עו"ד גלי בהרב־מיארה, היועצת המשפטית לממשלה, מנהלת בימים אלו מלחמת חורמה נגד הצעת החוק לפיצול משרת היועץ המשפטי לממשלה לשלושה תפקידים. חוות דעת שהגיש מטעמה המשנה שלה, ד"ר גיל לימון, מתארת במונחים אפוקליפטיים את האפשרות שהתפקיד יפוצל בהתאם להצעת החוק. לקראת סיום המסמך נכתב: "אישור ההצעות יוביל בהכרח לפוליטיזציה נרחבת ולהחלשה רבתי של מוסד היועץ המשפטי לממשלה ולפגיעה אנושה ודרמטית באחת הערובות המרכזיות לריסון כוחה של הרשות המבצעת ולהגנת שלטון החוק וזכויות היסוד... הצעות החוק, אם תאושרנה, יובילו בהכרח לשינוי משטרי מהותי באופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולפגיעה קשה בשלטון החוק ובזכויות האדם".

דא עקא, עיון בשתי החלטות שנתן לאחרונה נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט בדימוס פרופ' מנחם פינקלשטיין, מעלה במלוא החריפות את השאלה אם פיצול תפקידה של היועמ"שית הוא הסכנה לישראל, או שמא בדיוק להפך: דווקא המשך המצב הקיים, שבו הסמכויות כולן מרוכזות בידי אדם אחד, חותר יותר מכול תחת אמון הציבור באופן התנהלותה של מערכת אכיפת החוק. האם אנושי לצפות שאדם אחד ימלא כיאות, באופן ראוי ומקצועי, את שלושת התפקידים השונים כל כך זה מזה שגלי בהרב־מיארה - כמו קודמיה - ממונה עליהם כיום: היועץ המשפטי לממשלה, התובע הכללי והממונה על ייצוג המדינה בערכאות?

ההחלטה הראשונה של הנציב פינקלשטיין עסקה בחקירת התלונה שהוגשה נגד כתב המשפט של חדשות 13, אביעד גליקמן, בידי גל דבוש, עוזרת לרעיית ראש הממשלה שרה נתניהו. דבוש התלוננה בחודש מאי כי הותקפה בידי גליקמן כשהגיעה לדיון משפטי בתביעה שהגישה נגד עובדת לשעבר במעון ראש הממשלה. בחודש יולי זומן גליקמן לחקירה במשטרה, אך לאחר שהזימון עורר סערה ברשתות החברתיות הנחתה היועמ"שית לבטל את הזימון, לצורך "בדיקה". רק בחלוף כחמישה חודשים אישרה היועצת למשטרה לחקור את גליקמן, והוא אכן זומן לחקירה ועומת עם הטענות נגדו. העיכוב בחקירה הוביל את דבוש להגיש תלונה לנציב פינקלשטיין, והוא קבע כי אכן נפלו פגמים משמעותיים בהתנהלות היועצת.

בהחלטתו ציין הנציב פינקלשטיין כי לא ברור מדוע נדרשה תקופת זמן ארוכה כל כך כדי להכריע בסוגיה פשוטה למדי, ותהה מה מצדיק עיכוב כזה בחקירה. פינקלשטיין הוסיף כי כחלק מהבירור הוא ביקש מבהרב־מיארה תשובה לשאלה פשוטה: מה מקור הסמכות שהתירה לה בכלל להורות למשטרה לעכב את חקירתו של גליקמן. היועצת בחרה שלא להשיב לשאלתו. פינקלשטיין נמנע אומנם מלקבוע מפורשות שהיועצת חרגה מסמכותה כשהורתה למשטרה לא לחקור את גליקמן, אך ציין בנימוס משפטי מקובל כי ההנחה שהיועצת הייתה מוסמכת לתת את ההוראה "לא חפה מספקות".

בין שיש ממש בתלונתה של דבוש נגד גליקמן ובין שזוהי תלונה קנטרנית שהוגשה ממניעים פוליטיים, נזיפת הנציב מאירה באור בעייתי מאוד את התנהלותה של היועצת. החלטתה לעכב את החקירה, ורק אחרי חודשים ארוכים להעניק לה אור ירוק, פוגעת בהוצאת הצדק לאור - בוודאי אם גליקמן אכן עבר עבירה, אבל גם אם מסקנת החקירה תהיה שהתלונה נגדו היא בגדר עורבא פרח.

אפילו אם נניח, לטובתה של היועצת, שלא היה זה ניסיון מודע לשבש חקירה, קשה לא לראות פה שילוב קטלני בין חוסר מקצועיות משווע לאי עמידה בעומס המטלות. השילוב הזה משתקף באופן דומה גם בהחלטה השנייה שנתן הנציב פינקלשטיין, שנוגעת לחקירת האסון האזרחי הכבד ביותר שהתרחש במדינת ישראל בכל שנותיה, אסון מירון.

45 בני אדם קיפחו את חייהם באסון ההוא בל"ג בעומר תשפ"א, כשנמחצו למוות בתוך הקהל בגרם המדרגות ביציאה מטקס ההדלקה של חסידות תולדות אהרן. האסון הנורא הוביל לפתיחתן של חקירות פליליות במשטרת ישראל אך גם במחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים, לנוכח מעורבותם של שוטרים וקצינים במעשים ובמחדלים שהובילו לאסון. עם פתיחת עבודת ועדת החקירה הממלכתית הורה היועמ"ש דאז על עצירת כל ההליכים הפליליים, כדי לאפשר לוועדה למצות את עבודתה. הוועדה אכן ישבה על המדוכה, חקרה את האסון הנורא ופרסמה את ממצאיה, כולל המלצות אישיות, בדו"ח עב כרס שהוגש לממשלה במרץ 2024.

כבר בפרק ההקדמה לדו"ח הבהירו חברי הוועדה בלשון מאופקת שאינה משתמעת לשתי פנים, שזו העת לחדש את החקירות הפליליות נגד האחראים לאסון. "עתה, כשנסתיימה עבודת הוועדה, אנו ממליצים כי הגופים הרלוונטיים יבחנו את הצורך בהפעלת סמכויותיהם", נכתב שם. "בפרט אנו ממליצים כי היועצת המשפטית לממשלה תידרש לשאלת חידוש החקירות הפליליות ומיצוין. עבודת הוועדה אינה הליך פלילי. היא בעלת כלים ומאפיינים אחרים, ואין לראות בה תחליף לעבודתם של גופי חקירה במישור הפלילי".

יותר משנה ותשעה חודשים חלפו־עברו, אך טרם התקבלה החלטה בדבר חידוש החקירות הפליליות נגד המעורבים באסון. העיכוב בהחלטת היועצת הוביל להגשת תלונה לנציב בידי קרובי משפחה של כמה מהנספים באסון, שדרשו להבין מדוע החקירה הפלילית עדיין לא חודשה. הנציב ביקש כמקובל את התייחסותה של היועמ"שית, ואז התברר כי גרירת הרגליים אפילו לא קרובה לסיום. הטיפול בסוגיה מתנהל בעצלתיים, והגורמים הרלוונטיים אפילו לא סיימו את איסוף החומרים הנדרשים לצורך קבלת ההחלטה.

"למרבה הצער", כתב פינקלשטיין, "קבלת החלטה אם לפתוח בהליך פלילי אינה נראית באופק. מצב הדברים אינו מתקבל על הדעת, ובין השאר יוצר עינוי דין לנפגעי האסון ולמשפחות הקורבנות, שממתינים שנים רבות לאכיפת הדין". הוא הזהיר כי המשך הסחבת עלול להוביל לפגיעה בראיות ולכך שתחול התיישנות על חלק מהעבירות.

לביקורתו של הנציב פינקלשטיין בשני האירועים הללו אפשר לצרף עוד דוגמאות לגרירת רגליים ומשיכת הליכים שלא לצורך. למשל, המקרה השערורייתי של החקירה נגד סגן השר לשעבר אביר קארה שנסגרה באורח פלא בתום שנתיים - יום לאחר שהעיתונאי אבישי גרינצייג מתח ביקורת על גרירת הרגליים בנושא. גם אם נניח שאף אחד מהמחדלים הללו וממחדלים דומים אינו נובע מזדון, אין להתעלם מדפוס הפעולה המשתקף מהם ומשתי המסקנות היחידות האפשריות: או שעומס העבודה המוטל על כתפי כל מי שמשמש בתפקיד החשוב הזה בלתי אפשרי, ולכן חובה לפצלו ויפה שעה אחת קודם, או שהיועמ"שית המכהנת גלי בהרב־מיארה פשוט אינה מחזיקה בכישורים הנדרשים למילוי התפקיד, ולכן יש לפטרה. המשך המצב הקיים הוא שפוגע "פגיעה אנושה ודרמטית" במערכת אכיפת החוק ומדרדר אותה לשפל חסר תקדים.