בימים בהם אזרחי ישראל מתעוררים שוב לאזעקות, לחדשות מתחלפות ולתחושת דריכות מתמשכת על רקע מבצע שאגת הארי, דבר אחד אמור להיות ברור: על המדינה לתת מענה להשלכות הנפשיות ולקשיים בעקבות המצב הביטחוני, והחוסן הנפשי של הציבור צריך להיות במקום הראשון.

אך דווקא בעיצומו של המשבר הנפשי החריף ביותר מאז קום המדינה, משרד הבריאות החליט לצמצם ולרדד את הטיפולים הנפשיים במערכת הציבורית. בשבועות האחרונים יצא לציבור מסמך של משרד הבריאות שמכיל נהלים למתן טיפול במרפאות בריאות הנפש. נראה שהדבר עבר מתחת לרדאר הציבורי, למרות שנהלים אלו הולכים לשנות משמעותית את פני השירות הניתן כיום. בין השאר, מדובר בקיצור דרמטי של משכי הטיפול הניתנים במערכת הציבורית, וכן בהגדרת אילו מטרות טיפוליות ניתן להציב ואלו לא. בהנחיות אלו ניתן משקל גדול ומכריע לשיקולים ניהוליים על פני שיקולים מקצועיים, ומוכתבת מדיניות שמצמצמת מאוד את המענה שניתן כיום במערכת. 

כך, למשל, כתוב בהנחיות אלו כי "תקרת המפגשים של טיפול פסיכותרפיה פרטנית למטופל תעמוד, ככלל, על עד 15 מפגשים". צריך להבין שמדובר במשך טיפול של פחות מארבעה חודשים. בהמשך מפורט אילו פרוצדורות נדרשות בכדי להאריך טיפול במקרים חריגים מעבר ל-15 מפגשים אלו, ושמעבר ל-30 מפגשים נדרש לכך אישור מיוחד של מנהל בריאות הנפש המחוזי של הקופה.

בנוסף, נכתב ש"על המטרות להיות ברורות, ניתנות למדידה, תחומות בזמן ובנות השגה" וישנו פירוט של דוגמאות למטרות כאלה, למול דוגמאות למטרות שאינן מטרות טיפוליות "מתאימות".

ההנחיות החדשות הללו מקוממות במיוחד לנוכח המדיניות ארוכת השנים של משרד הבריאות, שפוגעת ומורידה סטנדרטים של הטיפול הנפשי שניתן בשירות הציבורי.

למי שלא עוקב, וכתקציר הפרקים הקודמים במגמה הזו, אציין את החלטת המשרד לאפשר ל"תומכי ברה"ן"- אנשים בעלי תואר ראשון שעברו קורס מזורז של חודש. מדובר בהורדת סטנדרטים משמעותית לעומת רף ההכשרה שנדרש ממטפלים בשירות הציבורי עד כה. אך מטעם משרד הבריאות נטען שהם יטפלו רק במי שסובל ממצוקה קלה עד בינונית, וכי היקף המפגשים יהיה מצומצם עד 10 פגישות.

כעת, בצעד הנוכחי משרד הבריאות הופך את אפשרות קבלת טיפול פסיכולוגי לשירות של מספר מפגשים מצומצם, ושמטרותיו צריכות להיות מאוד ספציפיות בכדי לעמוד בטווח הזמנים הצר הזה. כך, בשיטת הסלמי, מצמצמים את המענה המקצועי בשירות הציבורי. בתחילה מכניסים מטפלים שאינם אנשי מקצוע עם הכשרה מעמיקה, בהמשך מגבילים טיפולי פסיכותרפיה ארוכי טווח לחריגים בלבד וגם מוסיפים עוד טפסים וצורך באישורים. כל צעד נראה נקודתי אבל בסוף, הפרוסות מצטברות, ומה שנשאר מהשירות הציבורי כבר דק ושביר.

כאשר בהנחיות מגבילים טיפולים ארוכי טווח לעשרה אחוזים מהמקרים במרפאה, זו כבר לא התאמה מקצועית זו מכסה שרירותית. כשמחייבים אישורים תכופים להמשך טיפול, לא מחזקים אחריות אלא מחלישים את שיקול הדעת הקליני ומבזבזים זמן יקר שאמור להיות מוקדש למטופלים.

נראה שבמשרד הבריאות לא מבינים שטיפול פסיכולוגי איננו מוצר מדף עם תאריך תפוגה. הטענות שלהם שטיפול "קצר ומדיד" יהיה טיפול יעיל יותר, לא משקפות את המציאות. כאשר משך הטיפול הופך לשיקול ניהולי מרכזי, אין אפשרות שתהליכים נפשיים יוכלו להבשיל, ומשבר נפשי לא מטופל יתבטא בהחרפת המצוקה, ובעליית הצורך באשפוזים יקרים בהרבה מבחינת המערכת.

אבל נראה שמשרד הבריאות מבקש להתגאות בנתונים סטטיסטיים יפים של טיפול קצר שהסתיים, כאשר הוא מצהיר במפורש במסמך שסיבות לגיטימיות לסיום טיפול יכולות להיות מטרות שהושגו ומטרות שלא הושגו כאחד.

כך לא נמדד מתן מענה אמיתי, כך מוציאים נתונים שמצטיירים יפה בגרף, ומצמצמים באופן מלאכותי את תורי ההמתנה. אבל למרות שאפשר לקצץ בתורים ובמענים - את הכאב הנפשי אי אפשר לקצץ ולצמצם על פי הנחיה.