מה העישון עושה לגוף ואיך הוא מפריע אפילו להחלמה מניתוח אורתופדי?

במקצועי אני פיזיותרפיסט – מקצוע שעוסק בטיפול באנשים, בריאות ונשמה. לפני כמה שנים החלטתי לשלב בין מקצועי הקליני כרכז פיזיותרפיה ארצי של קידום בריאות במאוחדת נתניה לבין תחושת שליחות עמוקה לעזור לאנשים להפסיק לעשן והתחלתי להדריך סדנאות לגמילה מעישון. כמי שמטפל באנשים לאחר פציעות או ניתוחים, אני רואה יום-יום עד כמה עישון מקשה על החלמה וההתמודדות עם בעיות גופניות, מאריך תהליכים ולעיתים אף מחמיר תוצאות. לכן, עבורי זו שליחות אמיתית"

מה הקשר בין פיזיותרפיה לעישון?

עישון פוגע כמעט בכל מערכת בגוף. מעבר לנזק שהוא גורם לריאות וללב, הוא משפיע על רמות האנרגיה ועל התחושה הכללית, פוגע בעור, בבריאות הפה, בתפקוד המיני ואפילו בבריאות הנפשית, בשל התלות בניקוטין.

כפיזיותרפיסט, אני רואה כיצד העישון משפיע לרעה גם על המטופלים שלי שמחלימים מניתוחים, ובפרט ניתוחים אורתופדיים. הסיגריות, עם הניקוטין שבהן, גורמות לכיווץ כלי דם, מה שמפחית את זרימת הדם לרקמות. רמות החמצן בדם יורדות ופחות חומרי ריפוי חיוניים מגיעים לאזורים שזקוקים להם. כתוצאה מכך, תהליך ההתאוששות מואט, הסיכון לסיבוכים גובר והכאבים נמשכים ואף מחמירים. בנוסף, מעשנים סובלים יותר מכאבי גב בהשוואה ללא-מעשנים, בין השאר בגלל פגיעה באספקת הדם לעמוד השדרה והדיסקים הבין-חולייתיים. אני רואה עד כמה הפסקת עישון תורמת לשיקום מוצלח, להפחתת כאבים ולשיפור באיכות החיים.

אני עוסק מדי יום בהנעת אנשים לאורח חיים בריא, הפסקת עישון היא אחת הדרכים המשמעותיות לכך. מה שמניע אותי במיוחד הוא לראות את ההשפעה ההרסנית של העישון: כשאני רואה בגינה הורים שמעשנים ליד ילדיהם, נשים בהיריון שמעשנות, כשאני מטפל במבוגרים שמצטערים על עשרות שנים של עישון. אני מאמין שבאמצעות ליווי ותמיכה אפשר לחולל שינוי אמיתי בחיים של אנשים, ולי יש את הכלים, הניסיון והרצון להיות שם עבורם. אחד הדברים שנגעו בי במיוחד היה מכתב שקיבלתי מילד של משתתף בסדנה שכתב: 'תודה שעזרת לאבא שלי להפסיק לעשן, עכשיו כיף לי לחבק אותו'. אלה רגעים שנותנים משמעות עמוקה לכל מה שאני עושה.

איך גורמים לאנשים לזנוח את הסיגריה? 

לא מעט מעשנים שמגיעים לסדנאות אומרים לי בתחילת הדרך: "אבל אני באמת אוהב לעשן". אני לא ממהר לשלול – במקום זה, אני מציע לבדוק את זה יחד. אנחנו מפרידים את הסיגריה מהמצבים שמלווים אותה – הקפה של הבוקר, הפסקת הצהריים – ופתאום מתברר שה"אהבה" הזו נחלשת. ברגע שהסיגריה עומדת לבדה, בלי התפאורה הרגילה, רבים מגלים שהיא לא כל כך טעימה ולא ממש מהנה, אלא פשוט הרגל. אחרים אומרים לי שהסיגריה היא החברה הכי טובה שלהם. זה תמיד מעורר בי מחשבה – כי איזו חברה טובה משאירה אותך עם ריח רע, פוגעת לך בבריאות, מכתיבה לך מתי לצאת להפסקה וגובה ממך אלפי שקלים בשנה? למזלי, מיתוס אחד שהיה נפוץ בעבר כבר כמעט לא עולה – התפיסה שסיגריות אלקטרוניות בריאות יותר. היום יותר ויותר משתתפים מודעים לכך שגם סיגריות אלקטרוניות כן גורמות לנזק.

מה עושים במצבים מלחיצים, כמו במלחמה?

במהלך הלחימה שירתתי בעזה כלוחם מילואים ביחידת אגוז. לא מעט חברים ששירתו לצדי, כאלה שלא נגעו בסיגריה מאז השירות הסדיר, מצאו את עצמם שוב עם סיגריה ביד. במצבי לחץ קיצוניים, כמו אלה שחווינו שם, הסיגריה הופכת עבור רבים למעין מקום מפלט, רגע של שקט, סוג של עוגן בתוך אי-הוודאות. לעיתים היא גם הופכת למשהו חברתי, מוקד של התכנסות או שייכות. כבר בשטח ניסיתי לעודד את החברים לא להישאב חזרה להרגל, וגם אחרי שיצאנו מעזה המשכתי ללוות חלק מהם דרך סדנאות או בשיחות אישיות. לא מעט מהם הצליחו להיגמל שוב. זה נתן לי תחושת סיפוק עמוקה.

כולם יכולים להיגמל?

אני מאמין שכל אחד יכול להפסיק לעשן, אבל זו משימה לא פשוטה. כאן נכנס הכוח העצום של קבוצה, שיוצרת תחושת שייכות ומחויבות, והיא גם המקום שבו אפשר לקבל תמיכה בלי שיפוט. כשיש גם מנחה שמבין לעומק את התהליך, יודע להכווין כל אחד לפי הקצב והצרכים שלו, הסיכוי להיגמל עולה משמעותית. צריך לבוא לתהליך הזה בראש פתוח, לתת לו צ'אנס אמיתי ואז השינוי קורה. אנחנו תמיד אומרים בקבוצות: ככל שאדם ניסה יותר פעמים בעבר להפסיק לעשן, כך הסיכוי שלו להצליח בניסיון הבא גבוה.

חוויתי הרבה הצלחות של אנשים שהיו בטוחים שאין סיכוי שיפסיקו לעשן. היה למשל גבר בן 80, עם רקע של כ-60 שנות עישון, שחלם לטוס לקנדה. הוא עישן כשלוש קופסאות ביום ופתאום הבין שאם יפסיק לעשן, יוכל לממן את כרטיס הטיסה לאור הפחתת ההוצאות. הוא לקח את ההחלטה בלב שלם, ובמהלך הסדנה הפסיק לעשן לחלוטין. עוד לפני שהיא הסתיימה, הוא חזר אליי נרגש והראה לי את כרטיס הטיסה שהזמין. "זו תעודת הביטוח שלי", הוא אמר לי. "עכשיו אני לא יכול לחזור אחורה". הסיפור הזה לימד אותי שאין גיל שמאוחר מדי להפסיק לעשן – כל עוד יש סיבה טובה, יש גם כוח לעשות שינוי".

מקרה נוסף שנחרט בזיכרוני הוא של אישה בת 60, מנהלת סופר, עם רקע של כ-45 שנות עישון. היא עישנה שתי קופסאות ביום והגיעה לסדנה בתחושת סקפטיות. אבל תוך זמן קצר היא הצליחה להיגמל, ובעקבותיה, עוד שישה מעובדי הסופר פנו בעצמם לסדנאות והפסיקו לעשן. מאז, מדי שנה, היא יוצרת איתי קשר ביום שבו הפסיקה, רק כדי לומר תודה ושהיא עדיין לא מעשנת.

אין ספק שהעבודה שלי נוגעת במקומות הכי עמוקים של הבריאות, לא רק ברמת הגוף, אלא גם בליווי, בעידוד ובאמונה ביכולת של כל אדם להשתנות. לרגל יום המודעות הבינלאומי נגד עישון, אני מזמין אתכם לעצור לרגע, לחשוב על הבריאות שלכם – ואולי, כמו רבים אחרים, לעשות את הצעד הראשון בדרך לחיים בריאים ונטולי עישון.

בר טוביס הוא רכז פיזיותרפיה ארצי ומדריך סדנאות לגמילה מעישון בקופת חולים "מאוחדת" בנתניה