שנה וחצי לאחר שנפתחה, בחלוף 98 ימי דיונים מלאים, מקוצרים, מקוצצים ודחויים, הגיעה בשעה טובה לסיומה עדותו של ראש הממשלה נתניהו במשפט תיקי האלפים. האולם במרתפי בבית המשפט המחוזי בתל־אביב יחזור לשמש את שופטי בית המשפט הזה, ומשפטו של ראש הממשלה ישוב להתנהל כמצוות המחוקק בירושלים. ספק רב אם בפרקליטות הבינו, כאשר הגישו את כתב האישום נגד ראש הממשלה, כמה קשה תהיה שמיעת עדותו. גם כאשר דחו בפרקליטות את המלצת בית המשפט לפני כשלוש שנים לסגת מהאשמתו של נתניהו בשוחד, איש לא היה יכול לדמיין את המלחמה שפרצה חודשים ספורים לאחר מכן. בפרקליטות טענו אז, כזכור, שגם אם "ראיית הזהב" לעסקת השוחד בתיק 4000 קרסה, כאשר התברר ש"פגישת ההנחיה" ששלמה פילבר סיפר עליה לא התרחשה באופן שתואר בכתב האישום, החקירה הנגדית של נתניהו עוד תקים אותה לתחיה. כעת אפשר כבר לקבוע שלא כך קרה.

לשם ההגינות יש לומר: לפרקליטות היו פה ושם הישגים קטנים בחקירה הנגדית, שניהולה נעשה בתנאים אובייקטיביים כמעט בלתי אפשריים. ראש ממשלה איננו מלך, ועדיין קשה לא להתרשם מחוכמתם של חז"ל שקבעו ש"המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו". אי אפשר באמת לערוך חקירה נגדית כהלכתה כאשר העד מקבל פתקים, יוצא להתייעצויות תכופות ומקצר ימי דיונים כדבר שבשגרה. אך על אף ההבנה לקשיי התביעה, התוצאה הסופית אינה משתנה: גם לאחר עדות נתניהו לא הושגה ראיית הזהב שתשיב את אישום השוחד בתיק 4000 לחיים.

כעת תימשך פרשת ההגנה, ולתביעה כבר לא תהיה האפשרות המעשית לשלוף "שפנים" של ממש מהכובע. מעתה והלאה המשפט לא יכביד עוד על לוח הזמנים העמוס של ראש הממשלה, אך הוא בהחלט ימשיך להעיב על מערכת היחסים בין חלקי החברה הישראלית. דומה שלנוכח המצב שנוצר, וההבנה של גבולות ההישגים המשפטיים שכל אחד מהצדדים יכול להגיע אליהם, הגיעה העת לחתור לסיום הסאגה בהסדר. אין טעם בהתמשכות המשפט עוד שנים ארוכות בבית המשפט המחוזי והעליון, בשעה שאפשר להגיע לתוצאה דומה בלי לייגע את המערכת ואת המדינה כולה עד אין קץ. הקריאה להסדר חייבת לשוב במלוא עוזה. גם אם כעת, ערב בחירות, ההיתכנות לכך נמוכה, מיד לאחר הבחירות ראוי שכל הצדדים יחתרו ליעד הזה בהקדם האפשרי.