יומיים, זהו פרק הזמן שנתן בג"ץ לצדדים ביום שלישי כדי להגיע להסכמה בשאלת "מי יחקור את הפצ"רית". אם לא תושג הסכמה כזו, יינתן פסק־דין ביום ראשון. בשבוע שעבר חשבנו שהבעיה המרכזית של היועצת המשפטית לממשלה היא שהיא לא יודעת לבחור את הקרבות שלה, ומתאבדת בשם העיקרון גם על תיקים שאין לה סיכוי לנצח בהם. אחרי הדיון נראה שהבעיה שלה הרבה יותר עמוקה: היא לא מבינה את העיקרון. נראה שבעומק ליבה היא מאמינה שהתפקיד שלה הוא להחיל את החוק על אחרים, אבל הוא לא באמת חל עליה.
הפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי | צילום: אורן בן חקון
היא לא מצליחה או לא רוצה להבין שהמושג "ניגוד עניינים" יכול לחול גם עליה, ושאם בתיק מסוים היא נמצאת במצב כזה, אסור לה לגעת בתיק – לא במישרין ולא בעקיפין. השופטת גילה כנפי־שטייניץ ניסתה להבהיר את מה שאמור להיות מובן מאליו: "נקודת המוצא היא שהיועמ"שית מנועה מלדון בחקירה". בתגובה, עו"ד רן רוזנברג, המייצג את היועמ"שית בחקירה, ניסה את כוחו בלהטוט למדני: "היועצת לא מינתה את פרקליט המדינה להחליף אותה. היא משכה את ידה מהחקירה, וממילא התיק הגיע לפרקליט המדינה". נו באמת.
הפרשה הזו אמורה ללמד את בהרב-מיארה בעיקר על גבולות הכוח שלה. חוסר ההבנה המשפטי שהפגינה פה היועמ"שית היה טעות קשה, אבל חוסר ההבנה הפוליטי שלה הוא כבר פשע. לצאת לפשיטה כשאין לך שום סיכוי לחזור הביתה בשלום, זה לא רק לקחת סיכון בלתי סביר על עצמך, זה לקחת סיכון מופקר על כל הגוף שאת עומדת בראשו.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
