הזנחה רפואית וטרור נפשי: דוח משרד הבריאות על מצב החטופים הועבר לצלב האדום

ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, הגר מזרחי, הגישה היום (יום שלישי) למיריאנה ספוליאריץ' אגר, נשיאת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום דו"ח המסכם את הנזקים הגופניים והנפשיים של החטופים שחזרו מעזה בחודשים ינואר-פברואר 2025.

הדו"ח כולל נתונים של 12 מתוך 38 פדויי השבי שהסכימו להשתתף באיסוף המידע, וחושף את ההתעללות הגופנית של מי שנחטף לעזה בשבעה באוקטובר ואת מסכת ההתעללות הגופנית והנפשית של שהייה ארוכת ימים תחת חמאס וארגוני טרור אחרים.

במכתב המצורף לדו"ח היא מבקשת מנציגת הצלב האדום לפעול ברמה הבינלאומית ובאופן מיידי על מנת להגיש סיוע רפואי בהול ולהחזרת החטופים לישראל לטובת טיפול רפואי מציל חיים: "התנהלות ארגון הטרור חמאס נוגדת באופן ברור ומכוון את החוק הבינלאומי. דו"ח זה נכתב כדי להבהיר זאת לארגוני בריאות בינלאומיים כדוגמת הצלב האדום ואף למדינות ורשויות ברחבי העולם". כותבת ד"ר מזרחי.

ד"ר מזרחי כותבת כי מתוך המידע שנאסף עולים תיאורים שממחישים דפוסים קשים של התעללות, הזנחה רפואית, ותנאים תת-אנושיים שמהווים עינויים והפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. החטופים ששבו לישראל מתארים את מציאות השבי ככזו שתוכננה במכוון על מנת ליצור סביבה של עינוי גופני ונפשי במטרה לפגוע במורל, לגרום נזק פסיכולוגי ולהקל על השליטה בהם.

הצוותים הרפואיים תיעדו נזקים רפואיים קשים עמם מתמודדים שורדי השבי, שאת רובם אפשר היה למנוע או לצמצם, אילו היה ניתן לחטופים טיפול רפואי מתאים ובזמן וקבעו כי החטיפה והשהייה הממושכת בשבי משליכה לאורך זמן על המצב הנפשי והגופני של השורדים.

"מתיאור החוויה של שורדי השבי עולה תמונה קשה של אירועי לינץ', אשר לעיתים חזרו על עצמם מספר פעמים לאורך היום. בנוסף, ביום החטיפה ובימים הראשונים בשבי, רבים מהשבים הוחזקו כשהם כפותים בידיהם באופן הדוק, עד שאיבדו תחושה באצבעות תוך הגבלה משמעותית בתנועה למשך שעות ארוכות ללא התייחסות לצרכים בסיסיים אישיים", מתואר בדו"ח, "חלק מהחטופים דיווחו כי צפו ברצח קרובי משפחה וחברים במהלך החטיפה, בנוסף לצפייה בחורבן ובהרס הנרחב בקיבוצים ובישובים מהם הגיעו. אירועים אלו העצימו את הטראומה שחוו ובמקרים רבים גרמו לאי ודאות קשה בנוגע למצבם של בני משפחה ויקרים להם. חוסר וודאות זה ליווה והטריד אותם לאורך כל השהות בשבי ושימש לעיתים את המחבלים כנגדם".

תנאי מחיה בלתי אנושיים

תנאי מחיה שמהווים הפרה בוטה של כל אמנה בינלאומית, קובע הדו"ח בחריפות, רבים מהם שהו באופן ממושך או בלעדי במנהרות תת קרקעיות, בתנאי צפיפות קיצוניים, בחללים זעירים של כשני מטרים רבועים בגובה נמוך מגובהו של אדם עומד (כמטר וחצי), בהם נדחסו עד שישה אנשים ללא יכולת תנועה וללא אפשרות ליציאה במשך ימים ארוכים. התנאים הירודים לא אפשרו שמירה על היגיינה אישית סבירה בהעדר גישה לשירותים ומים זורמים. מקלחת התאפשרה אחת למספר חודשים, במים קרים ועם מגבת משותפת. החלפת בגדים התאפשרה לעיתים רחוקות, אם בכלל. החלפת בגדים תחתונים פעם בחצי שנה, ללא התחשבות בצרכי הנשים.

משטר התזונה היה בגדר הרעבה מכוונת וכלל בדרך כלל ארוחה אחת בלבד הכוללת פיתה או אורז שהיא תזונה חסרה באופן קיצוני בשלושת אבות המזון, מינרלים וויטמינים, ולעיתים היו ימים ללא ארוחה כלל. אלא שעל פי רוב המזון היה בלתי ראוי בכלל למאכל אדם כיוון שהיה מעופש והכיל תולעים וחרקים. המים שסופקו היו מזוהמים, לעיתים מי ים או מי שפכים לא מסוננים וגם הם היו קצובים ואינם מספקים לצריכה היומית.

החטופים נאלצו לישון על משטח המנהרה או ריצפה קשה, ללא מזרן או שמיכה בין חרקים ומזיקים. הם תיארו ימים ולילות בהם סבלו מקור מקפיא  או חום קיצוני לאורך שבועות רבים, בהתאם למיקום השבי ולעונות השנה.

מחלות

במהלך השבי החטופים סבלו ממגוון בעיות רפואיות כתוצאה ישירה מתנאי השהיה הקשים, העדר ההיגיינה וליקויי התזונה הממושכים שגרמו לאירועים חוזרים של זיהומי מעי שגרמו לכאב בטן, שלשולים, הקאות, חום גבוה ובמקרים אחרים הם חלו במחלות דרכי נשימה שלוו בקוצר נשימה וחום גבוה.

מאחר ומחלות אלו לא טופלו, הן גרמו להזיות קשות וכאבים עזים אשר אף הם, על פי רוב, לא קיבלו מענה. בנוסף חלק מהם תיארו אירועי התייבשות חמורים עד למצבי טשטוש ואף אובדן הכרה. חלקם פיתחו הפרעות נשימתיות קשות, שהתבטאו בשיעולים מתמשכים.

למרות זאת, מהלך השבי החטופים סבלו מהזנחה רפואית חמורה ומכוונת. למרות מחלות זיהומיות חוזרות, פציעות משמעותיות ומצבים רפואיים מדאיגים, נשללה מהם כמעט לחלוטין גישה לטיפול רפואי הולם. פציעות אורתופדיות נותרו ללא מענה רפואי, מה שהוביל לנזקים ארוכי טווח. באחד המקרים, חטוף אחד נאלץ לנסות לטפל בעצמו בפציעה אורתופדית ואיבד את הכרתו במהלך הניסיון. מקרה נוסף מעיד על טיפול תרופתי שגוי שסיכן את החטוף עד כדי סכנה ממשית לגרימת נזק ארוך טווח ואף לגרום למותו.

"תיאורים אלו של השורדים והשורדות מהווים עדות לגישה הרשלנית ומסכנת חיים לטיפול בבעיות רפואיות בשבי החמאס. הזנחה רפואית זו מהווה הפרה בוטה של אמנות ג'נבה ותרמה באופן ישיר להידרדרות במצבם הבריאותי של החטופים ולנזקים כרוניים אשר דורשים שיקום וטיפול ממושכים וילוו את שורדי השבי כל ימיהם". כותבת ד"ר מזרחי.

טרור פסיכולוגי

הדו"ח מתאר התעללות פסיכולוגית מתמשכת שהייתה חלק ממערך דה-הומניזציה שיטתי. הסבל הנפשי הוחרף באמצעות טקטיקות מכוונות של בידוד, הפחדה ודיכוי. לאורך כל שהותם בשבי, החטופים חיו תחת איום מתמשך על חייהם.

השובים השתמשו במגוון אמצעים כדי לשמר אווירת פחד ואימה, ובראשם איומים מכוונים בנשק. מספר שורדי שבי תיארו כיצד שוביהם נהגו לפתוח את מנגנוני ההפעלה של רימונים, לספור לאחור ואז לנצור ברגע האחרון, פרקטיקה של טרור נפשי מכוון.

במרבית המקרים, שורדי השבי העידו כי השובים הפגינו הנאה גלויה מהבהלה והפחד שאחזו בחטופים בעת התעללות עם נשק חם. ההתעללות כללה גם אלמנטים של הטרדה מינית מתמשכת של חטופים וחטופות. חטופה אחת תיארה הטרדות על-ידי שוביה לאורך חודשים.

כאמור, נשים וגברים כאחד, עברו השפלות והערות שנגעו לגופם. במקביל, השובים התעללו בחטופים פסיכולוגית באמצעות אמירות מכוונות כמו "לא אוהבים אתכם", "לא מחכים לכם", ואיומים לכך שהם נשכחו על-ידי משפחותיהם, איומים שתרמו וחיזקו ייאוש קיצוני וחוסר וודאות והגבירו את תחושת התלות בחוטפים.

"כל המאפיינים הללו, יחד עם תנאי המחייה התת-אנושיים, היוו מערך שיטתי של עינויים נפשיים וטרור פסיכולוגי שהביאו לפגיעות נפשיות חמורות, אשר ממשיכות ללוות את שורדי השבי גם לאחר שחרורם".