לפי מערכת המשפט, בישראל יש שלטון החוק על העם - ולא שלטון העם

האזרח הישראלי נבוך. רעות בן חיים, שחסמה את הכביש בפני משאיות ציוד לעזה, עומדת לדין פלילי. הקפלניסטים שחסמו כבישים בישראל והשביתו את המדינה - לא נתבעו. 

קשה לאזרח לעכל זאת. בשני המקרים מדובר במחאה נגד החלטה חוקית. במקרה של הקפלניסטים - מחאה נגד פסקת התגברות, ובמקרה של צו 9 - מחאה נגד ההחלטה לספק סיוע לחמאס. 

בשני המקרים המחאה עברה את הגבול החוקי של הפגנה. לכאורה, מקרים דומים לחלוטין, אבל מערכת המשפט מתייחסת אליהם אחרת. גלי בהרב מיארה אמרה בישיבת הממשלה ביולי 2023 ש"אין מחאה יעילה בלי הפרעה לסדר הציבורי". לעומת זאת, בכתב האישום נגד רעות בן חיים נכתב במפורש כי היא "הקימה מהומה בלי סיבה סבירה".

האזרח לא מבין את ההבדל, אבל התקשורת הימנית ממהרת להסביר שיש כאן אכיפה בררנית: מערכת המשפט תומכת בשמאל ורודפת את הימין, לכן באופן גחמתי היא תובעת את "צו 9" ועוצמת עין מול התפרעויות קפלן. 

אולי זה נכון, אבל בכירים במערכת המשפט מסבירים שיש הבדל משפטי מהותי בין המקרים. לדידם, לא סיבת המחאה היא ההבדל, וגם לא מי סובל כתוצאה מהמחאה - עם ישראל במקרה של מחאת הקפלניסטים, והמרצחים בעזה במקרה של מחאת רעות בן חיים. ברור גם שבשניהם המחאה חרגה מהגבולות שמתיר החוק, אבל רעות בן חיים ניסתה באופן ישיר למנוע החלטת שלטון חוקית, בעוד שהקפלניסטים לא מנעו החלטה חוקית באופן ישיר. הם רק מיררו את החיים של עם ישראל כדי להביע את מורת רוחם.

במבט ראשון ההבדל נראה כמו פלפול תלמודי, אבל כשמתעמקים בו מסתבר שזה שורש המחלוקת במדינת ישראל היום. רוב העם חושב שעלינו להיות דמוקרטיה - שלטון העם - כלומר, ליצור חברה בה המטרה היא חיי שקט, רוגע ואושר לעם. חלק מהדרך להגיע למטרה זו הוא החוק, שמטרתו לשרת את העם. החלק הפרוגרסיבי של העם בישראל טוען שהחוק מעל לכל ועל העם לשרת את החוק. לכן פגיעת הקפלניסטים במיליוני ישראלים כדי להביע את הכעס שלהם פחות חמורה מפגיעת רעות בן חיים ישירות בהחלטת השלטון. 

הרוב החליט, באמצעות המחוקק, מה הם גבולות ההפגנה. הן הקפלניסטים והן צו 9 עברו על החוק הזה. אולם מערכת המשפט קובעת שמחאת הקפלניסטים כואבת כי הם מאמינים שהם צודקים ולכן על העם לסבול. לעומת זאת רעות בן חיים עומדת לדין פלילי כי "הקימה מהומה בלי סיבה סבירה". היא לא הכאיבה לציבור כדי להביע את דעתה, היא נלחמה ישירות בשלטון! הרי שמערכת המשפט פסקה מראש שהחוק יותר חשוב מהעם. מותר להכאיב לעם, אבל אסור למנוע ישירות צעד שלטוני. זוהי פילוסופיה מסוכנת שהלכו לאורה הרוב המכריע של העריצים לאורך ההיסטוריה.

לסיכום, אם עשרות קפלניסטים היו יושבים בכלא, אז הייתי מחריש נוכח התביעה את צו 9. זו הייתה הבעת עמדה לגיטימית שיש סדר ציבורי ואסור להפר אותו. אבל כאשר מערכת המשפט הכריעה שמחאה שפוגעת בעם היא סבירה אבל מחאה שפוגעת בשלטון החוק אינה סבירה הרי שהמערכת המשפטית החליטה ששיטת הממשל בישראל היא שלטון החוק על העם ולא שלטון העם. זו ההגדרה של עריצות.