"החטא ועונשו" – זאת תמצית ההתרחשות בעדותו של היועמ"ש לשעבר פרופ' אביחי מנדלבליט במשפט נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים. העדות טרם הסתיימה, אך כבר הגיעה לשלב שאפשר להביט בה כמכלול ולהבין כיצד היא משתלבת במארג הכולל של המשפט - הליך שהחל לפני כשבע שנים בהגשת כתב אישום דרמטי למראה נגד ראש הממשלה המכהן, בהנחיית היועמ"ש מנדלבליט, וסופו טרם נראה באופק.
נתחיל בחטא. לאחרונה שאל אותי עיתונאי ותיק, שראה כמה וכמה משפטים בחייו, איך מצא מנדלבליט את דרכו לדוכן העדים. "ממתי רשאית הגנה במשפט לזמן לעדות את התובע שהחליט על הגשת כתב האישום", הוא תהה באוזניי. ובאמת, ההיתר שנתנו שופטי המחוזי לסנגוריו של נתניהו לזמן לעדות את מנדלבליט הוא חריג, אך רשויות החקירה והתביעה לא הותירו לשופטים כל ברירה. כפי שכבר הזכרנו בטור הזה, בחוק יסוד הממשלה נקבע במפורש כי אין לחקור את ראש הממשלה ללא הסכמת היועץ המשפטי לממשלה. אכן, בחוק לא נקבע שההסכמה חייבת להיות בכתב, אך מכיוון שמדובר בדרישה שמקורה בחוק יסוד, ולא בנוהל שולי, לאיש לא היה ספק שהציפייה היא שהסכמה כזו תתועד באופן מסודר. מסמך בחתימת ידו של היועץ, או אפילו סיכום דיון שנערך סמוך לפגישה שבמהלכה ניתנה הסכמה כזו. אך לכל הדעות, לא יכולה להספיק הטענה הכללית, בחלוף שנים רבות, ש"כל פעולות החקירה נעשו בהסכמה" כפי שרצתה תחילה הפרקליטות לטעון.
הסנגורים חשדו שהטענה לאישורים גורפים שקרית, ודרשו לקבל את התיעוד המקורי. לאחר פינג־פונג ארוך וסדרת החלטות שיפוטיות, הם קיבלו תצהיר חתום בידי היועץ על מועדי האישורים - וקטעי פרוטוקולים מושחרים מזמן אמת שאמורים לכאורה לתמוך בו. הבעיה היא שקריאה שטחית בקטעי הפרוטוקולים לימדה שהטענה שהם מתעדים אישורים מזמן אמת אינה מובנת מאליה, לכל הפחות. בנסיבות הללו לא הייתה ברירה אלא לאפשר לסנגורים לחקור את היועץ ולאתגר את הטענה על מתן האישורים.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
בחקירה על דוכן העדים נחשף החטא במלוא תפארתו. לחטא הראשון, אי תיעוד האישורים שנתן היועמ"ש באופן מסודר בזמן אמת, הצטרף חטא נוסף שהתגלה על הדוכן: פעולות חקירה ללא אישור וחריגה מכוונת של חלק מהחוקרים מגבולות האישורים שנתן היועץ. מנדלבליט ניסה לגמד את החריגות, אך כשעומת מול דבריו שלו נאלץ להודות בחומרת הדברים.
את העונש קיבלו היועץ לשעבר והתביעה בדמות חשיפת החריגות והעבירות הפליליות שביצעו החוקרים תוך כדי חקירה. הדברים אולי לא היו נחשפים אלמלא החטא הקדמון - זלזול בהוראת חוק יסוד הממשלה בנוגע לאישור היועמ"ש לחקירת ראש הממשלה. השבוע, כמעט נפתח קו חקירה נפרד בעדות היועץ שהתמקד כולו בחריגות הללו. התובעת יהודית תירוש התנגדה לשאלה שניסה הסנגור חדד לשאול את מנדלבליט, והזהירה כי התרת קו החקירה תפרוץ את הגבול ותהווה תקדים למשפטים אחרים. "חובת בית המשפט לצמצם את הדלת לדברים הנחוצים ביותר - אישורי היועץ", טענה, אך השופט בר־עם תהה בתגובה: "איך אפשר להתעלם מכך שהיועץ המשפטי בא לפה ומעיד על פעולות בלתי חוקיות?".
בסופו של דבר, בדעת רוב בלמו שני השופטים האחרים בהרכב את המשך קו החקירה הזה, אך הפרקליטות כבר לא תוכל להחזיר את הגלגל לאחור ולבטל את חשיפת הדברים שכבר נחשפו.