ביום שלישי בבוקר, הקרדונים – העמודים שעליהם מדלים את הגפן – עוד היו מונחים על הקרקע בצד חלקת הכרם המדברית של מיכה ארז, סמוך ליישוב מרחב־עם. אם לא היו שינויים של הרגע האחרון, הבוקר בשעה שמונה שתל ארז שני דונם של כרם גפן ייחודי מאוד, מזן שורק, הזן החשוב שגדל בנגב לפני 1,500 שנה. ערב ט"ו באב, חג הכרמים הקדום, מבקש ארז להחזיר לאדמת הנגב את הזן העתיק היחידי שמוזכר בתנ"ך, ובעוד ארבע שנים בעזרת ה' להפיק ממנו יין תנ"כי, מהסוג שככל הנראה שתו כאן פעם אבות אבותינו.
ארז, מדריך טיולים ותיק שעוסק להנאתו בחידוש החקלאות המדברית העתיקה, סבור שמדובר באירוע בסדר גודל לאומי, אולי אפילו בינלאומי. לו הדבר היה תלוי בו, הוא היה מכבד את ראש הממשלה בשתילת זן הגפן הישראלית המקורית, שתילה שהוא רואה כעוד סימן לגאולה.
חלקת הכרם החדשה ממוקמת בשטח ציבורי פתוח בתוך הקו הכחול של היישוב הקהילתי הדתי מרחב־עם ברמת הנגב. בשנים האחרונות ארז מפריח פה את השממה המדברית עם עשרות עצים וצמחים ממינים שונים. בדרך לחלקת הכרם חלפנו על פני חלקה שאותה הוא מכנה חלקת ישעיהו. הנביא התנבא "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן", ומיכה ארז שתל כאן בעקבותיו את כל המינים שמוזכרים בפסוק. הוא משוכנע שגם ישעיהו וגם דוד בן־גוריון, שהתגורר קרוב לכאן בשדה־בוקר, היו רווים נחת מהחלקה הזאת.
מיכה ארז | צילום: אלישיב רייכנר
אחרי סיור בשטח אנחנו מתיישבים אצלו במרפסת כדי להבין יותר את גודל האירוע. הגפן הייתה כאן פרי חשוב כידוע, אולי הכי חשוב בתקופת התנ"ך והבית השני. התמונה החלה להשתנות בעקבות הכיבוש הערבי במאה השביעית. המוסלמים אינם שותים יין, אבל במשך כשלוש־מאות שנה הם אפשרו ליהודים ולנוצרים שחיו בארץ להמשיך לגדל גפנים ליין. כשהממלוכים החלו לשלוט, במאה ה־13, הם כבר היו קיצוניים יותר בדתם והחריבו לחלוטין את תעשיית היין הישראלית. זני הגפן ששרדו בארץ היו זנים למאכל בלבד. מי שהחזירו את גידול הגפנים ליין בארץ ישראל היו מושבות הברון רוטשילד בסוף המאה ה־19. הפקידים של רוטשילד לא זיהו בזנים המקומיים פוטנציאל ליין, וייבאו לארץ את הזנים המוכרים מצרפת – קברנה, שיראז, מרלו וזנים נוספים. גם כשתרבות היין בישראל התפתחה, המשיכו לייבא לכאן זנים מאירופה.
פרופ' שיבי דרורי, ראש המסלול ללימודי גפן ויין באוניברסיטת אריאל ומהדמויות המובילות בעולם היין הישראלי, החל להתחקות כבר לפני שנים אחר זני גפנים שצמחו בישראל בתקופות היסטוריות. המחקר שלו גילה כמאה זנים של גפנים ייחודיים לארץ ישראל, וכמה מהם נמצאו מתאימים לגידול ולייצור יין. דרורי גילה גם את "גפן הבר", אֵם הגפן, שממנה התפתחה הגפן המתורבתת.
לפני כשלוש שנים התגלו בעיר הנבטית עבדת שבנגב חרצני ענבים חיים מהתקופה הביזנטית במאה החמישית. הפקת די־אן־איי מהחרצנים הביאה לאיתור שני זנים מקומיים של ענבי יין שגודלו כאן לפני 1,500 שנה. זן אחד של ענבים ירוקים הוגדר על ידי דרורי כ"זן באר", שממנו מפיקים יין לבן. הזן השני, של ענבים אדומים, נמצא זהה לזן שגדל גם בכרתים וביוון, ושמו סריקי. פרופ' גיא בר־עוז מאוניברסיטת חיפה משער שמכיוון שמוצא הזן הזה הוא בישראל, ייתכן שהשם סריקי משמר את השם שׂרֵקָה, שמוזכר כבר בברכות יעקב לבניו. "אנחנו יודעים מי היה פה לפני 1,500 שנה", אומר ארז. "מאוד יכול להיות שאנחנו יכולים לשחזר עכשיו את היין שדוד המלך שתה בארמון שלו או במדבר יהודה כשברח מאבשלום".
זן שורק נמצא גם בגפנים בודדות באזור עוטף עזה. מהגפנים הללו נאספו ייחורים, וחלקה ראשונה של הזן נשתלה לפני כשנתיים ככרם מחקרי קטן, סמוך למקום שבו נמצאו החרצנים בעיר עבדת. ארז מבקש להיות החקלאי הראשון ששותל את הזן וגם מייצר ממנו יין. "בפעם הראשונה בעת החדשה תישתל פה גפן תנ"כית, וננסה לטעום ממנה את היין שעליו עשו פה קידושים בעבר". ארז מציין שבניגוד לפרופ' בר־עוז, פרופ' דרורי הגדיר את זן הסריקי כזן אחר, העניק לו את השם "זן יעל" וכבר שתל ממנו כרמים. בשיחה שקיימתי עם דרורי השבוע הוא אישר שהזן המדובר נמצא במחקר של אנשיו בחולות היישוב ניצן, והוא כבר זמין במשתלות.
אגב, למי שלא סייר בנגב בשנים האחרונות, כדאי לספר שתעשיית היין באזור נמצאת בהתפתחות גדולה. קרן מיראז' ישראל הקימה לפני חמש שנים את מועדון יקבי וכרמי הנגב. חברים בו יותר משלושים יקבים וכרמים, שמוכיחים לעולם שאפשר לייצר יין איכותי בתנאים הקשים של המדבר. בירוחם נטעה משפחת פינטו, בשיתוף כורמים מקומיים, כרם ענבים גדול על אפיק נחל שועלים והיא מייצרת ממנו יין איכותי.
אתגר הגשם
מלבד הדרכת טיולים, בעיקר למבוגרים, ושחזור של חקלאות קדומה, למיכה ארז (44) יש עוד תחביבים מעניינים. הוא מגדל ליד ביתו גידולים מגוונים בשיטת הפֵּרמַקַלצ'ר, שמבקשת לדאוג לאדמה ונמנעת משימוש בריסוסים ודשנים. יש לו עסק של השכרת שירותים אקולוגיים לאירועים ומסעות, וכוורות שהוא מייצר מהן דבש למכירה.
"זה התחיל מכך שעצי הפרי שלי לא נתנו פירות, והבנתי שחייבים פה דבורים", הוא מתאר. "הבאתי כוורת אחת לפני 11 שנה בשנת שמיטה, ונכנסתי לעולם הזה עמוק מאוד. זה מאתגר, כי בשביל לייצר דבש צריכים גשם שיצמיח צמחים ופרחים שיוציאו צוף, ואצלנו כמויות הגשם קטנות מאוד". בחצר ביתו במרחב־עם הוא מגדל גם תרנגולות שמספקות לו ביצים, ומייצר להנאתו שמן זית, גבינות, צימוקים, יוגורט וסילאן מענבים. בין לבין הוא משרת בשנתיים האחרונות ביחידת הניוד הר־ציון, יחידת מילואים שהוקמה במהלך המלחמה ומבצעת ניוד מבצעי של חטיבות בפיקוד העורף באמצעות ג'יפים.
לשתילת הכרם הזמין ארז את הציבור הרחב. "אני מזמין אתכם לקחת חלק ברגע היסטורי", כתב השבוע בדף הפייסבוק שלו, והתחייב לספר את סיפורו של הזן שורק בכל שעה עגולה. "אני לא כל כך אוהב להשתמש במילים גבוהות, אבל בעיניי, אחרי אלפיים שנה לשתות יין שבוודאי אבותיך שתו פה, זו ממש גאולה. פחות משנֶה אם הם קראו לזן הזה שורק או לא, אבל אין ספק שהם שתו את היין הזה ממש".