עישון קנאביס הפך לנושא מרכזי במערכת הבחירות של 2019, בעיקר בגלל מפלגת זהוּת של פייגלין. ב־2020 אף ניסה שר המשפטים אבי ניסנקורן להתיר באופן חוקי ורשמי עישון קנאביס בישראל. אחרי נפילתה של "ממשלת החילופים" המשונה נבלם לכאורה תהליך סימום האוכלוסייה בישראל, או שכך חשבנו אז. אחרי שנחסם הניסיון להתיר עישון קנאביס לצורכי בילוי קפץ יותר מפי ארבעה מספר בעלי הרישיונות לקנאביס רפואי בישראל, והגיע ל־140 אלף. מדינת ישראל נמצאת היום במקום הראשון בעולם בצריכת קנאביס רפואי לנפש. במקרים רבים הסבתא מקבלת רישיון, ואז מעבירה את הסמים לנכד. אך גם כשהחולים האמיתיים הם המעשנים את החומר, לא בטוח שזה הפתרון הרפואי הרצוי.

משרד הבריאות הקים לפני כשנתיים ועדת מומחים לבדיקת הנושא. בראשה עמד ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות. הוועדה חקרה את הנושא ביסודיות ובמקצועיות, ובשבוע שעבר פרסמה את המלצותיה. ההמלצה העיקרית היא להפסיק בהדרגה את עישון הקנאביס כטיפול רפואי. בקנאביס יש מאות חומרים ובעישון נספגים כולם בגוף, במינונים לא מבוקרים. שימוש רפואי יעיל יתמקד רק בחומרים המעטים המועילים, במינון קבוע ונשלט. עישון הוא כנראה הדרך המהנה לצרוך קנאביס, אך בהחלט לא הדרך הבריאה. רוב המדינות המתירות שימוש בקנאביס רפואי אוסרות על עישונו, ומאשרות רק צריכתו בשמנים או במשאפים.

עישון קנאביס בעקבות פוסט־טראומה הפך לנפוץ מאוד בישראל, במינונים גדלים והולכים. חברי הוועדה הזהירו שהסיכון להתמכרות גבוה בהרבה מהתועלת, במקרה זה. למעשה, אין הוכחה מחקרית שעישון קנאביס מביא תועלת כלשהי לנפגעי פוסט־טראומה בטווח הארוך. ממצאים מלמדים שעישון כזה אף מקשה על הנפגעים לחזור לתפקוד מלא. לכן המליצה הוועדה להפסיק בהדרגה את ההיתר לעישון קנאביס רפואי, ולעבור בתוך שלוש שנים לצריכה באמצעים אחרים, במקרים שאכן זהו הטיפול הנחוץ.

מומחים רבים הזדרזו להסכים עם מסקנות הוועדה. פסיכיאטרים מספרים על נזקים עצומים שגרם העישון למטופליהם. פרופ' שאול לב־רן ציין ש־50 אחוזים מאלו שמעשנים קנאביס באופן יומיומי יפתחו התמכרות. ד"ר צבי פישל, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש, הצהיר שאת ההשלכות השליליות של עישון הקנאביס רואים במחלקות הפסיכיאטריות הסגורות, כשמטופלים מתאשפזים במצבים פסיכוטיים קשים, והוסיף: "קנאביס אינו עומד בסטנדרטים הנדרשים מתרופה".

הלב נקרע נוכח מצוקתם של החולים והסובלים, החשים לעיתים שהקנאביס הוא ישועתם היחידה. אך מחקרים מלמדים שהתועלת לטווח הקצר אינה שווה את הנזק לטווח הארוך. ברגישות ובהדרגה יש לצמצם מאוד את השימוש הרפואי בסם המתחפש לתרופה. המעטים שבאמת צריכים לעשן את הקנאביס ימשיכו לעשות זאת, אך לאחרים צריך למצוא פתרון אחר.

כך המליצה הוועדה, כך סוברים המומחים – אך שר הבריאות החליט אחרת. השר חיים כץ הודיע מיד שהוא מקפיא את יישום ההמלצות. "כמי שהסדיר את התחום בישראל", אמר כץ, "ראיתי מקרוב את הסבל של חולים שנאלצו לעבור דרך חתחתים עד לקבלת מרשם". חברות הקנאביס הפעילו לחץ עצום לביטול ההחלטות, אך המילים הראשונות של כץ מלמדות שאולי שיקול אחר השפיע יותר. בשנת 2012 עמד ח"כ חיים כץ בראש ועדת הבריאות של הכנסת, והוא שהוביל את המאבק להקלת השימוש בקנאביס רפואי. אם יודיע עכשיו על הגבלת השימוש, הצעד יתפרש כהודאה שלו בטעות. הפה שהתיר אינו רוצה להיות הפה שאסר. תמיד כיף להתיר, אבל מה באשר להתמכרויות ולהתקפים הפסיכוטיים? אלו ייאלצו לחכות לוועדה הבאה. יש להניח שהיא אכן תקום – אחרי שעוד כמה רבבות ישלמו חלילה את המחיר.

אני בעד משילות. אני תומך בשלטון הפוליטיקאים, ולא בשלטון הפקידים והמשפטנים. את ההחלטות המרכזיות על בריאות הציבור במישור הממלכתי צריך לקבל שר הבריאות, ולא פקידיו. אבל חלק מהחבילה הוא לחץ ציבורי בכיוון הנכון. רוב הפוליטיקאים יעשו את הצעדים הנכונים רק אם ישתלמו להם בתקשורת, ברחוב ובקלפי – ולזה, אנחנו המצביעים צריכים לדאוג. דווקא תומכי הקואליציה צריכים להבהיר לשריה שגם אם המומחים אינם תמיד צודקים, אין זה אומר שהם תמיד טועים. כדי לשכנע אותנו שהמומחים טעו יזדקק השר כץ לנימוקים טובים מאלו שהעלה. עד שימצא אותם, מוטב שיפסיק את הניסוי העצום והכושל בבני אדם, שמתחולל לנגד עינינו.

motzash.navon@gmail.com