רותי ליברמן
יועצת פוליטית ומייסדת פרויקט Yes! Israel
בת 59, נשואה למנחם, אם לחמישה וסבתא לנכדה, גרה באלון־שבות: "גרים כאן אנשים שמגדלים משפחות לתפארת ובעלי דעות מגוונות. אי אפשר להכניס אותנו לקופסה".
שלום רותי, מה שלומך?
“ברמה האישית אני עייפה מאוד. נסענו לעשר מדינות וביקרנו במספר כפול של קמפיינים. אולי אני אמורה להיות מודאגת בגלל תוצאות הבחירות בארץ ובארה"ב, אבל אני אופטימית, כי יש אור בסוף המנהרה הזאת".
את יועצת פוליטית ועוסקת בתחזוק קשרים עם אנשי ממשל בארה"ב. איך הגעת לזה?
הכי מעניין
“התחלתי את הדרך שלי בשדה הפוליטי עם בני בגין. הוא התקשר אליי כשלמדתי באוניברסיטה ושאל אם אני מוכנה לעבוד איתו. בהתחלה חשבתי שזה חבר שצוחק עליי. נפגשנו בכנסת, התנצלתי על העברית שלי כעולה חדשה, אבל הוא נתן לי להרגיש בנוח והתחלתי לעבוד איתו. הוא היה האבא הפוליטי שלי. בהמשך עבדתי עם בני אלון. אחרי שנים בפוליטיקה החלטתי לקחת את הניסיון שלי ולהקים חברה לייעוץ פוליטי. עבדתי עם מועצת יש"ע, עם ראשי רשויות ביש"ע ועם גופים נוספים, והתחברתי עם גורמים בארה"ב שרצו להריץ קמפיינים שישפיעו על דעת הקהל, למשל בנושא העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. כך התחלתי את העבודה מול אנשי קונגרס, לא כאלה שהייתי צריכה לשנות את דעתם אלא אנשים שמצאתי כשותפים לדרך".
מה הביא אותך להקים את מיזם Yes! Israel?
“בעבודתי כיועצת פוליטית שאלתי את עצמי למה אנחנו לא מצליחים להעביר את עמדותינו הימניות לחברי קונגרס, וגיליתי שהם לא מגיעים לארץ כדי לבקר ביהודה, בשומרון, להכיר את ירושלים ואת הגבולות שלנו. אף אחד לא העמיק איתם בנושאים האלה, ואני מתכוונת לאנשים שמאמינים בנו ועומדים לצידנו. לפני 12 שנה חברתי שרה פאליי ואני הקמנו את מיזם Yes! Israel ללא מטרת רווח. המטרה הייתה להביא סנאטורים וחברי קונגרס לשבוע בארץ, לעשות יום ביהודה ויום בשומרון, לפגוש את הפוליטיקאים שהם לא תמיד פוגשים. אנחנו מדברות איתם על התנ"ך ומראות להם את הצדדים המורכבים כדי שהם יוכלו לחזור לקונגרס ולפעול מתוך דעה יותר מושכלת. אנחנו משתדלות לזהות את דור הפוליטיקאים הבא ולעבוד איתו".
איך זה היה נראה בשלוש השנים האחרונות, בזמן המלחמה?
“זה הגביר את העבודה שלנו וגם גרם לנו להבין שהבסיס שבנינו עד אז היה חשוב ונדיר. אני לא מכירה עוד אנשים בארץ שיש להם קשר אישי כזה עם אנשי ממשל. בנינו את הקשר הזה לאט ומתחילת דרכם של הפוליטיקאים. מצאנו את עצמנו מול אנשים שאכפת להם ושהיו מוכנים להשתמש במעמד שלהם. הם מתייעצים איתנו כל הזמן. אני יכולה לקבל טלפון מראש הסגל של טראמפ או מסנאטורים כשהם בדרך לאכול צהריים עם הנשיא ורוצים להעלות את הנושא של ישראל. הם שואלים מה להעלות, מה חשוב. הם סומכים עלינו".
יצאתן למסע לקראת בחירות האמצע. מה הייתה המטרה?
“ביום שלישי שעבר הצבענו מוקדם בארץ ואז טסנו למסע של שמונה ימים כדי לבקר את החברים שלנו, אלה שיצרנו איתם קשרים אישיים בשקט ובמשך שנים, שאירחנו אצלנו בבתים בישראל כי זה חלק מהמסע. לא כדי לתת להם הצעות והמלצות, אלא כדי לומר 'אנחנו איתכם בזמן הזה שבו אתם צריכים להיבחר שוב'".
ומה פגשתן? דמוקרטים שבטוחים בניצחון שלהם ורפובליקנים עם הראש באדמה?
“הדמוקרטים היו די בטוחים שהניצחון אצלם. המטות שלהם תססו, הרבה טלפונים ואנשים צעירים שעברו מדלת לדלת, המון פעילות התנדבותית. לעומת זאת, חברי המפלגה הרפובליקנית הביעו דאגה בשקט, וניסו להמריץ את הבייס כדי שכולם יצאו להצביע. הם האמינו שאחוזי הצבעה גבוהים יגרמו להם לנצח. אולי הם צדקו, יש מקומות שההפרש בהם היה קטן מאוד".
איך בחירות האמצע ישליכו על ארה"ב?
“חברים שלנו, שהם גם דמוקרטים מתונים וגם רפובליקנים, מודאגים מאוד. המפלגה הדמוקרטית הציבה הרבה קיצוניים כמועמדים, ורבים מהם נבחרו. כעת שני בתי הקונגרס הם של הדמוקרטים והם יכולים להפעיל עיצומים ולחוקק חוקים שיותירו אנשים חשופים לאנטישמיות. עד עכשיו התאפשר שיתוף פעולה בין דמוקרטים לרפובליקנים, עכשיו יש נתק גמור, וזה מדאיג. יש המון הקצנה גם בצד הרפובליקני. מה שכן, לנשיא יש זכות וטו בלתי מוגבלת. טראמפ כבר קרא לעצמו ‘מר וטו’. אפשר לומר שהשבוע התחיל המרוץ לנשיאות 2028. כל המאמצים וההתבטאויות יהיו מכוונים לשם".
מהן ההשלכות על ישראל?
“אף שאני פועלת כדי להשפיע על אישים בממשל האמריקני, אני חושבת שהכול תלוי בנו. העיקר הוא מה אנחנו עושים, מי בונה קואליציה עם מי, ומה יהיו קווי היסוד של הממשלה. הכוח שלנו הוא באחדות ובהבנה שאנחנו יכולים לקבוע את העתיד שלנו".
הסיוע האמריקני כנראה לא יחודש. זה לא מדאיג?
“כבר שנה וחצי אנחנו עובדות בשקט מול משרד ראש הממשלה והשגריר מייק האקבי כדי להוריד את ההילוך של הסיוע לשנים הקרובות עד לאפס. הסיוע כבר לא עוזר לנו, הוא רק מגביל אותנו, ובלעדיו אפשר להגיע לשיתופי פעולה לטובת שני הצדדים ולצמצם את האפשרות ללחץ על ישראל. רצינו לעשות את זה עכשיו לפני שיהיו שני בתים שפועלים נגדנו. מי רוצה שארה"ב תאמר שאנחנו נטל עליה ושיש לה זכות להגיד לנו מה לעשות? אין להם זכות, והם מרוויחים מאיתנו כמו שאנחנו מרוויחים מהם. כך נראים יחסים של שיתוף פעולה. זה יהיה הקשר מעכשיו, ככה זה בריא".
עוד כתבות בנושא
יש משהו בתוצאות הבחירות האלה שעלול להדאיג יהודים?
“יכול להיות שיפעילו עיצומים על ישראלים, על מתנחלים או על אנשים שמעורבים בפעילות פרו־ישראלית, אפילו על אנשים שתורמים לחברי קונגרס מסוימים. הכול פתוח. יהודים בארה"ב מודאגים היום כשהם הולכים לבית הכנסת. אין בית כנסת שאין לידו ניידת ושמירה, זו לא המציאות שהכרתי. יש דאגה גם מכך שהחוקים נגד האנטישמיות שעדיין נשארו לא ייאכפו. זה מפחיד".
היינו יכולים לעשות משהו אחרת, או שזה עניין פנים־אמריקני?
“ארה"ב צריכה לקבל את ההחלטות שלה ולעבור את הדרך שלה. חצי מהמדינה שונאת את טראמפ, חצי חושבת שהוא המלך. זה מזכיר את ישראל. אני לא חושבת שהיינו יכולים לעשות משהו. בארה"ב היה קול גדול נגד המלחמה עם איראן, ואני לא בטוחה שזה היה ממקום אידאולוגי. התפיסה הייתה שטראמפ רצה במלחמה, ואנחנו ניסינו להסביר שאיראן פתחה בזה וארה"ב הגיבה. הדיון היה רדוד. הם רואים את העלייה במחירי הדלק ומצביעים נגד הרפובליקנים. לפני שטראמפ עלה לשלטון הדלק עלה חמישה דולרים פלוס ועכשיו זה שלושה פלוס, אבל הם רואים שלפני המלחמה עם איראן הדלק עלה פחות. הם לא חושבים על זה עד הסוף. הכיס והאופן שבו תופסים את טראמפ זה מה שגרם למעבר אל הצד השני".
את צופה התגברות במספר העולים מארה"ב?
“אני שומעת מיהודים שם שלהם אישית ולארה"ב בכלל הולך להיות רע יותר, אבל אני לא שומעת שהם עושים את הקפיצה שאני עשיתי. אנשים בוחנים איך אפשר לבלות יותר בישראל או לקנות פה בית, אבל לא לעלות".
עוד אנשי השעה
