החשדות לריגול ולגניבת מידע טכנולוגי בפרשת אנבידיה ממחישים עד כמה הפכה התחרות בין סין למערב למאבק בעל השלכות ביטחוניות וכלכליות. ישראל, כמעצמת טכנולוגיה וכבעלת ברית של המערב, אינה ניצבת מחוץ למערכה הזאת.
אלא שהתחרות אינה מתנהלת רק בזירות הטכנולוגיה, המידע והתשתיות. ממד נוסף באסטרטגיה הסינית הוא הניסיון להשפיע על מה שישראלים חושבים ואומרים, ובעיקר על מה שהם מעדיפים שלא לומר.
המשטר הסיני אינו צריך להציב מרגל בכל מוסד ישראלי כדי להשפיע. לעיתים די באנשי עסקים שחוששים לאבד את השוק הסיני, בחוקרים המבקשים להמשיך לקבל אשרה לסין ובעיתונאים שמעניקים במה למסרי המפלגה הקומוניסטית הסינית בלי להציג ולו שאלה מאתגרת אחת.
הכי מעניין
כך נוצרים השפעה זרה וצנזורה עצמית בשיטת המקל והגזר: לא באמצעות פקודה, אלא באמצעות אינטרס, לא באמצעות אקדח שמוצמד לרקה, אלא באמצעות דלת שעלולה להיסגר.
לא רק דיפלומטיה ציבורית
כדי להבין את היקף מאמצי ההשפעה של סין, חשוב להבחין בינם לבין דיפלומטיה ציבורית שגרתית. גם מדינות דמוקרטיות מטפחות קשרים עם אנשי תקשורת ואקדמיה ומבקשות לקדם את האינטרסים שלהן בעולם. אלא שמאחורי פעולות המשטר הסיני עומד יעד פוליטי רחב יותר: הענקת לגיטימציה למפלגה הקומוניסטית הסינית ולמודל השלטוני שלה. בייג'ינג מבקשת לשכנע את העולם שהדמוקרטיה המערבית אינה הדרך היחידה, שהמודל הסיני מתאים יותר לצורכי האוכלוסייה ושסין מציעה חלופה של פיתוח, יציבות ומשילות.
עוד בנושא סין
כאן מתגלה פער מהותי בכללי המשחק: סין מבקשת לנצל את הפתיחות, הדמוקרטיה וחופש הביטוי בישראל - בתקשורת, באקדמיה ובכלכלה - כדי לקדם את הנרטיב שלה, בעוד שבתוך גבולותיה היא שוללת חירויות אלה ומענישה קשות את מי שחורג מהגבולות שקבע המשטר. היא דורשת חופש פעולה במרחב הישראלי והמערבי, אך אינה מוכנה להעניק חופש דומה לאחרים בשטחה, ובוודאי שלא לאפשר שיח ביקורתי על סוגיות הרגישות לשלטון.
הפער הזה התחדד במיוחד לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023. המפלגה הקומוניסטית הסינית נמנעה נמנעה מגינוי מפורש של חמאס בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, ולא הצביעה עליו כאחראי למתקפה. בהמשך היא החריפה את הביקורת על ישראל, ובתקשורת הממלכתית הופצו מסרים המהדהדים את הנרטיבים של אויבי ישראל ולעיתים גם תכנים אנטישמיים. התנהלות זו חשפה את הפער בין הצהרותיה של סין על ידידות ושיתוף פעולה עם ישראל לבין האינטרסים המדיניים והתעמולתיים שמנחים את מדיניותה.
אחד המנגנונים המרכזיים שבאמצעותם פועלת המפלגה הקומוניסטית הסינית לקידום האינטרסים שלה מחוץ לסין הוא מערכת "החזית המאוחדת" (United Front), מערך רחב של ארגונים, אגודות ורשתות קשר שנועד לטפח קשרים עם פוליטיקאים, אנשי עסקים, אקדמאים ואנשי תקשורת, לגייס בעלי השפעה ולקדם את עמדות המשטר. הפעילות מתנהלת לעיתים קרובות בתחום האפור, באמצעות קשרים אישיים, משלחות, אירועים, ארגוני ידידות, שיתופי פעולה עסקיים ויוזמות תרבותיות ואקדמיות, ולא בהכרח באמצעות הוראות ישירות או פעולות חשאיות. כך מבקשת המפלגה לא רק להפיץ את הנרטיב שלה ולגייס תמיכה במדיניותה, אלא גם לצמצם ביקורת ולבלום עמדות המתנגשות עם האינטרסים שלה. אין פירוש הדבר שכל קשר או שיתוף פעולה עם גורם סיני הוא ניסיון השפעה, אך חשוב להכיר את המנגנונים הללו ולבחון קשרים מסוג זה באופן ביקורתי.
הכסף, האקדמיה והשתיקה
האסטרטגיה הזאת אינה נשארת ברמה המדינית או התעמולתית. היא פוגשת את ישראל גם במוקדי הכוח הכלכליים, האקדמיים והתקשורתיים שלה.
המעורבות הסינית בפרויקטי תשתית בישראל — מהרכבת הקלה ועד מסוף המפרץ בנמל חיפה — ממחישה את עומק הקשרים הכלכליים בין המדינות. אך ההשפעה הסינית אינה מסתכמת בתשתיות. בישראל פועלים גופים שמקדמים את הקשרים העסקיים עם סין, ובהם "לשכת המסחר ישראל–סין" ו"איגוד החברות הסיניות בישראל".
פעילותם לגיטימית כשלעצמה, אך איש עסקים המבקש לשמר את פעילותו בסין עשוי לחשוב פעמיים לפני שיתבטא בפומבי או בראיונות לתקשורת בנושא רגיש מבחינת המשטר. הוא אינו זקוק לאיום מפורש, די בידיעה שביקורת פומבית עלולה לסכן קשרים והזדמנויות. כך הופך אינטרס עסקי לגורם שעשוי להשפיע גם על גבולות השיח הציבורי בישראל.
תופעה דומה קיימת גם באקדמיה הישראלית ואף הצבעתי עליה במאמר שפרסמתי בעבר ב"מקור ראשון", תחת הכותרת "שתיקת החוקרים: האקדמיה הישראלית מצנזרת את עצמה מול סין". משיחות עם חוקרים עלה כי קיימת תופעה של חוקרים ומרצים הנזהרים בהתבטאויותיהם הפומביות בנושאים רגישים הנוגעים לסין, מחשש שהדבר יפגע באפשרות לקבל אשרת כניסה למדינה, בשיתופי פעולה אקדמיים וביכולתם להמשיך במחקר.
זהו מנגנון השפעה מטריד במיוחד: כאשר ביקורת עלולה לעלות לחוקר בהזדמנויות מקצועיות, אין צורך שמישהו יורה לו לשתוק, הוא עשוי לעשות זאת בעצמו. כאשר חוקרים מתחילים לשקול לא רק מה נכון לומר, אלא גם מה מותר לומר בלי לסכן את קשריהם עם סין, העצמאות האקדמית כבר עומדת למבחן.
כשהשגרירות הסינית מקבלת במה
ההשפעה מתבטאת גם באופן שבו מסרי השלטון הסיני מגיעים לציבור הישראלי. השגרירות הסינית אינה מסתפקת בדיפלומטיה רשמית, והיא מבקשת להציג את עמדות המשטר גם באמצעות במות תקשורתיות ישראליות. אין פסול בעצם מתן במה לנציגים זרים, אך השאלה היא אם הם נדרשים להתמודד עם שאלות מאתגרות, ואם הציבור יודע מי עומד מאחורי התוכן ובאילו תנאים הוא נוצר.
כך למשל, בוועידת ישראל לאקלים של "הארץ" בפברואר 2026, ראיין העיתונאי ניר חסון את שגריר סין, שיאו ג'ון־ג'נג, על הישגי ארצו בתחום האקלים. במהלך הראיון לא הוצגו לשגריר שאלות ביקורתיות על מדיניותה של סין, למשל בנוגע לדיווחים על עבודות כפייה של אויגורים בחלקים משרשרת האספקה של תעשיית הפאנלים הסולאריים.
דוגמה נוספת היא יום שידורים מיוחד שנערך לאחרונה בערוץ הכלכלה, ערוץ 10, לרגל יום השנה להקמת סין הקומוניסטית. במסגרת השידורים הוצגה תמונה חיובית במיוחד של הכלכלה הסינית ושל החברות הסיניות בישראל, ובשיאם נערך ראיון ממושך עם השגריר, ללא שאלות ביקורתיות. על המסך הופיע גם שמו של "איגוד החברות הסיניות בישראל", אך לא הובהר מה היה תפקידו ביום השידורים ואם היה מעורב בהפקתו או במימונו.
גם בעיתונות הכתובה מקבלת השגרירות במה להצגת עמדותיה. שגריר סין בישראל ונציגי השגרירות מפרסמים מאמרים בעיתונים ישראליים, ובהם "ג'רוזלם פוסט", בהם הם מציגים לקוראים את עמדות בייג'ינג בנושאים מדיניים, כלכליים ובינלאומיים. פרסום עמדותיו של שגריר זר אינו פסול כשלעצמו, אולם ראוי לזכור את חוסר הסימטריה: בעוד שסין נהנית מהחופש הזה בישראל, היא אינה מעניקה לעיתונאים, לאנשי אקדמיה ולנציגים זרים חופש פעולה דומה בשטחה.
כך מקבלים נציגי המשטר הסיני במה נוחה להצגת עמדותיהם, מבלי שהמראיינים יציגו בפניהם שאלות ביקורתיות – כפי שהיה מצופה בכל ראיון עיתונאי אחר.
האחריות היא שלנו
בסופו של דבר, השאלה אינה רק כיצד סין מנסה להשפיע על ישראל, אלא גם כיצד גורמים ישראליים מקלים עליה את המלאכה. סין אינה זקוקה לאיש קשר בכל משרד או לנציג בכל אולפן. לעיתים די בכך שאנשי עסקים יחששו לאבד את השוק הסיני, חוקרים יימנעו מביקורת כדי לשמר שיתופי פעולה ועיתונאים יוותרו על שאלות קשות ויערכו ראיון מלטף.
ישראל אינה צריכה לנתק את קשריה עם סין, אך עליה להציב גבולות ברורים: להבטיח שקיפות במימון ובמעורבות זרה בתקשורת, להגן על עצמאות המחקר האקדמי ולבחון בקפידה השקעות וקשרים בתחומים אסטרטגיים. הסכנה אינה רק במה שהמשטר הסיני עושה כדי להשפיע על ישראל, אלא במה שישראלים מוכנים לעשות - או להימנע מלעשות - כדי שלא להרגיז אותו וליהנות מההזדמנויות שהוא מציע. כשהחשש מהמשטר הסיני מתחיל להכתיב את גבולות השיח בישראל, ההשפעה כבר השיגה את מטרתה.


