תפירת מכרז כדי שיתאים למועמדת מקורבת פרטנית, שינוי דרישות תפקיד באופן שלא תואם את מטרתו, ומכרזים שהמועמדים להם נשאלו על רמת נאמנותם האישית לבוס הישיר - כל הטוב הזה, כך התברר השבוע, מתרחש בדיוק במקום שאמור להיות אמון על שמירת החוק והצדק במדינת ישראל: פרקליטות המדינה, בראשות עו"ד עמית איסמן.

הנה סיפור המעשה, כפי שנחשף בידי שני כתבי משפט נמרצים, נטעאל בנדל ואבישי גרינצייג: לפני כחודשיים התפנתה משרת מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות. כמו לתפקידים בכירים אחרים, המינוי למשרה הזאת נעשה באמצעות מכרז, "ההליך התחרותי" שהייעוץ המשפטי מהלל כל כך כזה שמביא לתוצאה הטובה ביותר. מכיוון שהמכרזים פתוחים לעובדי הפרקליטות בלבד, סוגיה בעייתית בפני עצמה, היו שלוש מועמדות טבעיות לתפקיד – פרקליטות ותיקות ומנוסות מתוך המחלקה, שנחשבות למקצועיות ולבעלות ידע מתאים בתחום הבינלאומי.

עם כל הכבוד לניסיון ולידע, לפרקליט המדינה איסמן יש סדרי עדיפויות אחרים, שכנראה קשורים לנאמנות אישית. איסמן רצה להושיב בתפקיד הבכיר פרקליטה מסוימת ממחוז חיפה, שמקורבת אליו עוד מהימים שהוא עצמו היה פרקליט המחוז. אגב, במקרה או שלא במקרה, זו היא גם הפרקליטה המלווה בחקירת "קטארגייט" ובתיק ירי הזיקוקים לעבר בית ראש הממשלה בקיסריה.

לאיסמן הייתה בעיה. התבחינים במכרזי העבר לבחירת מנהל המחלקה הבינלאומית היו קשורים, כמה מפתיע, לניסיון בנושאי משפט בינלאומי. למועמדות מתוך המחלקה היה ניסיון רב בתחום הזה, אך הניסיון והמומחיות של המועמדת שלו נגעו בתחום אחר – פלילים ועבירות ביטחון. או אז פורסם המכרז, והתברר שלניהול המחלקה הבינלאומית נוספו תנאים חדשים: ידע במשפט ביטחוני, ניסיון בבחינה ראייתית של תיקים, ניסיון בליווי חקירות ביטחוניות ובגיבוש כתבי אישום.

לא רק שנוספו תנאים חדשים שלא היו מעולם במכרזים קודמים, אלא שהם הוצבו לפני התנאי של ידע במשפט בינלאומי. כן, מתברר שבניהול המחלקה למשפט בינלאומי תחום המשפט הבינלאומי פחות חשוב.

ברורה המשמעות של התנאים החדשים, שנוספו למכרז ללא שום עבודת מטה מסודרת או מסמך שעוסק בתפיסה שמאחורי שינוי אופי התפקיד: שלוש הפרקליטות המנוסות מתוך המחלקה הפכו לא רלוונטיות. יש להן ניסיון במחלקה הבינלאומית, אך לכן הן לא עסקו במשפט ביטחוני, בליווי תיקים או בהגשת כתבי אישום. מי כן רלוונטית? הפרקליטה המקורבת ממחוז חיפה. כמה מפתיע.

זה לא נגמר שם. כדי שלאיש בפרקליטות לא יהיה ספק מה התכונה המרכזית שחשובה לפרקליט המדינה איסמן, בראיונות המכרז עצמו נשאלו המועמדים מה יעשו במקרה שאיסמן יקבל החלטה שהם חולקים עליה. השאלה נראתה למועמדים כמבחן נאמנות, ונשאלה כמובן בזמן שאיסמן עצמו נמצא בחדר. שאלה דומה עלתה גם במכרזים לשני תפקידים בכירים נוספים שמינה איסמן – המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים והמשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים.

לא תופתעו לגלות שהמועמדת המקורבת שסומנה מראש כמועדפת על איסמן אכן זכתה השבוע במכרז. זו דוגמה ומופת לאופן שבו "הליך תחרותי" מתנהל באופן נקי ותקין, כיאה לגוף כמו הפרקליטות, האמונה על שמירת החוק בישראל.

מה שמדהים עוד יותר הוא שבנדל וגרינצייג, שני כתבי המשפט הנמרצים, פרסמו את תפירת המכרז כבר לפני כמה חודשים, ובכלל זה את שם המועמדת שעומדת לזכות במכרז – אך זה לא שינה דבר. איסמן ידע שהוא יכול להמשיך בשלו. הרי מי יחקור את פרקליט המדינה, שמחליט בעצמו את מי ומה יחקרו ואת מי ומה לא יחקרו? עם כל הכבוד וההערכה לשני הכתבים, בתקשורת הכללית הסיפור נגד הפרקליטות ייזרק לעמודים האחוריים. אם אתם לא צרכני אקטואליית רשת כבדים, לא שמעתם על הסיפור הזה כלל.

השילוב בין שליטה מוחלטת בתהליך המינוי, חסינות מביקורת ציבורית ויכולת לשלוט בהליכים הפליליים מייצר מצב שבו בכירים במערכת החוק מרשים לעצמם לעצב את המערכת לפי צרכיהם. מחאות "קץ הדמוקרטיה", מישהו?