הפגיעה בסורוקה: "אנחנו והמטופלים חווים סטרס מתמשך"

"כולנו נמצאים בסטרס מסוים כי בית חולים לא ממוגן כמו שהיה אמור להיות", אומר מנהל מערך האורתופדיה בבית החולים סורוקה, ד"ר ואדים בנקוביץ. "דיבורים על מיגון של בית החולים נמשכים שנים רבות, אבל לא נעשה שום דבר בעניין הזה עד היום. בבית חולים סורוקה כמעט אין מנתח שלא חווה אזעקה או איזשהו אירוע של נפילה באזור בזמן שעבד בשטח לא ממוגן. מנתח לא יכול לעזוב חדר ניתוח, גם אם הוא נמצא באזור לא ממוגן. אז אנחנו והמטופלים שלנו חווים פה סטרס מתמשך".

ד"ר בנקוביץ מבטא רחשי לב של אנשי צוות רפואי רבים שנותנים שירות לתושבי הנגב בבית החולים סורוקה. לדבריו, מלבד בניין שנבנה לפני כ-20 שנה ובו חדרי ניתוח ממוגנים, הבניינים הישנים נשארו חשופים, חלקם נבנו בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60. "נכון לעכשיו", אומר ד"ר בנקוביץ, "אנחנו עובדים אמנם בחדרי ניתוח ממוגנים, אבל אלה רק חצי מכלל חדרי הניתוח בבית החולים. על פי ההערכות של משרד הבריאות, יידרש לבית החולים הרבה זמן להשתקם, כך שכרגע אנחנו נמצאים במצוקה משמעותית של מקומות אשפוז וחדרי ניתוח".

לדבריו, "המערך האורתופדי בו אני עובד נמצא בבניין שמול הבניין שנפגע, מטרים ספורים ממקום הפיצוץ. שתי המחלקות נפגעו מאוד קשה ובימים הראשונים הן יצאו מכלל שימוש. לא היה חדר שלא נפגע. פינינו את רוב המאושפזים ביממה שלפני כן ונשארנו עם כמות קטנה יותר של מאושפזים, שרובם היו בממ"ד. את המאושפזים שלא היו מסוגלים להתנייד באופן עצמאי הכנסנו לממ"ד בערב שלפני כן. מתהלכים היו גם בחדרים רגילים, לא ממוגנים. הם לא נפגעו באופן משמעותי, וחלקם נפצעו באופן קל מרסיסים של זכוכיות. זה בעיקר היה מזל גדול, כי המחלקה לא ממוגנת בצורה ראויה".

המערך האורתופדי מצוי בקומה החמישית והאחרונה של בית החולים וללא מיגון. כך שבעת לחימה, הפעילות כולה מפסיקה. "הגגות שלנו לא בנויים לספוג אפילו קסאם מעזה", מסבריר ד"ר בנקוביץ. "גם בסבבים קודמים, בתחילת הסבב, באזעקה הראשונה, היינו מתורגלים או להצטופף בתוך ממ"דים או לשחרר אנשים ולהפסיק פעילות אלקטיבית. התרגול הזה עזר לנו גם הפעם, אבל זה מצב קשה".

גם בשגרה, הוא מעיד על מצוקה מסוימת. "אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם התורים הארוכים, שתמיד יותר ארוכים מהמרכז, גם ללא מלחמות", הוא אומר. במלחמה, הוא אומר: "אנחנו עדיין מאשפזים אצלנו חיילים פצועים מעזה. באופן כללי, מאוקטובר 2023, כל בית החולים - וספציפית מחלקת האורתופדיה - עמד בעומס בלתי רגיל. הוא טיפל ביותר מ-4,000 פצועים רק ממלחמת חרבות ברזל, וזה עוד לפני התקיפה באיראן. קשה לתאר מה היה קורה אם במקביל לפגיעה בבית החולים, טיל איראני היה גם באיזה בית באחת השכונות בבאר שבע. אני לא יודע איך היינו מתמודדים עם אירוע רב נפגעים תוך כדי פגיעה בבית החולים עצמו".

במחלקות האורתופדיה בסורוקה יש כיום כ-50 מאושפזים, שמהווים כ-60% מתפוסת המחלקות. חלק מהחדרים יצאו מכלל שימוש, ובחללים הנותרים המחלקה נאלצת לתת מענה גם למאושפזים ממחלקות אחרות שנותרו ללא קורת גג. "זה לא פשוט", הוא מתאר. "יש מטופלים שמאושפזים בממ"ד, שבה הצפיפות גבוהה. יש בניין שלם שפונה ובמרתפים של בית חולים יש צפיפות מאוד משמעותית ממחלקות פנימיות ומחלקות אחרות. אנחנו לא עובדים במצב רגיל. מטופלים מפוזרים בכל השטחים שאפשר לפזר בהם מטופלים, ולכן אפשר למצוא מטופלים אורתופדיים גם במחלקות אונקולוגיה ומחלקת לב-חזה".

בדיון בוועדת הבריאות של הכנסת שנערך אתמול, חשף מנהל בית החולים סורוקה, פרופסור שלמה קודיש, מציאות קשה עימה בית החולים נאלץ להתמודד מאז שנפגע. "החזרנו לפעולה 80% ממיטות בית החולים, אבל לא את האתר המקורי שלהם, כי אני לא יכול, אלא במרתפים, במקלטים ובאולמות. אנחנו היום מאשפזים במוקד השבת שלנו בין 10 ל-12 איש שרתוקים למיטה, שרוחצים אותם במיטותיהם כי אין באתר מקלחות. החלל הוא ללא חלונות ובאוורור חלקי. תושבי הנגב ישלמו את המחיר הזה לתשעה עד 12 חודשים, שבהם נמשיך לאשפז במקומות כאלה, כי לא דאגנו למיגון קודם לכן".

פרופסור קודיש הוסיף ואמר כי יש לפתור את בעיות המיגון של בית החולים למען הרופאים, ובעיקר למען המטופלים. "לא ייתכן שבכל הסלמה, מעופרת יצוקה וצפונה, אנחנו סוגרים שמונה חדרי ניתוח, שלושה חדרי צינתורים ופוגעים פגיעה אנושה באוכלוסייה. אם טיל איראני לא פותר את הבעיה, אני לא יודע מה כן".

בין היתר, גם שר הרווחה, יעקב מרגי, תושב הנגב בעצמו, השתתף בוועדה וחלק את חוויותיו כמטופל בבית החולים: "אני אומר בצער, יש מחלקות שבהן קשה להתאשפז, שבהן לא רציתי להיות מאושפז במחלקה בגלל התנאים. מבחינתי, הטיל הזה הוא הזדמנות למערכת, לאוצר, למשרד הבריאות לתקן את העוולה הזאת".