האם ההפגנות למען עסקת חטופים בכל מחיר הן פוליטיות? בהחלט כן, ולא אמורה להיות עם זה שום בעיה. מצד שני, בהחלט יש בעיה בניסיון להסתיר את אופיין הפוליטי. מי שטוען שאין כאן שאלה פוליטית מנסה למעשה לטעון שאין כאן שאלה, ושהמחלוקת בנושא הזה אינה לגיטימית. את הניסיון הזה צריך לדחות.
טוענים שההפגנות אינן נובעות מדחף פוליטי, אלא מערכים נאצלים: מאהבת אחים ומערבות הדדית. אבל כל מחלוקת פוליטית עוסקת בערכים נאצלים, ובעיקר בשאלה איך מיישמים אותם. כולם מסכימים ששלום הוא טוב, אבל המחלוקות הפוליטיות החריפות ביותר בישראל עוסקות בשאלה איך מגיעים אליו ובאיזה מחיר. כולם בעד שגשוג כלכלי, אבל במשך רוב המאה העשרים השאלה איך מגיעים לשגשוג הזה הגדירה את הקרעים הפוליטיים הבסיסיים ביותר בעולם כולו. גם פדיון שבויים הוא ערך חשוב מאוד, וזה לא סותר את העובדה שהשאלה איך ליישם אותו ובאיזה הקשר נתונה במחלוקת פוליטית.
עוד כתבות בנושא
חברה בוגרת יכולה להתקיים רק אם היא מקימה מנגנונים פוליטיים יעילים לדיון בשאלות הללו ולהכרעה בהן – כולל מנגנונים למחאה ציבורית נגד השלטון. לגיטימי להפגין למען עמדתך הפוליטית. כולנו עשינו זאת, אם כי אותנו – אנשי הימין – המשטרה נהגה לעצור בדרך להפגנה. לא אהבתי כשמנעו ממני להפגין, ולא עולה על דעתי שראוי לנהוג כך באחרים. הם מפגינים למען עמדתם הפוליטית, וכל עוד אינם מתפרעים באלימות או חוסמים כבישים – הפגנות פוליטיות כאלו הן לגיטימיות לגמרי.
הכי מעניין
פוליטיקה אינה מילה גסה. אכן, כפי שהרב יונתן זקס היה חוזר ואומר, המסורת היהודית אינה מקדשת את הפוליטיקה, וזאת בניגוד למסורת היוונית. משל יותם בספר שופטים מלמד אותנו על מחירה של הפוליטיקה; אך פרקי הסיום של ספר שופטים מלמד אותנו על המחיר הגבוה יותר של חברה שמתנזרת מפוליטיקה לאומית. לא צריך להתבייש בפוליטיקה.
אך צריך להתבייש בניסיון להסוות אותה. כי כאשר מארגני ההפגנות חוזרים ומצהירים שהן אינן פוליטיות, הם מנסים למעשה לומר שלא יכולה להיות לגביהן שום מחלוקת; שכל אדם הגון מימין ומשמאל צריך למהר ולהצטרף אליהן; שאם יש אחדים שאינם מצטרפים הם כנראה מפלצות. זוהי מניפולציה מיתממת ומכוערת, שמנצלת את החד-צדדיות של התקשורת הישראלית למטרות השתקה. המניפולציה הזו מנסה להשתיק שוב את אלו שמעזים לחשוב אחרת – את אלו שהושתקו שוב ושוב בעבר, ושוב ושוב גם צדקו.
עוד כתבות בנושא
בשוליים יש גם את אלו שעבורם ההפגנות הן פוליטיות במובן המכוער של המילה: המתפרעים המקצועיים, שכבר כמה שנים משתוללים ברחובות, כל פעם בתירוץ אחר. החטופים אינם מעניינים אותם באמת, כפי שגם הרפורמה במערכת המשפט לא עניינה אותם מעולם. הם מאמצים כל עילה אפשרית כדי להפגין נגד ביבי ולהפיל אותו בכוח מהשלטון. דת הרק-לא-ביבי היא תופעה משונה מבחינה פסיכולוגית ומטרידה מבחינה ציבורית, אך אני מאמין שרוב המפגינים רחוקים מהעמדה הזו. הם בכנות מאמינים שצריך לקדם עסקה מול החמאס, גם במחיר איום ונורא. כמו שאמרה ביושר איריס חיים היקרה: "אני מוכנה להיכנע תמורת החטופים".
הרצוג הוא גם הנשיא שלו. צביקה מור | צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90
זו עמדה פוליטית, במובן זה שהפוליטיקה עוסקת בשאלות הציבוריות הגדולות של חיינו כאן ובדרך להכריע בהן. מותר להביע עמדה פוליטית; אך לא ראוי להסוות אותה כמשהו אחר. כשאתה מביע עמדה פוליטית, אל תעמיד פנים שאין זו פוליטיקה, ובייחוד אל תעמיד פנים שאין כאן בכלל עמדה, אלא רק עובדה פשוטה המובנת לכל אדם בעל לב ומוח. ההצגה הזו של פני הדברים הטעתה את הנשיא הרצוג, שעשה טעות כאשר הגיע להזדהות עם יום המחאות של המפגינים. בעצם הביקור הזה הוא נקט עמדה פוליטית, שמכאיבה מאוד לרבים מאזרחי ישראל – כולל לחלק ממשפחות החטופים. נשיא מדינת ישראל הוא גם הנשיא של צביקה מור. את העובדה הפשוטה הזו אפשר להדחיק רק אם מעמידים פנים שבכלל לא מדברים כאן על פוליטיקה. העמדת הפנים הזו משתיקה את הוויכוח הלגיטימי – ודומה שזו אינה תוצאת לוואי אקראית, אלא מגמה מכוונת של מקדמי סיסמת ה"לא פוליטי".
"הפוליטיקה היא אמנות האפשרי", אמר קנצלר גרמניה ביסמרק. הכלכלן ג'ון קנת גלבריית תיקן אותו, כאשר כתב פעם לנשיא קנדי: "הפוליטיקה איננה אמנות האפשרי; היא בחירה בין האסון לבין הבלתי נסבל". הוא ודאי צודק לגבי הפוליטיקה באזור המבעבע שלנו; והבעיה היא שאנחנו לעתים קרובות חלוקים באופן עמוק בשאלה מהו האסון ומהו הבלתי-נסבל. פוליטיקה בריאה מאפשרת את הוויכוח הזה, ומקבלת את מנגנוני ההכרעה הדמוקרטיים שלו. פוליטיקה חולה מכחישה שבכלל יש כאן ויכוח פוליטי.