יצחק "איני" עבאדי, שליח המוסד לעיראק, מושל עזה ואחד מגדולי המורים לערבית בישראל, נפטר הלילה בגיל 91 בקיבוצו דגניה א'. עבאדי, שעלה מעיראק לישראל כילד, ושימש בהמשך בתפקידים בכירים בצה"ל, נשלח לעיראק מטעם המוסד אחרי מלחמת ששת הימים, שם סייע למורדים הכורדים ולבני הקהילה היהודית.
עם שובו מונה על ידי משה דיין למושל עזה, ובתפקיד זה כיהן כמעט עד מלחמת יום הכיפורים. בהמשך חזר לקיבוץ ועד יומו האחרון לימד ערבית ברחבי הארץ, וסיפר את סיפור חייו המרתק בשלל מקומות. בנוסף, שימש פרשן לענייני החברה הערבית והמזרח התיכון.
ראיון עם איני עבאדי במקור ראשון
בראיון לאסף גבור במקור ראשון, במרץ 2022, סיפר על המפגש שהיה לו עם אחמד יאסין, שהפך בהמשך לאחד ממייסדי חמאס והיה מגדולי רבי-המרצחים מאז ומעולם: "הוא למד איתי אסלאם. במשך שלוש שנים היה לי שיעור עם האימאם של הרצועה. כשהיה לי זמן פנוי היינו קובעים. הייתי יוצא מהלשכה ומגיע למסגד אל־אזהר ברצועה, ושם למדנו. יאסין המנוול היה מצטרף לשיעור, וכשהיינו עושים תרגילים ומבחנים הוא היה מעתיק ממני. נפגשנו כמה פעמים. הוא לא היה חבר שלי – הוא היה צריך אותי ואני הסתייעתי בו".
הכי מעניין
איני עבאדי נולד בדמשק בשבת "נחמו" תרפ"ד, יולי 1934. משפחתה של אמו עלתה ארצה מרוסיה, התיישבה בחיפה ואחר כך נדדה לסוריה. אביו יעקב, מוכתר הקהילה היהודית בדמשק, היה אמון בין השאר על הקשרים בין היהודים ובין הממשל הסורי.
"אבי לא המתין להכרזה על הקמת המדינה", סיפר עבאדי. "במלחמת העולם השנייה הוא פעל בסתר להוציא אותי מסוריה". הדבר קרה בלי כל הכנה: במהלך תפילת מנחה קראה לו הביתה אחותו הצעירה שמחה, ושם אמו מסרה לו צרור עם מעט אוכל ושלחה אותו ואת אחותו עם בחור שרכב באופניים שחורים. "אחותי חשבה שאנחנו יוצאים לטיול", הוא אומר. "אמא כנראה לא שיערה שככה ניפרד למשך שנים רבות, ונתנה לה ולי ללכת – אני ילד בן עשר והיא ילדה בת שמונה. האיש האלמוני הרכיב אותנו על אופניו. נסענו עד שהגענו לבית הקברות היהודי. הסתתרנו בין המצבות עד שלפתע שמענו קולות של ילדים רבים. יותר מארבעים ילדים וילדות הצטרפו אלינו, ובהם עוללים שלא היו יכולים ללכת".
"שני האנשים לקחו אותנו לקיבוץ איילת־השחר, ושם הפשיטו אותנו, ניקו מהגוף שלנו את הפרעושים והקרציות שדבקו בנו בדירי הבקר, נתנו לנו לאכול ולשתות, גילחו את שערנו, חיטאו אותנו בדי־די־טי והלבישו אותנו בגדים נקיים. אחרי מסעות ארוכים בארץ, בחברתם של ילדים נוספים, הגעתי לדגניה. אחותי אומצה בידי משפחת ליס בקיבוץ, ואותי אימצו יעקב ברקוביץ' והסופרת מרים זינגר־ברקוביץ', ממקימי דגניה. הם גידלו אותי באהבה בלתי נגמרת, ואהבו אותי יותר מאשר את ילדיהם הביולוגיים. אצלם הפכתי מילד מסכן שחוטף מכות מערבים לקיבוצניק גאה זקוף קומה, וללוחם ומפקד למען המדינה".
מודעת האבל על מותו של איני עבאדי | צילום: