א. נתחיל במובן מאליו, זה שהחרדים לא מתגייסים בזמן מלחמה ממושכת זו פשוט בושה, אין שום הסבר או תירוץ שמצדיק את האירוע הזה.
ב. אנשים אומרים "אין שום דבר יותר דחוף מגיוס חרדים". זה לא נכון. זו אמירה שנועדה רק לקמפיין. ייתכן שהקמפיין משכנע את עצמנו, אבל זה עדיין לא נכון. בראש סדר העדיפויות של סמוטריץ', ולדעתי גם של הציבור שבחר בו, ניצב ניצחון במלחמה בעזה. כלומר, אם אפשר או לגייס את החרדים או לנצח את חמאס, ברור שניצחון יותר חשוב. גם החזרת החטופים יותר חשובה.
רבים בציונות הדתית (המגזר, והמפלגה שנושאת את שמו) יסכימו שגם האירוע של התנגשות הרשויות, ושיכרון הכוח של בהרב-מיארה ויצחק עמית, יותר דחוף כרגע מגיוס חרדים. כך גם קידום ריבונות באיו"ש, דבר שסמוטריץ' דוחף באופן חסר תקדים (מרבה הצער הוא לא שילם לי בשביל לכתוב את זה, אם תהיתם). אחר כך נמצאת סוגיית גיוס החרדים, אולי לפני או אחרי סוגיות חברתיות וכלכליות אחרות.
הכי מעניין
אגב, זה גם המצב אצל יתר המפלגות, כמו עוצמה יהודית והליכוד. גם הן לא מסוגלות ולא מנסות לקדם את גיוס החרדים במחיר משבר קואליציוני ובחירות, כי יש מבחינתן דברים חשובים יותר. אבל איכשהו חיצי הביקורת לא מופנים אליהן.
עוד כתבות בנושא
ג. לעומת זאת, אצל הפוליטיקאים החרדים, סוגיית גיוס החרדים היא הסוגיה *הכי דחופה* ללא תחרות.
כלומר, מפלגת הציונות הדתית מגיעה לשולחן הדיונים הפנים-קואליציוני עם הערך החמישי-שישי בחשיבותו שלה (שהוא עדיין חשוב מאוד ומתסכל מאוד), ומולה שתי שותפות קואליציוניות עם הערך הראשון שלהן.
פוליטיקה, אומרת הקלישאה הנכונה, היא אמנות האפשרי. אתה לא יכול להגיע עם שבעה מנדטים, ולכפות את דעתך בנושא החמישי בחשיבותו מבחינתך, על שתי מפלגות שיש להן יחד 18 מנדטים, וזו הסוגיה הכי חשובה מבחינתן. סמוטריץ' יודע שאם הוא הולך אול-אין על גיוס חרדים, החרדים מפילים את הממשלה והולכים לבחירות.
ואם הולכים לבחירות, זה מסכן את שאר הערכים החשובים יותר: ניצחון על חמאס (קל לראות מה מציעות המתחרות האחרות שעל המפה הפוליטית: "סיום המלחמה", כלומר עסקת חטופים מופקרת לחלוטין, שכוללת ויתור על הכרעת חמאס והזמנתו - יחד עם שאר שונאינו - להתעצם על הגבול), הסדרת התיישבות יהודית ביהודה ושומרון, ומן הסתם נושאים נוספים.
כוחות צה"ל ברצועת עזה. | צילום: דובר צה"ל
ד. ומה הכי יפה? שזה כנראה גם לא יביא לגיוס חרדים.
אנשים כותבים כאילו יש פתרון פשוט לגיוס חרדים, והקואליציה לא בוחרת בו כי היא אדישה למחיר הכבד שמשרתי מילואים משלמים. זו אשליה. אין פתרון פשוט כזה. כשמדברים על סנקציות כלכליות, רבים אומרים "בתקווה שזה יביא חרדים לבקו"ם, ואם לא, זה לפחות יפסיק את העוול שאנחנו מממנים אותם".
אני לא יודע אם זה באמת יביא חרדים לבקו"ם. אנחנו קודם כול נלך לבחירות, שבהן יהיה קשה מאוד להעביר כל מהלך תקציבי (או שולל תקציבים). אחר כך - לכו תדעו איזו קואליציה תהיה, וגם אם מהלך כזה יעבור בסוף, איש לא יודע לחזות איך איך המגזר יגיב לסנקציות.
ולגבי העוול - אני איתכם, זה באמת עוול, אבל האם הטיפול בעוול הזה הוא הדבר הכי חשוב כרגע? בעיניי לא. מדינת ישראל יכולה לנצח במלחמה גם בלי שותפות החרדים. את הבעיה הזו צריך לפתור אחרי שנהיה במלחמה פעילה, שעדיין יש לה סיכוי לחולל שינוי אמיתי במציאות שאנו חיים בה.
ה. את הביקורת שיש לי על נציגי הציבור שלי כבר כתבתי יותר מפעם אחת. אבל דווקא בסוגיית גיוס החרדים אני לא מצליח להבין את הכעס. יש פה בעיה אדירה, מאות אלפי אנשים שמתעקשים לא לקחת חלק, אבל סמוטריץ', סטרוק וסופר (וגם חבריהם שלא מתחילם בס') לא אשמים בה, לא יכולים לפתור אותה, ובניסיון ללכת ראש בראש יש להם ולנו רק מה להפסיד.