אירוע משפטי רודף אירוע משטרתי, אירוע "ייעוצי" רודף אירוע פרקליטותי. מדי יום מוחרבות בישראל עוד נורמות דמוקרטיות ומתעצמת ההפיכה המשפטית־בירוקרטית, שמקרבת את המדינה לשפל חמור ומסוכן שכמותו לא ידענו.
השבוע היה פורה במיוחד לפורעי הנורמות. הוא נפתח בסרט תעמולה על חשבון משלם המיסים, במסגרת התוכנית עם השם האורווליאני "זמן אמת" בערוץ "כאן". בלב התוכנית עמדה הטענה שבית המשפט העליון לא קשור בשום צורה לשום היבט של הידרדרות ביטחונית. לא תפיסת הביטחון, לא המשפטיזציה של המוסדות, לא בחירת האמצעים, לא שיטות הפעולה, לא הפעלת האש ולא הוראות הפתיחה באש. בית המשפט חף מכל אחריות.
אכן, יש אחראים רבים נוספים להתנהלות מערכת הביטחון, שכוללת שימוש מופרז ושגוי בשיקולים משפטיים אמורפיים כ"מידתיות" ו"זכויות אדם" – סד אילוצים משפטיים מלאכותיים, שמוביל לסיכון מוגבר בכל הרמות, מהטקטית ועד האסטרטגית. המשפטנים מובילים את המערכה הזו, אבל אין ספק שמעורבים בה עוד שפע אנשי ביטחון ונבחרי ציבור. נכון גם שההשפעה המשפטית היא ברובה "רכה" ונעשית על ידי שלוחים. משפטנים במערכות, דיונים פנימיים, משאים ומתנים מאחורי הקלעים, שפע עצום ורב של אינדוקטרינציה – אלו הן דרכי הפעולה המרכזיות, ולא פסקי דין פורמליים.
הכי מעניין
יש כאן לבטח שפע חומר לסרט תעודה מרתק – אלא שב"כאן" לא מתעניינים באמת המורכבת אלא בתעמולה פשטנית. מטרתם היא הסרה מוחלטת של אחריות ממערכת המשפט, והעברת כולה לאנשי הביטחון ולנבחרי הציבור. הצופה התמים לא יגלה שבית המשפט הישראלי חריג בעולם בדיונים לאינספור בסוגיות ביטחוניות, אלוף גלובלי בקבלת עתירות שמייצגות את האויב, וזוכה במדליית הזהב הבינלאומית במקצה הגבלת פעילות צבאית.
ברנע | צילום: משה שי, פלאש 90
בכל זאת, הסרט חשוב, משום שבעצם התעמולה שלו הוא חושף אמת יסודית: משפטנים מאוהבים בסמכות אבל שונאים אחריות, ויעשו הכול כדי לברוח ממנה. בהחלט סיבה מרכזית לכך שאסור להפקיד בידם סמכות בעניינים לאומיים.
אם הזכרנו סיכול בירוקרטי "רך", הנה עוד דוגמה עדכנית. אחרי שהכנסת חוקקה סוף סוף חוק שמאפשר להעמיד נוח'בות לדין, מגיע משרד הביטחון בדרישה – שסביר שמקורה בגורמים המשפטיים במשרד – לתקצב את המשימה בחמישה מיליארד שקלים. הסכום המטורף הזה הוא יותר מ־8% בתקציב הביטחון עד המלחמה, וכמעט שווה לתקציב משרד המשפטים. אבל הפארסה הזו תשיג את מטרתה: עיכוב ומסמוס הביצוע.
שליטה מלאה
מטרה אסטרטגית ידועה של הבירוקרטיה היא השתלטות על מינויים. השבוע עמד על הפרק מינויו של אלוף רומן גופמן לראשות המוסד. היועמ"שית בהרב־מיארה פועלת לסיכולו, ואחרי שהיא עצמה מונתה נגד דעת המיעוט של השופט לשעבר גרוניס, כעת היא נסמכת עליה בניסיון לפסול את גופמן.
היועמ"שית, כרגיל, אינה כפופה לשום נורמה מנהלית או משפטית. היא עיכבה את ההחלטה שלא לייצג את הממשלה, החליטה לא לייצג את ועדת המינויים ובמקביל אסרה עליה לקחת ייצוג פרטי, וחיכתה עם תגובתה לבית המשפט עד שעמדות שאר הגורמים התקבלו. בד בבד צצה אצלה לפתע חוות דעת תמוהה של ארבעה עמודים, מאת ראש המוסד היוצא ברנע. ברנע, שהעיד לפני ועדת המינויים, מביע התנגדות חריגה למינוי, בנימוק עיקרי שטוהר המידות הנדרש מראש המוסד הוא מוחלט כי אין למוסד חוק ייעודי ופיקוח שוטף.
מתברר שכל כך טהור צריך להיות ראש המוסד, שלא רק שברנע דן במכתבו בסוגיה שאין לו מידע מיוחד עליה (גופמן והבלוגר), הוא גם לא טרח לעדכן במכתב את ראש הממשלה, ובכך הפר את אמונו ואת חובתו כפקודו. יתר על כן, המכתב מציין בכותרתו שנכתב "לבקשת בית המשפט בעניינו", בקשה שלא הייתה; כלומר, כבר במשפט הראשון נאמר דבר שקר. משמע, ראש המוסד היוצא הוכיח בעיקר שהוא לא עומד בקריטריונים האתיים והמוסריים שהוא דורש מראש המוסד הנכנס.
בנוסף, במהלך הדיון בבית המשפט התברר לכאורה מדברי נציג היועמ"שית שהשופט גרוניס, ראש הוועדה שבחנה את המינוי, היה בתקשורת לא רשמית איתה בעניין גופמן, כולל העברת מסמכים – ותוך מידור הוועדה. ספרו לנו עוד על "טוהר מידות". בסוף הדיון החליטו השופטים למנות את עצמם לוועדת מינויים; כי עוד לא נברא האבסורד שבית המשפט לא יממש ברצינות תהומית.
גם התקשורת על ראש שמחת ההפיכה המשפטית־בירוקרטית. בתגובת הפרקליטות לעתירה של "התנועה לרגולציה הוגנת" התברר שהמשטרה בוחנת, נוסח השטאזי, התבטאויות של אנשי ערוץ 14. במקביל היועמ"שית, דרך שלוחה גיל לימון, מנסה לסכל את המינויים לרשות השנייה, בעוד בג"ץ מבטל את החלטת שר התקשורת בנוגע לוועדת האיתור של התאגיד. החשש ברור: אם המשפטנים לא ישלטו בתקשורת, מישהו עוד עלול להפיק בטעות סרטון מאוזן על מערכת המשפט.
גופמן | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
ועוד, ניצב משנה אבישי מועלם, שהיה מפקד ימ"ר ש"י, חשף אצל איילה חסון את הגיהינום שעבר כשמערכות האכיפה רמסו אותו עד עפר. בריאיון המזעזע סיפר מועלם בדמעות כיצד הוריו המבוגרים נפטרו שבורי צער שבועות אחרי שראו אותו מובל באזיקים. הסיבה להתנפלות עליו עמומה, אבל אפשר לנחש שגורמי האכיפה האמינו שיוכלו דרכו לסכל את מטרתם האמיתית: איתמר בן־גביר.
מחזה אבסורד נוסף שעלה השבוע היה הופעתו של מבקר המדינה אנגלמן בבית המשפט העליון. המבקר הגיע לדיון בעצמו, נזוף ושפל רוח, בתחינה שירשו לו לבדוק נושאים שקשורים למלחמה. הופעתו הייתה המשך לכהונתו האנמית, שבע שנות החמצת כמעט כל ליקוי מהותי וכתיבת דו"חות למגירה. עדיין, אין שום ספק שאנגלמן צודק משפטית, מוסדית ומהותית. ההגבלות המבזות שמטילים עליו שופטי העליון מרסקות את שלטון החוק ואת הפרדת הרשויות, ומנוגדות לחוק ולאינטרס הציבורי.
ניכר שהנחשול האנטי־דמוקרטי גובר לקראת הבחירות. הוא נועד למנוע מהממשלה לקבל החלטות ולהציג לציבור את חוסר האונים של הימין. בית המשפט הופך עצמו לשליט בלעדי; אין בדל סמכות מנהלית, חקיקתית או ביצועית, שהוא לא מנכס לעצמו. כמו במערכון אוהדי בית"ר של "הגשש החיוור", שופטי העליון דורשים להחליט הכול: "מי יהיו השופטים, מי השחקנים, מי המאמנים, מה התוצאה ומה המזג אוויר". המועדון, בינתיים, נשרף כליל.