הלווייתה של צאלה גז, שנרצחה בפיגוע ליד ברוכין שלשום, התקיימה אתמול לפנות ערב בהר המנוחות בירושלים. גז, בת 38, נרצחה בידי מחבל בדרכה מביתה ביישוב ברוכין לבית החולים ללידת בנה הרביעי. היא ובעלה חננאל נסעו בכביש 446 בין פדואל לברוכין כשמחבל פתח לעברם באש. חננאל נפצע קל, אך צאלה נפצעה אנושות ופונתה לבית החולים בילינסון. בזמן שהרופאים נאבקו על חייה נערך גם ניתוח קיסרי להצלת היילוד. התינוק אושפז במרכז הרפואי שניידר במצב קשה אך יציב.
חננאל גז, ששוחרר מבית החולים, ספד בהלוויה לרעייתו, מטפלת במקצועה. "צאלה אהובתי, ליבי קרוע אבל אני מלא באהבה", הוא אמר, "אני מודה לקדוש ברוך הוא שזכיתי להיות איתך 11 שנים.אתמול בערב היה לנו רגע של קדושה כשספרנו את העומר, ולא ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שלנו יחד. את המתנה היקרה ביותר שקיבלתי. המילים לא יוכלו לתאר את מה שהיית בשבילי ובשביל הילדים שלנו, בשביל כל כך הרבה אנשים. היית אישה של חמלה אינסופית, הקדשת את חייך לריפוי נשמות. אני רוצה להגיד לעם ישראל: כואב לנו מאוד, אבל השם אוהב אותנו. אנחנו לא מבינים למה זה קורה, אבל אנחנו מאמינים שהכול לטובה ובאהבה, ואף אחד לא יכול לשבור אותנו".
האחיות המיילדות מבית החולים הגיעו להלוויה אתמול. לבנו החדש, שנולד יתום, אמר חננאל בהספדו: "אמא שלך היקרה חיכתה לך כל כך, היה לה היריון קשה, והיא עשתה הכול כדי שתגדל ברחם שלה בשלווה ובנחת. כל עם ישראל אוהב אותך, וזו רק ההתחלה. האחים שלך ילמדו אותך לחבק, ויתנו לך טיפות של כוח. נמשיך קדימה עם ביטחון ואמונה, ואמא תמיד תהיה איתנו".
הכי מעניין
מתוך דאגה למטופליה, חבריה למקצוע הודיעו אתמול שהם זמינים לתת להם מענה. "היא הייתה אמא ומטפלת מסורה", אומרת יסכה בכר, שמרכזת את הפניות. לדבריה, היא קיבלה גם שיחות ממטפלים שמבקשים להתנדב לעזור למטופליה של גז, וגם ממטופלים שמתקשים לעכל את הבשורה. "הם אומרים לי שאין מישהו שיכול להבין את האובדן שלהם. לאבד מטפל זה אובדן שקוף. לפעמים אנשים לא יודעים בכלל שהיית מטופל שלה. זה קשר כל כך קרוב, כי בטיפול קורים 'יחסי העברה', ולפעמים אתה ממש מרגיש שהדמות המטפלת היא כמו הורה.
עוד כתבות בנושא צאלה גז הי"ד
"אני גם יודעת שהמטופלים שלה היו קרובים אליה מאוד. היוזמה שלנו נבעה מתוך ההבנה שצאלה הייתה רוצה שהמטופלים שלה יהיו בידיים טובות".
יעל שניר הכירה את גז בקורס מקצועי, אבל מהר מאוד הקשר ביניהן הפך לחברות אישית קרובה. "זאת הייתה חברות נפש על בסיס יומיומי", אומרת שניר, "היא הייתה שם בכל משבר או התלבטות, והכירה אותי הכי טוב. חזרתי להודעות בוואטסאפ כדי לשמוע את הקול שלה, כדי לשמוע אותה אומרת לי, 'יעלוש, מה קורה?', בחיוך שאת יכולה לשמוע דרך ההודעה. שמעתי ובכיתי. רק אתמול היא הייתה חיה כל כך.
"ביום רביעי בבוקר דיברנו שעה על הברית, הבטחתי שאבוא לעזור לה אחרי הלידה, והיא נתנה לי עצת זהב מקצועית. לדעתי צאלה הייתה מהטובות בארץ בטיפול בטראומה. ב־20:50 קיבלתי את ההודעה האחרונה ממנה, כשהיא התלבטה אם לנסוע לעשות זירוז. כששמענו על הפיגוע ניסיתי להתקשר אליה, והיא לא ענתה. בהתחלה לא נלחצתי כי היא אמרה שהם לא נוסעים, אבל כששמעתי שהפצועה בהיריון וראיתי שהיא וחננאל לא עונים להודעות היה לי ברור שזאת היא.
"היה לה לב גדול, הייתה לה נתינה, והייתה לה אהבה אינסופית שהיא העניקה לכל מי שהיה צריך, בכל גווני הקשת, ובכל המצבים הכי מורכבים. אתמול היא סיפרה לי שחברה באה להביא לה שניצלים, ואמרה לה שבטח קשה לה לא לעשות שום דבר בהמתנה ללידה. ואז הבן שלה, לביא, ענה במקומה ואמר: 'אמא לא עושה הרבה עכשיו, אבל כשהיא עושה משהו - היא עושה אותו הכי טוב שיש'. היא התרגשה כל כך שזה מה שהוא שומר מהתקופה הזאת. כעת אלה החוויות האחרונות שהוא יזכור ממנה".
צאלה וחננאל גז עברו לגור בברוכין רק לפני כשנתיים, אבל גז מיד הצטרפה לצוות החירום ביישוב וסייעה בתמיכה רגשית לתושביו. גם בעולם המקצועי היא חלקה את הידע שלה וייעצה המון למטפלים אחרים. "דווקא כשמישהו שהיא הכירה נהרג היא אמרה לי, 'כשזה הגיע אליי כל מה שאני יודעת נשכח'", נזכרת שניר, "זה בדיוק מה שהרגשתי הבוקר. הכול נמחק. היא ידעה לחיות את החיים במלאות וליהנות מהדברים הקטנים והגדולים. לכן נראה לי שהיא רצתה שנדע שעם כל הקושי אפשר לשתות קפה קר ולנשום עמוק, למצוא את המקום שבו אנחנו הכי רוצים להיות עכשיו, ופשוט לחיות".