בשנות הארבעים ניסח אלבר קאמי בספרו "המיתוס של סיזיפוס" את תשובתו האקזיסטנציאליסטית לקיום האנושי. לטענתו, הקיום הוא אבסורד חסר תכלית, שבסופו, כולנו מתים. מה שאנחנו צריכים הוא לחבק את האבסורד, ופשוט להתעקש ולהמשיך, כמו סיזיפוס, שימשיך לגלגל את האבן שוב ושוב ללא שום סיכוי להצליח במעלה ההר, רק בשביל לצפות בה מתגלגלת שוב ושוב מטה. דומה שמשפט נתניהו כבר נמצא, מזה זמן רב, במצב דומה - הוא מתרחש, פשוט בשביל להתרחש. ללא שום מטרה ברורה. מופת של אקזיסטנציאליזם משפטי.
עוד כתבות בנושא
קשה ליישב את המשך משפט נתניהו עם תכלית משפטית כלשהי. לוחות הזמנים הם ברורים - פסק דין סופי בהליך לא ינתן טרם פרישתה של השופטת פרידמן-פלדמן לגמלאות, וגם לולא פרישתה, לא היה צפוי פסק דין סופי בשום טווח זמנים רלוונטי. פסק הדין, יהיה אשר יהיה, לא ישנה את דעתו של כמעט אף אדם במדינת ישראל לגבי אופי המעשים שביצע בנימין נתניהו. המשמעות היחידה של ההליכים תהיה, אם בכלל, רק בעוד שנים, לאחר שפסק דין מרשיע (אם ינתן) יוותר לאחר ערעור (אם ידחה), אז לראשונה ישתנה מצבו החוקי של נתניהו לגבי יכולתו להיוותר ראש ממשלה.
כיצד, אם כן, ניתן להסביר את המשך ההליך? נראה שרק בעצם קיומו. עצם המשכו של משפט נתניהו למרות חוסר התכלית שלו, ובמידה רבה, כמו כל מטרה שקיבלה ארומה מעין דתית, דווקא בשל חוסר התכלית שלו, הוא המטרה. העובדה שנתניהו הוא נאשם נצחי, שנאלץ להתמודד מול הליך נצחי, משיגה את מטרתה בעצם עינוי הדין, כשהמשך ההליך עצמו מהווה בעיני טהרני המשפט הממלאים את שורות התביעה הוכחה חיה לקיומו של שוויון בפני החוק. על כך יש להוסיף, כמובן, כתופעת לוואי לא בלתי רצויה, שהמשך המשפט מפריע לתפקודו של הנאשם אותו הם אינם מחבבים כראש ממשלה.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
אך המשך ניהול משפט נתניהו, בוודאי כיום, אינו הוכחה לשוויון בפני החוק, ההפך הוא הנכון. קשה לדמיין כיצד במבחן בוזגלו ההפוך, אזרח אחר במדינת ישראל היה נחקר בצבר של עבירות תקדימיות בתיקים תקדימיים כמו תיקים 4000 ו-2000, וקשה עוד יותר לדמיין התעקשות דומה של הפרקליטות להמשיך ולנהל את תיק 4000 כרגיל אחרי שלפני שלוש שנים בית המשפט המליץ לה למחוק את סעיף השוחד.
לו הקשיבה התביעה להמלצת בית המשפט ביוני 2023, לפני שלוש שנים בדיוק, הבירור הפלילי של התיקים האחרים היה מסתיים זה מכבר, האמת המשפטית הייתה נחשפת, והגדרת פעולות נתניהו על פי הדין הפלילי הייתה מגיעה למסקנתה. התביעה סירבה להקשיב להמלצות בית המשפט, וגררה את נתניהו, ואיתו את מדינת ישראל כולה, לשלוש שנים נוספות של בירור עקר בנוגע לתיק שמת בלידתו, תוך הבטחה (קלושה כבר בעת שניתנה) שקשיי השופטים לגבי תיק השוחד יקבלו מענה לאחר החקירה הנגדית.
היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, ופרקליט המדינה, עמית איסמן | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
והנה היום, ביוני 2026, לאחר שלוש שנים מבוזבזות, לאחר כמעט 100 ימי עבודה של ראש ממשלה שהוקדשו לחקירות ועדויות בעיצומה של מלחמה, ימי עדות אשר רובם המוחלט עסק בהוכחת עבירת השוחד בתיק 4000, חזר שוב בית המשפט על המלצתו למחוק אותה מכתב האישום. את הנעשה אין להשיב, אך ניתן למנוע את רוב בזבוז הזמן השיפוטי העתידי, את רוב הוצאות המשפט שנותרו, ולהגיע לפסק דין סופי בזמן סביר. אלו מטרות שעודן בהישג יד.
לכאורה, ביטול הסעיף כעת הוא אינטרס גם של התביעה עצמה - אם בית המשפט נותר משוכנע שלא תהיה הרשעה בסעיף גם אחרי עדויות נתניהו, מה הטעם בבזבוז זמן ומשאבים, ובהגעה למצב בו עצם היכולת של בית המשפט להגיע להכרעה עומדת בספק עם פרישת אחת השופטות? דברים אלו היו נכונים אם מטרת התביעה הייתה להגיע לתכלית, לסייע להגיע למשפט צדק, אך דומה שלא זה המצב.
התביעה, ומי שמובילה אותה, היועצת המשפטית הנוכחית, לא רואה בהתמשכות הליכים בעיה, אלא רואה בכך כלי. בדיוק כפי שסיכלה את מינויו של רואי כחלון לנציב באמצעות אי קבלת החלטה, כך אינטרס העל שלה הוא להותיר את ראש הממשלה תחת הליכים משפטיים בלתי נגמרים, הליכים המייצרים נגדו, לטענתה, ניגוד עניינים מובנה כלפי מערכת המשפט. ואולי זאת סתם עצלנות, או חוסר רצון להחליט. אולי חשש מזעם קבוצת הייחוס אם הסעיף המרכזי במשפט יבוטל על ידה. ואולי סתם אגו. השורה התחתונה היא זהה:
עוד כתבות בנושא
התביעה הפלילית והעומדת בראשה החליטו, במודע, להחמיץ את ההזדמנות להביא לקיצור משמעותי של משפט נתניהו לפני שלוש שנים, ולהתעקש להתאבד משפטית על מטרה אבודה. דבר בהתנהלות אותם גורמים כיום, לאחר שהסתיים הליך ההוכחות, אינו רומז שהפעם תתקבל החלטה אחרת. כי תפקיד משפט נתניהו כיום הוא פשוט להיות.