בשבוע האחרון נרשמה תצפית יוצאת דופן בישראל, כאשר שלושה עד ארבעה פרטים של עוזנייה שחורה נצפו בחורפים באזור שמורת גמלא, בין עשרות הנשרים המקראיים של השמורה, זאת לצד דיווחים על תצפיות בפרס, עוף דורס נדיר נוסף שנצפה בחורף בצפון הארץ.
העוזנייה השחורה נחשבת לעוף הדורס הגדול ביותר בישראל ואחד מהגדולים בעולם, מוטת כנפיה עשויה להגיע ל-3 מטרים. גם משקלה, עד 14 ק"ג, מציב אותה בראש רשימת העופות המעופפים הכבדים ביותר. צבע העוזנייה השחורה חום כהה, והיא מאופיינת בכיפה בהירה וראש קירח שמצויד במקור חזק מאוד. מין זה מאכלס מדרונות הרים מיוערים ומקנן על עצים ומצוי בסיכון גבוה להכחדה.
עוד כתבות בנושא
בעבר הרחוק הייתה בישראל אוכלוסייה יציבה של עוזניות שחורות, אך זוג העוזניות האחרון הפסיק לקנן בישראל לאחר שחוקר הטבע, הכומר הנרי בייקר טריסטראם, לקח את הביצה של הזוג המקנן האחרון בשנת 1864. מאז העוזנייה השחורה היא ציפור חורפת נדירה בישראל שמגיע בעיקר מאזור הקווקז, הבלקן וטורקיה. לפי ההערכה, ביום יש בעולם בין 7,400 ל-11,400 זוגות מקננים של עוזניות שחורות. על אף שהאוכלוסייה העולמית שלה עדיין נמצאת בסיכון, חלה התאוששות יפה באזורים כמו חצי האי האיברי, בזכות מאמצי שימור והשבה לטבע.
הכי מעניין
הצפר הראשי של קק"ל, ירון צ'רקה, מציין שב"כל שנה יש לנו פרט אחד או שניים של עוזנייה שחורה שמבלים את החורף בישראל", אלא שהשנה נצפה מספר פרטים גבוה יותר, מה שהופך את התצפיות השנה למשמחות במיוחד.
"העוזנייה היא ציפור גדולה ומרשימה מאוד. תמיד משמח מאוד לראות אותה מבקרת אצלנו מחדש. הגודל שלה הוא גם מקור שמה: עוזנייה מלשון עוז. היא עוף דורס שאוכל פגרים, ממש כמו הנשר המקראי ועוזניית הנגב, שכבר נכחדה, שיחד מהווים קבוצת ציפורים שהם הסניטרים של הטבע".
פרט של עוזנייה שחורה בשמי שמורת טבע מעלה גמלא, רמת הגולן | צילום: שגיא ישראל
כיום העוזנייה השחורה נדירה ונצפית בחורף בעיקר בצפון הארץ, בגליל ובגולן, כשלאחרונה נצפה באזורנו ציפור נדירה נוספת: פרס, גם הוא דורס אוכל פגרים נדיר מאוד בישראל. לפני שבוע הוא נצפה במורדות החרמון ואתמול באזור אגמון החולה. "הפרס נכחד בישראל בשנות השמונים", מציין צ'רקה, "אבל לפעמים מגיעים אלינו פרסים מאזורים צפוניים. יש גם אוכלוסייה של עוזניות נגב בסעודיה, שפרטים ממנה לעיתים משוטטים ומגיעים עד אלינו".
אוכלי הנבלות חולקים ביניהם נישה אקולוגית תוך התמחות בטיפול בחלקים שונים של הפגרים: בעוד הנשרים והעוזניות קורעים את בשר הפגר במקור החזק שלהם, הרחמים, שמגיעים אחריהם ולהם מקור דק יותר, כמו פינצטה, מטפלים בשאר חלקי הפגר, כולל בגידים. הפרס מתמקד בעצמות, שאותן הוא מסוגל לפצח כדי להגיע למח; הוא נוהג להרים עצמות של יונקים ולהשליך אותן מגובה רב, של עד 100 מטרים, כדי לפצח אותן, לעיתים שוב ושוב עד להגעה לתוכן המזין. כמו כל העופות אוכלי הפגרים, גם העוזנייה השחורה והפרס רגישים מאוד להרעלות, כך שיש לקוות שהפרטים שנצפו בישראל יישרדו ולא ייפגעו.