ביקורת חריפה של נציב תלונות הציבור השופט בדימוס פרופ' מנחם פינקלשטיין על מייצגי התביעה בערכאות על פרקליטות המדינה והייעוץ המשפטי לממשלה, בעקבות תלונה שהגיש פעיל הימין שי גליק.
התלונה נסובה אודות סאגה משפטית שהסתיימה בחודש יוני האחרון בתיק הנוגע לתביעה לסילוק יד שהגיש הקדש יהודי המחזיק במספר נכסים בכפר השילוח שבמזרח ירושלים נגד ערבים המתגוררים באחד מנכסי ההקדש. התביעה הראשונית הוגשה לבית משפט השלום בעיר בשנת 2016. בחלוף כארבע שנים, בפברואר 2020, קיבל בית משפט השלום את התביעה, ובנובמבר דחה בית המשפט המחוזי בירושלים ערעור שהוגש על פסק הדין. בדצמבר הגישו מחזיקי הנכס הערבים בקשת רשות ערעור. בשלהי 2022 ביקש המשנה לנשיאת בית המשפט העליון דאז, השופט עוזי פוגלמן, את התייחסות היועצת המשפטית לממשלה לאחת השאלות במחלוקת, שאלת מעמד הקרקע.
עוד כתבות בנושא
הסוגיה המשפטית הסבוכה של מעמד אדמות כפר השילוח, האם הן נחשבות לקרקע "מירי" או "מולכ" על פי חוק הקרקעות העות'מאני, כלל לא הוכרעה לבסוף. אולם, החלק המטריד יותר נגע לאופן שבו טופלה החלטתו של השופט פוגלמן. לפי ההחלטה נדרשה היועצת המשפטית להגיש את עמדתה בסוגיה בתוך 60 יום. עמדת היועצת לא הוגשה במועד, ובמקומה הוגשה בקשה לארכה, ואחריה עוד בקשה, ועוד בקשה. לנוכח הנסיבות הועבר התיק לשולחנו של השופט יצחק עמית, שנתן ליועמ"שית ארכה נוספת להגשת עמדה. המועד האחרון חלף, ודבר לא הוגש לבית המשפט. רק חמישה ימים לאחר המועד האחרון "נזכרו" בפרקליטות לבקש ארכה נוספת.
הכי מעניין
כדי לא להלאות את הקורא נדלג על עוד כמה סבבים כאלו, שבמהלכם הועבר התיק לשופט נעם סולברג. גם אחרי שהוא הבהיר כי המועד שקצב הוא האחרון בהחלט, ואחריו יימשך הטיפול בתיק בכל מקרה, לא הוגשה כל התייחסות מטעם היועצת. בתסכולו כי רב השתמש סולברג בפסוק מתוך פרשיית אליהו ונביאי הבעל שבספר מלכים כדי לתאר את ההתנהלות המשונה: "וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב".
לנוכח היעדר שיתוף הפעולה, הכריע סולברג בבקשה בלי להכריע בשאלת מעמד הקרקע. הוא דחה את בקשת רשות הערעור, והסתפק בקביעה שאינה עומדת באמות המידה המקובלות לערעור. הוא אף ציין ששאלת סיווג הקרקע אינה חשובה מאוד - גם אם הייתה זו בעבר קרקע מירי, כפי שטענו המחזיקים הערבים, מאז הכיבוש הירדני הפכו קרקעותיו למולכ, וממילא בעלותו של ההקדש היא בעלות מלאה. לנימוקי ההחלטה הוסיף סולברג פסקת נזיפה לייעוץ המשפטי לממשלה: "התנהלות הייעוץ המשפטי בהליך, כפי שהוצגה 'על קצה המזלג' בפתח הדברים, מטרידה עד מאוד. פשיטא כי בדומה לכל בעל דין אחר, ואף מקל וחומר, על הייעוץ המשפטי לממשלה ובאי כוחו מוטלת חובה לציית לכל הוראה, קטנה כגדולה, היוצאת מפי בית המשפט. אין כל דרך להסביר – וממילא גם להצדיק – הפרות חוזרות ונשנות, בוטות, של החלטות בית המשפט. יש להצר צער רב על התנהלות זו". בהמשך לכך "קנס" השופט סולברג את הייעוץ המשפטי לממשלה בתשלום 20 אלף שקל בהוצאות למשיבים, כדי להבהיר עד כמה ההתנהלות חמורה בעיניו.
לנוכח האירוע החריג בחומרתו, שכלל 22 בקשות ארכה, 18 מהן הוגשו לאחר המועד האחרון שקצב בית המשפט, הגיש גליק את תלונתו לנציב פינקלשטיין, על אף שלא היה צד להליך המקורי. בתגובה טענו בפרקליטות כי צבר בקשות הדחייה נבע מעומס כבד על הפרקליט המטפל ונסיבות אישיות שהקשו עליו. בפרקליטות הוסיפו כי תלונה צריכה להיות מוגשת על ידי בעל עניין בהליך, ומעבר לכך הנושא כבר הוכרע בהחלטת השופט סולברג ולכן אין מקום לבירור על ידי הנציב.
נקבת השילוח בעיר דוד. | צילום: קובי הראתי
בהחלטתו ציין הנציב כי הטענה של עו"ד לדרר בדבר נסיבותיו האישיות של הפרקליט המטפל ועומסי עבודה חריגים שהיו מוטלים עליו, עשויה הייתה להסביר ואף להצדיק עיכוב כלשהו בהכנת העמדה; אך קשה להצדיק באמצעותה עיכובים כה רבים במשך קרוב לשנתיים וחצי. "ברור גם שאין בטענות אלה כדי להצדיק הגשה של 18 בקשות ארכה באיחור, מתוך 22 בקשות ארכה שהוגשו, באופן שהציב בפני בית המשפט עובדה מוגמרת באשר לאי הגשת עמדת היועצת במועד", ציין עוד פינקלשטיין.
הנציב הוסיף ודחה את הקישור בין צבר בקשות הדחייה לפרוץ המלחמה, "החלטת בית המשפט הראשונית, שבה התבקשה היועצת המשפטית לממשלה להגיש עמדה מטעמה ולשקול את אפשרות התייצבותה להליך, התקבלה כבר ביום 27.12.2022 – כ- 10 חודשים לפני פרוץ המלחמה, וארבע בקשות ארכה הוגשו כבר במהלך תקופה זו. לכן, השימוש במצב הביטחוני כעילה לעיכובים, צריך שייעשה במשורה. במקרה זה, משהתברר כי הפרקליט לא היה פנוי לטפל בהכנת העמדה כנדרש (מחמת נסיבות אישיות ועומס עבודה חריג), שומה היה על הממונה עליו לפעול להעברת הטיפול בעניין לפרקליט אחר, או להסיר משולחנו משימות אחרות, לשם הבטחת הטיפול הנאות בעניין רגיש זה, כפי שציין עו"ד לדרר כי ייעשה להבא בעקבות בירור התלונה".
"באשר לצורך שהתעורר בדבר תיאום עמדת היועצת עם הגורמים הרלוונטיים באופן שיבטיח שמירה על האינטרסים המדיניים וימנע השלכות לא רצויות בזמן מלחמה, לרבות הערכות מצב עיתיות שהתקיימו לשם בחינת התזמון המתאים להצגת העמדה – גם צורך זה מובן כשלעצמו, אולם נראה כי הוא לא הוזכר בבקשות הארכה הרבות שהוצגו לבית המשפט", הוסיף פינקלשטיין ודחה בכך טענה נוספת של הפרקליטות, "בבקשות הארכה שהוגשו נכתב בקיצור נמרץ כי אלה נדרשות בשל עומס עבודה רב; מחמת נסיבות אישיות של הפרקליט המטפל בהליך; מחמת נסיבות המלחמה; ומאחר שטרם ניתנו האישורים הנדרשים מטעם הגורמים הרלוונטיים לכך. מן הראוי היה לשקף לפני בית המשפט את מצב הדברים במלואו, בדומה למה שנמסר בהתייחסות לנציבות, וייתכן כי הכנסת בית המשפט בסוד העניינים הייתה מובילה לאמירה שונה באשר להתנהלותו של הייעוץ המשפטי בהליך זה".
עם זאת, הנציב הבהיר שהיועמ"שית אינה נושאת בכל האחריות למחדל, "התמשכות הטיפול במקרה זה אינה רובצת רק לפתחה של היועצת המשפטית לממשלה , והיא תוצאת התנהלותם של גורמים נוספים, שכן היועצת רשאית, לפי שיקול דעתה, להסמיך גורמים שונים לבחון את אפשרות התייצבותה והגשת עמדה מטעמה, כל אחד על פי סמכותו ומומחיותו המקצועית. על כן, ובהתחשב בכך שהנושא הונח כאמור לפתחו של פרקליט מהמחלקה האזרחית בפרקליטות, הממונה על תחום המקרקעין, ניתן להניח כי 22 בקשות הארכה הנ"ל לא הוגשו ישירות מלשכת היועצת". בסיום הנחה הנציב הן את הפרקליטות והן את הייעוץ המשפטי לממשלה להפיק לקחים מהאירוע.