"זה הדבר הכי מטופש ששמעתי", ענה ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, כשנשאל אם חיל האוויר צריך לפעול נגד מיזם הגרעין האיראני. זה קרה באביב 2011, והדברים נאמרו בכינוס באוניברסיטה העברית בירושלים. "פגיעה בה היא פעולה בלתי חוקית בעליל מבחינת החוק הבינלאומי", הדגיש דגן המנוח ביחס לתשתית הגרעין האיראנית.

כשנשאל מה עלול להתרחש בעקבות תקיפה ישראלית, ענה דגן: "אחר כך תהיה מלחמה עם איראן. זה מסוג הדברים שיודעים איך הם מתחילים, אך לא איך הם נגמרים". הוא ציין שהאיראנים מסוגלים לירות טילים לעבר ישראל במשך חודשים, וכן להפעיל את חיזבאללה האוחז בעשרות אלפי רקטות גראד ובמאות טילים ארוכי טווח. במקביל, טהרן יכולה להפעיל את חמאס ובנוסף קיימת סכנה שסוריה תצטרף למלחמה. עד כאן דבריו של דגן המנוח.

למעשה, כדי לאתר התנגדות לתקיפה באיראן אין צורך לשוב לאחור שנים רבות כל כך. שעתיים בלבד לפני תחילת המתקפה באיראן בשבוע שעבר ציטט רונן ברגמן ב־ynet ביטויים קשים מפי "גורמים בכירים" לגבי תוכניות נתניהו בעניין: "הדברים חוזרים על עצמם בפיהם של בכירים. חלקם משתמשים בלשון פחות עדינה עם אמירות קשות על 'איבד את זה', 'נטול מעצורים' או 'טירוף הדעת' כתיאור להתנהלותו של ראש הממשלה. אחד מהם אף השווה את נתניהו למלך הרע שאיבד את שפיותו והחל לטבוח בנתיניו ולסבך את ממלכתו במלחמות אבודות ושותתות דם".

"אם אכן ישראל עומדת לתקוף את איראן במהלומה אווירית חריפה", הוסיף ברגמן, "הרי שיש גורמים בכירים במערכת הביטחון שמתנגדים לכך התנגדות קשה. יש כאלה, והם כנראה רוב הגורמים הבכירים בצמרת מערכת הביטחון, שלא בטוחים שצריך לקפוץ לתוך כל חלון, גם אם הוא היסטורי, כי לפעמים קפיצה כזאת עלולה להסתיים בהתרסקות כואבת על המדרכה מהצד השני".

התנגדות מבית נרשמה כידוע לא רק ביחס לתקיפה באיראן, אלא גם באשר לכיבוש רצועת עזה והשמדת חמאס. "תרחיש האימים של צה"ל על כיבוש רצועת עזה", זעקה כותרת כתבה באתר וואלה בקיץ 2014. כותבה היה אמיר תיבון, לימים מניצולי הטבח בקיבוץ נחל־עוז בשמחת תורה תשפ"ד. "מצגת שהוצגה לחברי הקבינט, שבה התריע הצבא כי כיבוש הרצועה יוביל למאות הרוגים לכוחותינו ולמלחמה אזורית, הובילה גם את הניצים שבהם להתנגד לצעד. שום שר לא רצה להיות אחראי לדבר כזה.

"המצגת הציגה תסריט אימים שבמסגרתו מהלך לכיבוש הרצועה יוביל לאבדות כבדות, בידוד בינלאומי, נזק כלכלי עצום וסכנת התלקחות אזורית. בין השאר, הזהיר הצבא במצגת מפני סכנה ממשית להסכמי השלום עם מצרים וירדן. עוד נאמר כי טיהור הרצועה מכל אמצעי הלחימה ומ־20 אלף המחבלים הפועלים בה יימשך חמש שנים. כמו כן יידרשו שנים רבות לבנות אחיזה מודיעינית ממשית בשטח. עד אז, לפי המצגת, ישרור כאוס מוחלט שעלותו הישירה למשק תגיע ל־10 מיליארד שקל".

בשורה התחתונה שום שר לא העז לקחת את הסיכון ולפעול נגד אזהרות צה"ל, והסוף ידוע. ההימנעות מהשמדת חמאס ומכיבוש מקדים של הרצועה גבתה מחיר דמים נורא.

מהם הלקחים מים המלל הזה, שהתברר במהירות כדברי הבל מוחלטים? ראשית, כמובן, שיש להטיל ספק בהערכות מומחי ביטחון ויוצאי המערכת, בכירים ככל שיהיו – את זה למדנו כבר בשמחת תורה תשפ"ד. בנוסף, שלמדיניות "שב ואל תעשה" ולהתמהמהות יש מחיר כבד – גם זאת למדנו בשלבים מוקדמים יותר של המלחמה המתמשכת. אבל בעיקר למדנו שחשוב להעז לעשות את הדבר הנכון, פשוט מפני שזה מה שנכון ובלי להירתע מהאיומים.

ומה שנכון לתקיפה באיראן, להשמדה מקדימה של חיזבאללה וחמאס ולכיבוש שטחי אויב נכון בהחלט גם לחופש הפולחן ליהודים בהר הבית. ומה כמו הר הבית היה לאורך עשורים ארוכים מושא לאיומי סרק מופרכים מבית ולשלל התלהמויות. מאיומים שאם רק יפתחו מחדש את הר הבית ליהודים יישפך דם (2003) ושאנשים ימותו אם בן־גביר יעלה להר הבית (לפיד, 2023), ועד הצדקת האויב בטענה שההשתחוויה והשירה בהר גרמו לחמאס לפרוע בנו (תחקיר שב"כ על 7 באוקטובר, 2025).

"חבית חומר נפץ" הם קראו למקום הזה, ואיימו שכל חריגה ואי ציות לתכתיבים האסלאמיים יביאו לאינתיפאדה שלישית, למלחמת עולם שלישית ואפילו לסוף העולם. "המקום שבו הכול התחיל ובו הכול ייגמר", התבטא באוזניי אחד מבכירי שב"כ בעניין ההר. דבר מכל אלו לא קרה, ולהפך. ככל שהאחיזה בהר התהדקה, וזה קרה בעיקר בימי השר בן־גביר, התברר שהפולחן היהודי המתאפשר אט־אט הוא דווקא מה שמרגיע את השטח. חודש רמדאן השנה היה השקט ביותר בהר מזה יותר משלושים שנה.

יש להשתיק את מוכי התבהלה בהנהגה ולהשלים את המהלך: חופש פולחן מלא ליהודים בהר וגם חופש גישה. על כל עשרת שערי ההר להיות פתוחים לכולם. לא עוד מציאות שבה תשעה מהם מוגבלים לכניסת מוסלמים בלבד, בעוד יהודים שומרי מצוות נתבעים בהר לציות ברמת טירונות. את התמורה בהר, את השלמת המהלך שהחל בשנה האחרונה, אפשר להשלים מהיום למחר. כל שהמדינה נדרשת לו הוא פשוט לא להפריע. כשזה יקרה לא נצטרך עוד לצום בתשעה באב.