שלא מחויב לאף אחד מהצדדים הצליח להגיע להכרעה ברורה וחותכת. נדמה שישנן סוגיות נוספות שבהן החברה החרדית תזדקק בעתיד להכרעה מבחוץ.
6. הסכסוך הארוך מדגים כיצד אידיאולוגיה וכוח שולבו זה בזה בעולם החרדי. רוממות המאבק האידיאולוגי למען החינוך הטהור ולימוד התורה בקדושה התערבבו במאבקי שליטה כוחניים ואלימים, עד שלעתים היה קשה להפריד בין השניים.
7. זעם ההפסד של הפלג הירושלמי יתועל להקצנת המאבק נגד הגיוס ונגד חוק הגיוס, מאבק שבו דעת הקהל החרדית נוטה דווקא לעמדות המיליטנטיות של הפלג. ההפסד של הקיצוניים יקשה על יכולתו של הזרם המרכזי הליטאי לקדם חוק פטור מבלי שייתפס כפשרן.
אין לנו אלא לחתום בדברי חז"ל בהם מסתיים פסק הבוררות של חשין: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם". אך הדרך אל השלום, כך מתברר גם בפוניבז', רצופה היא בקרבות.