"למה שלא תיתן לו חנינה?" שאל טראמפ את הרצוג במהלך נאומו בכנסת. התשובה למרבה הצער פשוטה: הוא לא יכול. טראמפ אולי חושב שסמכות החנינה נתונה לשיקול דעתו המוחלט של הנשיא, כמו בארצות הברית. אך אצלנו המצב החוקי מורכב הרבה יותר.
סעיף 11(ב) לחוק יסוד נשיא המדינה קובע כי "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם". השאלה היא כמובן מיהו "עבריין", והאם גם נאשם שמשפטו עודנו מתנהל וטרם הורשע נחשב ל"עבריין" שהנשיא מוסמך לחון אותו?
התשובה לשאלה ניתנה בשנת 1986, בפסק דינו של בג"ץ שעסק בחנינה שנתן אביו של הנשיא הנוכחי, הנשיא חיים הרצוג, לבכירי השב"כ שהיו מעורבים בפרשת קו 300. השאלה שעליה נדרשו השופטים להשיב הייתה האם ניתן לראות בבכירי השב"כ שקיבלו את החנינה "עבריינים", שהרי החנינה ניתנה עוד לפני שהוגש נגדם אפילו כתב אישום (ובדיוק משום שהממשלה לא הייתה מעוניינת בהגשת כתבי האישום).
הכי מעניין
התשובה שנתנו שופטי הרוב בפסק הדין ההוא – נגד דעתו החולקת של השופט אהרון ברק, שסבר שיש לקבל את העתירה ולבטל את החנינה – הייתה כזו: עבריין הוא לא רק מי שהורשע בעבירה, אלא גם מי שהודה בביצוע עבירה, גם אם לא הורשע בה. כך יכלו בכירי השב"כ להודות בעבירות ולזכות בחנינות.
נתניהו בבית המשפט, ארכיון | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
המסקנה לענייננו היא שכדי שלנשיא הרצוג תהיה הסמכות להעניק לנתניהו חנינה, יצטרך ראש הממשלה להודות בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום נגדו. להערכתי, נתניהו יסרב להודות בעבירות כלשהן, ואפילו הקלות ביותר – ומבחינתו בצדק גמור. ואם נתניהו לא יודה באשמה, כל סיפור החנינה יורד מעל הפרק. וזו התשובה לשאלתו של טראמפ.
הפתרון לתהייה המדויקת מאוד שהעלה נשיא ארה"ב נמצא במגרש אחר, כפי שכבר כתבתי בעבר לא פעם. לא הליך החנינה הוא האפיק המתאים לטפל בתיקי נתניהו, מה שצריך לקרות זו החלטה של היועצת המשפטית לעכב את ההליכים בתיק, בנימוק שהאינטרס הציבורי לא מצדיק את ניהול המשפט בזמן הזה.
רק המחשבה על כך שמחר, בעיצומם של הימים הדרמטיים בהם אנחנו נמצאים, נתניהו יצטרך לשוב ולהעיד בבית המשפט – מדגימה עד כמה המצב אליו הגענו הוא אבסורדי. ואת זה לא רק טראמפ אלא כל העולם מבין – כל העולם חוץ מגלי בהרב-מיארה וחבורתה.
כרגע לא נראה שיש פתרון למצב המגוחך שבו אנחנו נמצאים. כל עוד היועצת המשפטית מסרבת להבין את מה שמבין נשיא ארה"ב ומבין כל ילד – המשפט יימשך. עוד חודשים ושנים. את המחיר הכבד תשלם המדינה כולה, והוא כולל גם את אובדן שאריות אמון הציבור בשיקול הדעת של בכירי מערכת המשפט.
עוד כתבות בנושא
