שיטת המינויים של פרקליט המדינה עמית איסמן היא כבר שם דבר. עו"ד אפרת גרינבוים, שזכתה "במפתיע" בתפקיד משנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עו"ד שלי זאבי-ברזילי, שמונתה לתפקיד מנהלת המחלקה הבינלאומית, ועו"ד אסף שביט, שזכה בתפקיד מנהל מחלקת הסייבר, הם רק שלוש הדוגמאות האחרונות והבוטות ביותר לשיטה, שעיקרה העדפת מקורבים ותפירת מכרזים עבורם. לרוב אלו פרקליטים שהיו מקורבים לאיסמן כשכיהן כפרקליט מחוז חיפה.
בפרקליטות כל כך רגילים למתפרת המכרזים לטובת מקורביו החיפאים של פרקליט המדינה, עד שגם אחרי פרסומיהם של נטעאל בנדל ואבישי גרינצייג על האופן בו עובדת השיטה, ההודעה המרוכזת על מינויי זאבי-ברזילי ושביט יצאה כרגיל דרך הדוברות.
רבים ודאי אומרים לעצמם כי אין מה להתפלא, שכן בכל יום תופרים מכרזים בארצנו הקטנטונת. במידת מה הם צודקים. איסמן לא המציא כלום. עם זאת, המעשים שלו הרבה יותר חמורים מאשר אם שר או מנכ"ל משרד ממשלתי היו פועלים באותן שיטות. מי שתופר מכרז - פוליטיקאי, פקיד או פרקליט - צריך ללכת לכלא, אך גם בשחיתות יש דרגות.
הכי מעניין
שר או מנכ"ל נבחרים כדי לקדם מדיניות. תנאי לקידום מדיניות אפקטיבי הוא בראש ובראשונה לבחור את המקצוענים מהשורה הראשונה. שאלת הקרבה האידיאולוגית-תפיסתית היא בדרגת חשיבות שנייה, אולי שלישית. שר שמעוניין שמדיניותו תקודם, צריך להעדיף איש מקצוע מעולה, שחושב אחרת ממנו, על פני מועמד בינוני שמזדהה עם אותה תפיסת עולם. המועמד המעולה יקדם בשורה התחתונה את המדיניות שהשר מעוניין בה טוב הרבה יותר.
לעומתם, פקיד בכיר, כמו פרקליט המדינה, לא אמור לנהל מדיניות עצמאית כחלק מהגדרת תפקידו. הוא אמור להיות אדיש להבדלי תפיסות ולהזדהות אידיאולוגית או אישית של הכפופים לו. אצלו, בניגוד לשר או למנכ"ל, אין שום לגיטימציה לכניסה של שיקולים שאינם מקצועיים טהורים. כניסה של שיקול כזה אצלו היא לא מעידה או טעות בשיקול דעת, היא שחיתות במובנה הכי בוטה - שימוש במשאבים ציבוריים (משרות בכירות בשירות המדינה) בשירות אינטרסים אישיים (מינוי מקורבים).
עוד כתבות בנושא
כשהדבר נעשה בגוף שתפקידו להיות שומר הסף של טוהר המידות, זו כבר השחתה בוטה במיוחד. היא שקולה לקצין משטרה שישתמש בניידת משטרה לצורך מתן שירותי בלדרות למשפחת פשע. פה ופה משאבי הציבור הופכים לנכס בשירותם של מי שלא אמורים לזכות בהם. כל זה על חשבון האזרח הפשוט שהשירות שאותו הוא מקבל מהמדינה מידרדר, והמשאבים שאמורים לשפר את חייו מופנים לאפיקים אלטרנטיביים.
"אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר", ספד הספדן בר קיפוק, והותיר אותנו עם השאלה שחייבת להטריד כל ישראלי בעידן איסמן. המצב כה חמור, עד שאפילו ארגונים שעשו קריירה מהגנה אוטומטית על כנופיית שלטון החוק הבינו בשבוע שעבר שמדובר באירוע מושחת. זה לא עזר. בפרקליטות המשיכו לגבות את איסמן ולהפטיר כדאשתקד. העיקר שהיועצת המשפטית לממשלה מודאגת ממצב "שלטון החוק". הביתה, פנימה, היא שכחה מזמן להביט.