שופט בית המשפט המחוזי מרכז־לוד, אורן שוורץ, קיבל את תביעתו של ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, עו"ד אפי נוה, נגד כתבת הפלילים של גלי צה"ל הדס שטייף ונגד התחנה, בגין פגיעה בפרטיות בעקבות הפריצה למכשירי הטלפון הסלולרי של נוה. בית המשפט חייב את שטייף וגל"צ בפיצוי של 450 אלף שקל.

העיתונאית הדס שטייף בדיון בעתירה נגד החלטת הממשלה לסגור את גלי צה״ל, בבית המשפט העליון בירושלים, 26 במאי 2026 | צילום: יונתן זינדל/פלאש90
במוקד התביעה עמדה הפקת מידע ממכשירי טלפון ששימשו בעבר את נוה ונותרו בבית המשותף שבו התגוררה רעייתו לשעבר. המידע שהופק מהמכשירים הגיע לידי שטייף ובהמשך, לאחר מעורבות גורמים משפטיים, הועבר למשטרה. החומרים הובילו לפתיחת החקירה בפרשה שכונתה "מין תמורת מינוי".
במסגרת אותה חקירה נבדק החשד כי נוה ניצל את מעמדו הציבורי כדי לקדם נשים שעימן ניהל מערכות יחסים, ובפרט את מועמדותה של השופטת לשעבר אתי כרייף. במרץ 2021 החליט המשנה לפרקליט המדינה שלא להגיש כתב אישום נגד נוה וכרייף, בין היתר בשל קשיים ראייתיים וסוגיית ההגינות שנגעה לאופן השגת הראיות ולפגיעה בפרטיותו של נוה.
הכי מעניין
נוה העמיד את תביעתו האזרחית על יותר משבעה מיליון שקל. הוא טען כי שטייף והנתבעים האחרים הביאו לפריצה בלתי חוקית למכשיריו, עיינו בתכנים אישיים ובהם שיחות, תמונות והתכתבויות המוגנות בחיסיון עורך דין־לקוח, ופגעו בפרטיותו, בשמו הטוב ובמקור פרנסתו.

אפי נוה | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
בפסק הדין נקבע כי שטייף לא פרצה בעצמה לטלפונים. עם זאת, השופט קבע כי היא הייתה הגורם המרכזי שהוביל להפקת המידע, לאחר שתיווכה בין אשתו לשעבר של נוה, שאצלה נותרו המכשירים, לבין מי שפרץ אותם. עוד נקבע כי שטייף אישררה את הפקת המידע מתוך מכשירים שהיו מוגנים בסיסמה.
לעומת זאת, התביעה נגד אנשי התקשורת רזי ברקאי, נורית קנטי ואילאיל שחר, שהיו שותפים למשדר המיוחד בגלי צה"ל שעסק בנוה, נדחתה. בעניינו של שמעון אלקבץ הופסקו ההליכים קודם לכן בהסכמת נוה. בית המשפט קבע כי לאנשי התקשורת עומדת הגנה מאחר שפעלו בתום לב במסגרת עבודתם העיתונאית, וכי המידע ששודר היה אמיתי ובעל חשיבות ציבורית.
עוד כתבות בנושא
לשטייף, לעומת זאת, לא הוענקו ההגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות. בית המשפט קבע כי מעשיה בכל הנוגע להפקת המידע מהטלפונים היו בלתי חוקיים ומנוגדים לכללי האתיקה, וכי עיתונאי אינו יכול להיות שותף או מסייע לעבירה שנועדה להשיג מידע ובמקביל ליהנות מהגנות החוק.
השופט שוורץ מתח ביקורת חריפה על התנהלותה של שטייף. "אפילו אם אניח כי שטייף לא הייתה מעורבת באופן פעיל בהליך הפריצה, ברי כי התנהלותה עולה לכל הפחות לכדי עצימת עיניים אל מול ביצועה של עבירה פלילית", כתב. לדבריו, התנהלות זו "שומטת לחלוטין את הקרקע תחת טענת תום הלב".
עוד נקבע כי שטייף פגעה פגיעה חמורה בפרטיותו של נוה כאשר העתיקה מסרים אלקטרוניים שלא נועדו לפרסום, עשתה שימוש במידע על ענייניו הפרטיים ומסרה אותו לאחרים, וכן פרסמה תכנים אישיים שהושגו תוך פגיעה בפרטיות.
בית המשפט קבע כי עיקר הפגיעה בנוה נבע מהפריצה לטלפונים, מהפקת החומרים ומהעיון במידע האישי, ולא מהמשדר המיוחד בגלי צה"ל, שהיה בעל אופי חדשותי ועסק בחקירת המשטרה ובהתנהלותו של נוה.

בניין גלי צה"ל ביפו | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90
בהתאם לכך חויבה שטייף לפצות את נוה ב־450 אלף שקל בגין הפגיעה בפרטיותו. גלי צה"ל נמצאה אחראית באחריות שילוחית למעשיה, מאחר שפעילותה של שטייף נעשתה במסגרת תפקידה ככתבת הפלילים בתחנה, גם אם בדרך בלתי ראויה.
השופט אף ציין כי הטלת אחריות שילוחית על גוף תקשורת בגין מעשיו של עיתונאי חוקר אינה בהכרח פוגעת בעיתונות החוקרת, אלא עשויה לתרום לשמירה על עיתונות תחקירים חופשית וחזקה.
בנוסף לפיצוי בגין הפגיעה בפרטיות, חויבה שטייף לבדה לשלם לנוה 25 אלף שקל נוספים בשל פרסום בפייסבוק שבו כינתה אותו "תולעת האשפה".
עו"ד דודי זילברבוים, המייצג את הדס שטייף מסר:
"בית המשפט קבע כי מטרתה המרכזית של שטייף הייתה ביצוע תחקיר עיתונאי שבתחום עיסוקה, ובנושא שהיה בו עניין ציבורי מובהק של יחסים פסולים במינוי שופטים. כמו כן נקבע כי הפרסומים לא היו כוזבים, אלא שיקפו את המציאות העובדתית והתבססו על תכתובות אותנטיות. בדין קבע בית המשפט שגלי צה"ל אחראית על פעולותיה. לא בכדי דחה בית המשפט במלואה את התביעה לפיצוי בגין נזק ממוני, ואת הפיצוי בגין פגיעה בפרטיות העמיד על עשירית מהסכום שתבע נוה. אנו לומדים את פסק הדין, ובגלל החשיבות הגדולה וההשפעה על עבודת עיתונאים, נשקול להגיש ערעור.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא




