יש משהו מוזר במכתב ששלח עו"ד אילן בומבך בשם ראש הממשלה וסיעת הליכוד. הוא כתוב בלשון שמרנית כביכול, אבל כל התוכן שלו רצוף די־אן־איי של האקטיביזם השיפוטי הישן והרע.
המכתב, שהוגש בעקבות החלטתו של יו״ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, מבקש לבטל את מינויה של עו״ד יפעת סימינובסקי ליועמ״שית הוועדה. הביקורת המרכזית היא שסימינובסקי איננה ראויה שכן היא חסרת ניסיון מספק בדיני בחירות, וניסיונה בטכנולוגיה וסייבר איננו רלוונטי לתפקיד. "ועדת הבחירות המרכזית איננה חברת הייטק, ויועץ משפטי איננו מנהל סיכוני סייבר", כותב בומבך. הוא ממשיך ומתאר את הנושאים שבהם עוסקים יועמ"שים של ועדות בחירות, ומסכם: "אין לעורכת הדין הנבחרת כל ניסיון בנושאים אלה".
תנועת הליכוד שמגישה את המכתב הזה מתהדרת בתפיסה שמרנית, אבל דורשת בפועל מבית המשפט העליון לעשות מה שהשמרנות הקלאסית מתנגדת לו באופן העמוק ביותר. הרי מהי נקודת המוצא השמרנית? שהשופט אינו מחליף את שיקול הדעת של הרשות המוסמכת. הוא בודק את סמכות המחליט, בוחן את תקינות ההליך, ולכל היותר בודק חריגה קיצונית. הוא אינו נכנס לנעליו של הממנה ואינו שואל "האם אני הייתי בוחר אחרת".
הכי מעניין
אילן בומבך. | צילום: יונתן זינדל - פלאש 90
החוק מעניק לסולברג את סמכות המינוי ובמכתב לא נטען ברצינות שסולברג פעל מחוץ לסמכותו, ולא הוצג פגם מהותי בהליך שמגיע לכדי בטלות. מה כן נטען? שההחלטה אינה סבירה, שהמועמדת אינה מספיק מתאימה, שהאיזון בינה ובין מועמדים אחרים לא נשקל כראוי. זו בדיוק אותה שפה ישנה של ביקורת שיפוטית אקטיביסטית וחודרנית, זו שבשמה נכנס בג״ץ פעם אחר פעם לנעלי הממשלה.
יש כאן כמעט אירוניה היסטורית. במשך שנים התנגדו אנשי הימין לדוקטרינת הסבירות, אותה דוקטרינה שמאפשרת לשופט לומר "אני הייתי מחליט אחרת, ולכן אני מבטל". הם אפילו העבירו חוק יסוד לביטול העילה הזו. והנה, באותה נשימה הם דורשים משופט עליון להפעיל בדיוק את אותו כלי עצמו. מה זה אומר, שהכול פוזיציה? שכאשר האקטיביזם משרת אותך, הוא הופך פתאום לכלי לגיטימי?
למכתב של בומבך התלוותה מתקפה נגד סולברג באולפן ערוץ 14. מלבד השאלה העקרונית, יש כאן שאלה פוליטית עמוקה יותר: מדוע הליכוד פותח חזית דווקא מול השופט סולברג? סולברג איננו "האויב". לכאורה הוא מייצג, אולי יותר מכל שופט אחר בבית המשפט העליון, את האתוס השמרני: ריסון שיפוטי, כבוד לרשות המבצעת, הסתייגות מהתערבות יתר. אם אפילו הוא הופך מטרה למתקפה, מה זה אומר על הציפיות של מפלגת השלטון? אולי המסר כאן איננו "לא פעלת נכון" אלא "לא פעלת לטובת האינטרסים הספציפיים שלנו"?
לא היינו בחדר שבו התקבלה ההחלטה לכוון את החיצים לעבר סולברג, אבל שני נתונים חשובים כדי להתקדם להבנת האירוע הזה: סולברג עומד בראש ההרכב שעתיד לפסוק בקרוב בעתירה להטלת הסנקציות על חייבי גיוס משתמטים במגזר החרדי. אם יתקבל פסק דין שיחייב את הממשלה להטיל סנקציות, הקואליציה עשויה לחטוף זעזוע. ונתון שני: סולברג יעמוד בראש ועדת הבחירות בתקופת הבחירות הקרובה, ולהחלטות השוטפות שיקבל תהיה משמעות רבה עבור המאמצים של מפלגת השלטון להגדיל את כוחה.
כך או כך, מסר כזה מוחק את ההבחנה הקריטית בין שמרנות משפטית לנאמנות פוליטית. שמרן אמיתי אינו מי שמקבל תמיד את עמדת הממשלה, אלא מי שמכבד את גבולות התפקיד שלו ומבין שלא כל מחלוקת היא עילה להתערבות.
בחזרה לסימינובסקי - אינני מכיר את עורכת הדין שנבחרה לתפקיד. עולם הבחירות של 2026 אינו עולם הבחירות של שנות התשעים. האיומים המרכזיים אינם רק פרוצדורליים או משפטיים, אלא גם טכנולוגיים: מתקפות סייבר, מניפולציות מידע, חדירה למערכות. במציאות כזו, ניסיון עמוק בתחום הסייבר הוא יתרון מובהק.