במבצע נרחב שקיימו בימים האחרונים פעילי תנועת "הראל" נתלו שלטים המכוונים את הנוסעים אל "הר בית ה'" בצמתים רבים באזור בנימין. התנועה עוסקת בהפצה ובתלייה של שלטים כאלו ברחבי ישראל, מאחר שככל הידוע אין בכבישי הארץ שלטים רשמיים המכוונים את הנוסעים להר הבית. זאת, בניגוד לכותל המערבי ולמסגד אל־אקצה, למשל, שלא מעט שלטים נושאים את שמם.
מסע השילוט זוכה לתמיכת משפחות שכולות מנופלי המלחמה הזו. כך למשל, בתליית שלט באחד הצמתים השתתף לאחרונה הרב יעקב ליבי, סבו של דוד ליבי שנפל ברצועת עזה. "עם ישראל כולו צריך לדעת את הדרך ואת הכיוון כדי להגיע למקום שהוא העוצמה של עם ישראל", הסביר הסב, "אנחנו הולכים להאיר לכל עם ישראל את הדרך כדי להגיע לבית המקדש. הנשמה נמשכת לשם, ורק הגוף לא יודע את הכיוון המדויק. בזכות הקדושים שכל חייהם חיו למען המקדש, אנו מתחילים במבצע לסמן לכל יהודי בארץ ישראל את הדרך להגיע אל המקדש". הרב ליבי הוסיף את המלים "לשם מצווה", וקבע את השלט במקומו.
לפני כחצי שנה השתתפו בתליית שלטים דומים מטעם התנועה בני משפחתו של הקצין הראל שרביט שנפל במערכה בעזה ושהתנועה קרויה על שמו. אחיו של הראל, דוד, אמר באותו אירוע: "באנו לעורר את הכיסופים של עם ישראל. זה הולך ונעשה אמיתי, לא רק חלומות".
הכי מעניין
כך או אחרת, כבר השבוע - מעט יותר מיממה אחרי תלייתם - הוסרו מרבית השלטים בידי עובדי חברת נתיבי ישראל. אדם שראה זאת מיהר להתקשר למועצת בנימין כדי למחות על הסרתם, ונשאל אם מדובר בשלטים שנתלו בידי נוער הגבעות. גם אנו שאלנו את דוברת חברת נתיבי ישראל לפשר הסרת השלטים, והיא השיבה לקונית: "לגבי השילוט שהוצב בצורה לא חוקית – את חלקו כבר הורדנו". תהינו מדוע החברה עצמה אינה מציבה שלטים המכוונים להר הבית, והיא השיבה ש"בכל נושא שלטי ההנחיה לאתרי מורשת – השלטים החומים – יש לפנות למשרד התיירות". כתבנו למשרד התיירות, אלא ששם מיהרו לגלגל את תפוח האדמה הלוהט בחזרה לפתחה של חברת נתיבי ישראל: "מי שאחראי ומחליט על השלטים החומים הוא משרד התחבורה. קיימת ועדה בעניין בחברת נתיבי ישראל. אצלנו מצוי רק הביצוע לגבי אתרי תיירות, אבל מי שאחראי ומחליט היכן להציב שלטים זה משרד התחבורה. התשובה אצלם".
פעילי תנועת הראל אינם מחכים למדינה, וחותרים להפוך את תליית שלטי "הר בית ה'" לתופעה להמונית ולמעשה "לאבד שליטה" עליה. בחזונם אלפים בכל רחבי הארץ יתלו שלטים כאלו במרפסות, בחלונות ובדרכים באזור מגוריהם, במה שייהפך למסע תיקון עממי להתכחשות רבת־השנים להר הבית ולניסיונות העלמתו והשכחתו.