מחקר ממומן של משרד הבריאות במכון לחקר מדיניות בריאות, מעלה על נס את חשיבות תעסוקת נשים חרדיות בסביבת עבודה שמעורבת עם האוכלוסייה הכללית. על פי המחקר, ככל שהמעורבות של נשים חרדיות עם האוכלוסייה החילונית גבוהה יותר, כך ההשפעה של האמון שהן נותנות במוסדות מדיניים, גדולה יותר.
במקורו, המחקר נערך על מנת לנתח את האוכלוסייה החרדית במטרה להנגיש לה שירותי בריאות באופן יעיל יותר, בדגש על טכנולוגיות בריאות. הוא חקר 170 נשים חרדיות, אמהות לילדים עד גיל 18, ובחן את דפוסי האמון שלהן כלפי מערכות הידע השונות בנושאי בריאות. הממצאים הראו כי בהיררכיית האמון של הנשים כלפי המלצות בריאות, הן נותנות משקל גדול לנשים אחרות בקהילה, אפילו לפני שנותנות את אמונן ברופא הילדים או באחות בטיפת חלב.
הממצאים התגלו כמעט במקרה. דוקטור אירית צודנר, חוקרת במכללה למנהל, עמדה בראש המחקר שהתחקה אחר ההעדפות של האוכלוסייה החרדית בשימוש בטכנולוגיה לצורכי בריאות. עניין האמון שנותנות נשים חרדיות בגורמים חיצוניים להן בהחלטות הנוגעות לבריאות הוא קריטי להבנה, כיוון שאמון מגשר על הפערים בין ידע מקצועי מורכב, לבין הצורך של הפרט להרגיש בטוח ומובן בקבלת החלטות הנוגעות לגופו ולמשפחתו, במיוחד כאשר מדובר בנושאים רגישים כמו בריאות נשים וילדים. המחקר מנתח את התהליכים שבהם קהילות מסורתיות סגורות יוצרות מנגנוני אמון חלופיים למערכות הבריאות הפורמליות.
הכי מעניין
"בסך הכל זה הגיוני", אומרת צו'דנר, "החברה היא מאוד קהילתית, והאמהות מספרות שלנשים אחרות יש הרבה ילדים וניסיון, ולכן הן קודם כול מתייעצות איתן. הממצא היותר מעניין במחקר הוא מה משפיע על האמון שלהם כלפי מוסדות בריאות ומגביר אותו, ומסתבר שזו דווקא המעורבות שלהן באוכלוסייה הכללית. אם הן משתפות פעולה עם אנשים חילוניים במסגרת העבודה שלהן, האמון שלהן כלפי חוץ, כלפי מוסדות המדינה דווקא גובר".
במחקר נבדקו שלוש קבוצות - נשים חרדיות שעובדות רק עם חרדים, נשים שעובדות בארגונים מעורבים, ונשים שעובדות בעיקר עם חילונים. "בקרב הקבוצה שעובדת בעיקר עם חילונים ניתן לראות באופן מובהק שהאמון שלה ברופאים, באחיות ובמוסדות באופן כללי, גם אמון בטכנולוגיה, דרך אגב, עולה. האמון שלהן כבר יוצא כלפי 'חוץ'. למה זה מעניין? כי אמון בעולם הזה מתחלק לשניים. יש לנו או אמון ספציפי כלפי מישהו שאנחנו מכירים - המשפחה והחברים שאנחנו מאמינים בהם - ויש אמון כללי בגורמים שאנחנו לא מכירים. לאנשים המשתייכים לאוכלוסייה הכללית יש אמון כללי גבוה יותר בגורמים שהם לא מכירים כמו בבתי משפט, בצבא, בהנהגה. אוכלוסיות שהן יותר מיוחדות - דתיות או אתניות, יש להם אמון גבוה בדרך כלל ספציפית אך ורק באנשים שהם מכירים".
אמון, מסבירה צ'ודנר, היא המוכנות להיות פגיע ולהאמין שלמישהו חוץ ממך יש כוונות טובות כלפיך, כך שהתחככות ושיתוף פעולה של אנשים מתוך קבוצה קטנה ומסוגרת יחד עם אנשים שאינם זהים או דומים להם - משפיעים על האמון שלהם לא רק באנשים אחרים, אלא גם במוסדות מדיניים שהם לא מכירים את אופן הפעולה שלהם באופן מלא. "ניתן לומר שמקומות העבודה המעורבים הם סוג של גשר בין המגזרים שיש לו השפעה גדולה יותר על החברה. זה המשתנה הכי חזק שמשפיע על הגברת האמון במוסדות.
"כל מוסדות המדינה עסוקים היום באיך להגביר את האמון בין האוכלוסייה החרדית לכל מיני מוסדות כמו הצבא. המסקנה הדרמטית שלי היא שארגוני בריאות, דווקא בגלל שהם עוסקים בבריאות ונכנסים לכל בית, אם גובר האמון במוסדות הבריאות - אז זה סוג של גשר להגברת האמון בכל מוסדות המדינה; הבנקים, בתי המשפט, בתי הספר, כל המוסדות הממלכתיים. זה מאוד מעודד. מה שמגביר את האמון הזה הוא יציאה החוצה מתוך הקהילה. עצם העובדה שיש להם ממשק עם חילונים, או עם נציגי המדינה והממשל ויודעים שהם לטובתם, מגביר גם את האמון הכללי".