שתי ההחלטות שנתנו שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום שישי האחרון, שבהן דחו את בקשותיו של ראש הממשלה לביטול דיוני עדותו במשפט, הביאו לקצה את האבסורד. ראש ממשלת ישראל, מי שמוביל בימים אלו את מדינת ישראל באחד המשעולים הסבוכים והמורכבים בתולדותיה, איננו יכול, כך מסתבר, לנהל בעצמו את הלו"ז שלו. כנאשם מס' 1 בתיק פלילי 67104-01-20, כפוף לוח הזמנים של ראש ממשלת ישראל להחלטותיהם של שלושה שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים. ברצותם יאשרו לו השלושה להתפנות לענייני המדינה, להבטחת ביטחונה ועוצמתה, וברצותם ידרשו ממנו להתייצב באולמם ולהמשיך להיחקר על ידי התביעה בחקירה הנגדית. כאילו לא הסתיימה פה מלחמה עם אחת ממעצמות האזור רק לפני פחות משבוע, והזירה המדינית לא רותחת וגועשת כפי שלא היתה מעולם.

החלטת שופטי המחוזי מיום שישי - ליתר דיוק, שתי ההחלטות - שלא לאפשר את ביטול דיוני עדות נתניהו בשבועיים הקרובים, עוררו ביקורת ציבורית מוצדקת. מצופה היה משלושת השופטים, שניסיונם בשדה הביטחוני והמדיני דל למדי (וזה לגמרי בסדר, זה איננו תפקידם), להעניק למי שנטל הביטחון הלאומי מונח על כתפיו מעט יותר קרדיט בשאלת הצורך בדחיית המשך שמיעת העדות. הניסיון של השופטים לבצע בדיקה של הלו"ז ולהתיימר לקבוע מה מצדיק דחייה ומה לא, הוא קודם כול פתטי. ספק אם לכבודם יש בכלל הכלים הנדרשים כדי להבין מה משמעות החומרים שאליהם הם נחשפים, ומה נדרש מראש ממשלה בנסיבות הנוכחיות. קביעתם של השופטים לפיה 'בלא להיכנס לפרטים, ככלל אין בלו"ז נתונים, פרטים או עניינים חריגים העשויים להצדיק ביטול דיונים', היא כמעט מביכה, לנוכח מה שכולנו יודעים על הסיטואציה המדינית-ביטחונית שבה נתונה כיום מדינת ישראל. 

כזכור, רק לפני שבועות מספר נתקלה טענתו של נתניהו, שהוא נדרש להפחית את מספר ימי העדות בעקבות התפתחויות דרמטיות, בספקנות כללית. גם בין תומכיו של ראש הממשלה היו רבים שלא האמינו שמאחורי ההצהרה מסתתרות הכרעות הרות גורל באמת. אך השבועות שחלפו הוכיחו גם לספקנים ביותר שנתניהו באמת עסק בימים הללו בסוגיות הכי משמעותיות לביטחון הלאומי של מדינת ישראל. איש לא יוכל להעריך בדיעבד מה היתה המשמעות של הדרישה מנתניהו להתייצב בכל שבוע מספר שעות לא מבוטל בבית המשפט המחוזי, וכיצד הדבר השפיע על ההיערכות למבצע "עם כלביא". אך ברור לכול שלאחר המבצע נדרשת מכל מי שאיננו חלק ממעגל שותפי הסוד המיידי מעט צניעות בהתייחסות לבקשות מסוג זה. ודאי לשופטיו של ראש הממשלה.

ועם זאת, לא כל האשמה מונחת לפתחם של השופטים. לא הם אלו שבחרו להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה ולא הם אלו המתעקשים להמשיך ולנהל את המשפט כרגיל גם כעת. הבחירה של הפרקליטות, ובעיקר של היועצת המשפטית לממשלה, להמשיך לנהל את המשפט בנסיבות הללו - היא ליקוי מאורות שפוגע במדינת ישראל כולה. אין מה לעשות, גם אם זה לא נעים לשמוע זאת, יש דיסוננס מובנה בין היותו של אדם נאשם בפלילים לבין תפקודו כראש ממשלה. בימים רגועים יותר מדינית וביטחונית ייתכן שאפשר להתמודד עם הדיסוננס איכשהו, ולהחליק את האירוע, אך בימים דרמטיים כמו שלנו, לא ניתן להיות ראש ממשלת ישראל ונאשם מס' 1 בעת ובעונה אחת. זה לא עובד. נאשם "עובד" אצל בית המשפט, הוא לא אדון לזמנו וחירותו מוגבלת. ראש ממשלה לעומת זאת חייב להיות מסור כל כולו אך ורק לענייני המדינה, ולא להיות כפוף לשום מגבלה אחרת. הניסיון הדחוק ליישב את הסתירה בין שני ה'תפקידים' הללו של נתניהו קרס. גם אם נדמה היה לרגע שזה יכול לעבוד, באו השבועיים וחצי האחרונים והבהירו שזה ממש לא המצב. ובסיטואציה הזו, ההתעקשות של התביעה להמשיך במשפט כרגיל, כאילו לא קרה דבר, היא ביטוי לאובדן דרך של התביעה הכללית ושל העומדת בראשה: היועצת המשפטית לממשלה. 

ליועצת ישנה הסמכות לעצור את תיאטרון האבסורד הזה. היא יכולה לעשות זאת בהינף שיגור הודעה אחת קצרה לבית המשפט המחוזי בירושלים. מילותיו של סעיף 231(א) לחוק סדר הדין הפלילי פשוטות וברורות: "בכל עת שלאחר הגשת כתב אישום ולפני הכרעת הדין, רשאי היועץ המשפטי לממשלה, בהודעה מנומקת בכתב לבית המשפט, לעכב את הליכי המשפט; הוגשה הודעה כאמור יפסיק בית המשפט את ההליכים באותו משפט". עיכוב ההליכים לא מבטל את המשפט, ולא מונע את חידושו בהמשך, אם נתניהו יחדל לעמוד בראש הממשלה או שהמצב המדיני-ביטחוני ישתנה דרמטית לטובה. כל עוד לא חלפו חמש שנים ניתן יהיה להמשיך במשפט, ואף להרשיע את נתניהו אם יימצא אשם ולהעניש אותו. אך עד אז לא תצטרך מדינת ישראל כולה לשלם את מחיר ההתעקשות של התביעה הכללית למצות את הדין עם ראש הממשלה בענייני סיגרים ושמפניות. לא צריך לשם כך תזכורות מדונלד טראמפ. ראוי שנפעיל לשם כך שכל ישר עברי למהדרין.