עדר צאן שנעלם מחווה בשומרון, חיפושים שהגיעו אל הכפר חווארה ועימות אלים שהסתיים בירי ובמעצרים – אלה האירועים שהביאו את אוריה כהן, ממקימי חוות צפנת, ליותר מחודש מאחורי סורג ובריח ולכתב אישום חמור. אתמול (שני) דחה בית המשפט המחוזי - מרכז את ערר המדינה שביקשה להחמיר את תנאי שחרורו ולהעבירו למעצר בית מלא.
בהחלטה הקדיש השופט רון סולקין דברים נרחבים למציאות הביטחונית שבה חיים תושבי החוות ביהודה ושומרון, וקבע כי יש לבחון את התנהגותם על רקע האיומים היומיומיים הנשקפים להם, ולא במנותק מהם.
"בבחינת התנהגותו של המשיב, לכאורה, במהלך האירוע, יש לשים לנגד עינינו גם את המציאות הקשה עד בלתי נסבלת שחווים המתיישבים ביהודה ושומרון, וביתר דגש – דרי החוות", כתב סולקין. הוא מנה בין היתר "פיגועים יום־יומיים על הצירים; ניסיונות חדירה ליישובים ולחוות; התנכלויות; גניבות חקלאיות; הצתות ושריפות".
הכי מעניין
לדבריו, "המתיישבים מתמודדים עם אוכלוסייה עוינת, אשר לא פעם דורשת את רעתם, עד כדי קיפוד חייהם. טעות קלה בניווט עלולה להסתיים בלינץ' ובחבלות קשות, עד כדי אובדן חיים. נסיעה פשוטה הביתה עלולה להסתיים בפגיעת ראש מאבן גדולה. עמידה בטרמפיאדה עלולה להסתיים ברצח תוך ירי ממכונית נוסעת".
השופט הוסיף כי למציאות הזו יש משמעות גם בעת בחינת תגובותיהם של המתיישבים באירועים ביטחוניים ופליליים. "חיים באזור כזה, תחת איום בלתי פוסק, מחייבים את המתיישבים, לא פעם, להיות חשדנים ולהקפיד על נחישות בפעולותיהם, באופן שלעיני אדם החי במקומות אחרים עלול להיתפס כבוטה ואפילו מוגזם", כתב.
"את המעשים והתגובות מצדם יש לבחון, בין היתר, לנוכח מציאות זו, ולא בתנאי מעבדה, תחת משב המזגן ואור הניאון", קבע סולקין. לצד זאת הבהיר כי הדברים אינם מעניקים חסינות מפני הדין: "כמובן, אם עובר מאן דהוא על החוק – יהיה עליו לתת את הדין בכל מקרה, אך תמיד יש לבחון את מכלול הנסיבות בטרם קביעת מסקנות".
חוות נווה רועים | צילום: נעמה שטרן
תחילתו של הסיפור בשבת, 6 ביוני. כהן, בן 38 ואב לשבעה, גילה בשעות הבוקר כי עדר הכבשים של חוות צפנת נעלם. החווה, שהוקמה על רכס בין תפוח ליצהר, כוללת כיום שתי משפחות, דיר צאן ומספר עובדים ומתנדבים, ולאחרונה קיבלה הכרה רשמית במסגרת אישור יישובים חדשים ביהודה ושומרון.
היעלמות העדר עוררה אצל בני המשפחה לא רק חשש כלכלי אלא גם חשש ביטחוני. מבחינתם, העובדה שאדם הצליח להגיע אל הדיר ולהוציא ממנו עשרות כבשים העידה על אפשרות של חדירה לחווה. כהן הזעיק מתנדבים מהאזור, יצר קשר עם גורמי הביטחון והצבא ויצא לחיפושים, שהתרכזו בהמשך באזור חווארה.
במהלך החיפושים התפתחו בכמה מוקדים עימותים בין פלסטינים לבין יהודים שהגיעו לאזור. אבנים יודו, כלי רכב נחסמו ובאחד האירועים הותקפו פלסטינים באלות ובקת נשק. כהן טען לאורך החקירה כי פעל בקשר רציף עם גורמי הביטחון וכי ניסה להוציא את המשתתפים מהכפר ולמנוע את הידרדרות האירוע.
על פי כתב האישום, כהן נסע בחווארה לצד אדם חמוש נוסף. בשלב מסוים חסם ברכבו מכונית פלסטינית מסוג יונדאי טוסון, יצא כשהוא אוחז ברובה וקרא לנוסעיה לצאת. המדינה טוענת כי כהן והאדם שהיה עמו כיוונו את נשקיהם לעבר הרכב, וכי כהן ירה באוויר בעוד חברו ירה לכיוון המכונית שנמלטה.
חוות אברהם | צילום: נעמה שטרן
עוד נטען כי לאחר מכן אסף כהן תרמילים מזירת האירוע והסיע מהמקום אנשים שהיו מעורבים באירוע אלים אחר. בעקבות זאת יוחסו לו עבירות של ירי מנשק חם באזור מגורים באופן המסכן חיי אדם, איומים, מעשי פזיזות ורשלנות, שיבוש מהלכי משפט וסיוע לאחר מעשה.
יום לאחר האירוע הגיעו שוטרי ימ"ר ש"י לביתם של כהן ורעייתו אלינעם בחוות צפנת. בני הזוג, שציפו כי המשטרה תחקור את היעלמות העדר, הופתעו לגלות כי כהן עצמו נעצר. יחד עמו נעצר גם יקיר אשבל, שותפו להקמת החווה, וכן חשודים נוספים.
כהן נשאר במעצר יותר מחודש. לאורך התקופה טענו בני משפחתו ועורכי דינו מארגון חוננו כי המשטרה אימצה את גרסת הפלסטינים, לא ביררה כנדרש את גרסת גורמי הצבא ולא העניקה משקל לכך שכהן ניסה דווקא לעצור את האלימות. מנגד טענו המשטרה והפרקליטות כי היה גורם מרכזי באירוע וכי מעשיו מעידים על מסוכנות.
ב־12 ביולי הורה בית משפט השלום בפתח־תקווה לשחרר את כהן בתנאים מגבילים. המדינה ערערה על ההחלטה וביקשה להכניסו למעצר בית מלא. כהן הגיש ערר שכנגד על קביעתן של ראיות לכאורה ועל פסילת רישיון הנהיגה שלו.
אלא שהשופט סולקין הצביע בהחלטתו על קשיים מהותיים בראיות שהציגה המדינה. לאחר שצפה בסרטונים המתעדים את האירוע ועיין בתיק החקירה, קבע כי לא ניתן לראות את כהן יורה. לדבריו, בעת שנשמעת הירייה הראשונה כהן נראה עדיין יושב ברכבו ואוחז בהגה, ואילו את הירייה השנייה ניתן לייחס לאדם האחר שהיה עמו.
חוות מצודת דוד, אלקנה ליבמן, רכז קרקעות | צילום: אריק סולטן
"כל נושא הירי מצדו של המשיב נותר לוט בערפל", כתב השופט. הוא ציין כי עצם הטענה שכהן ירה מבוססת למעשה על הדברים שמסר כהן עצמו בחקירותיו ובשיחות עם גורמי הצבא, שבהן סיפר כי ירה כדור אחד באוויר לאחר שחש מאוים.
סולקין הדגיש כי אם המדינה מסתמכת על הודאתו של כהן בירי, אין בידיה ראיה הסותרת את גרסתו בנוגע לנסיבות שבהן בוצע. עוד ציין כי נוסעי הרכב הפלסטיני ברחו מהמקום ולא התייצבו לחקירה, דבר שלדבריו "מעורר חשד של ממש כי היה להם מה להסתיר וכי ייתכן שחשדות המשיב לגביהם היו במקומם".
גם בעניין הטענה לשיבוש מהלכי משפט קיבל בית המשפט את עמדת הערכאה הקודמת, שלפיה אין ראיות המבססות סיכוי סביר להרשעה. המדינה טענה כי כהן נראה מתכופף ואוסף תרמילים, אך השופט קבע כי בצילומים לא ניתן לראות מה אסף, ואין אפשרות להסיק מהם שפעל להעלמת ראיות. המדינה עצמה חזרה בה מטענה זו לקראת הדיון בערר.
בניגוד לטענת המדינה שלפיה היה כהן גורם מוביל ומסוכן באירוע, סולקין קבע כי חומר הראיות מצביע דווקא על כך שהוא "פעל כגורם ממתן באזור". בהחלטה צוין כי כהן מנע מאחד הנוכחים להפעיל אלימות כלפי פלסטיני, פיזר את המעורבים והסיע חלק מהם מהמקום.
השופט הסתמך בין היתר על עדות סגן מפקד הפלוגה, שלפיה המתיישבים עזבו את המקום מיד לאחר שכהן ביקש מהם לעשות זאת. גם קצין הביטחון מוטי זלביץ מסר כי כהן הודיע לו בשלב מסוים שהוא מפסיק את החיפושים בשל המהומה ומנסה להחזיר את הנוכחים לאחור.
בהחלטתו התייחס סולקין גם לנזק הכבד שנגרם לחוואי כאשר עדר צאן נעלם. לדבריו, עדר שטופח במשך שנים ושבו הושקעו משאבים רבים עלול להישחט בתוך שעות או להיטמע בעדרים אחרים, ולכן היעלמותו מחייבת פעולה מיידית.
"גניבה חקלאית, של חיות משק, גורמת לחקלאי או לחוואי נזק עצום", כתב. "עדר, שטופח במשך שנים, והושקעו בו תעצומות וממון רב, נעלם במחי יד". השופט ציין כי חברות הביטוח אינן מבטחות כיום עדרי צאן ובקר, וכי גם את הנסיבה הזו יש להביא בחשבון בעת בחינת התנהלותו של כהן.
עוד כתבות בנושא
על רקע החולשות שמצא בתשתית הראייתית, עברו הנקי של כהן, הקשר שקיים עם גורמי הביטחון ופעולותיו להרגעת האירוע, קבע השופט כי אין הצדקה להכניסו למעצר בית. "אין בית המשפט מוצא להחמיר את תנאי השחרור של המשיב", פסק, ודחה את ערר המדינה.
בית המשפט הותיר על כנם את איסור החזקת הנשק ואת יתר תנאי השחרור. עם זאת, הוא קיבל חלקית את עררו של כהן וקצב את פסילת רישיון הנהיגה שלו ל־60 יום בלבד, בין היתר בשל מצבה הבריאותי של בתו והיעדר תחבורה ציבורית יעילה באזור מגוריו.
עו"ד עדי קידר המייצג את כהן מטעם ארגון חוננו מוסר בתגובה להחלטה: "אני מברך על החלטת בית המשפט המחוזי. השופט סולקין קיבל את מלוא טענותינו וקבע קביעות חשובות מאוד מבחינת המצב בהתיישבות והיחס למתיישבים. אני מקווה שהפרקליטות ומשטרת ישראל יקראו טוב טוב את ההחלטה והדברים יחלחלו עד לאחרון השוטרים בשטח. אוריה כהן וחבריו הם מתיישבים חלוצים וכך יש לראות אותם ולא כעבריינים".
משפטו של כהן בגין העבירות המיוחסות לו צפוי להימשך בבית משפט השלום.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
