במשך עשר עונות מחקר רצופות היו ערבות סיביר האינסופיות ביתה של ד"ר סופיה רוזנפלד. במטוס אמפיבי קל, כמעט שברירי, היא שייטה מעל אגמים ארקטיים נידחים, גומאת אלפי קילומטרים של חופש מוחלט. שם, רחוק רחוק מהביורוקרטיה הסבוכה של מוסקווה, היא הקדישה את חייה למיפוי מסלולי הנדידה של אווזי הבר והצלתם של עופות מים נדירים. לוחמת ללא חת נגד תעשיית הציד ברוסיה וקטל חיות הבר.
לרגע היא לא חשבה שגם היא תהפוך לטרף. אבל זה בדיוק מה שקרה. בשבוע שעבר גזר עליה השופט ג'מאל קורבנוב בבית המשפט המחוזי גגרינסקי במוסקווה עונש מאסר של שלוש שנים וחצי במושבת עונשין. העבירה שהפכה את אותה ממדענית לוחמת לאסירה פוליטית היא תרומה שהעבירה בשנת 2021, על סך 2,000 רובל – שווה ערך ל־80 שקלים – ל"קרן למאבק בשחיתות" של מנהיג האופוזיציה המנוח אלכסיי נבלני, יריבו המר של ולדימיר פוטין. באותו זמן הקרן הייתה עדיין חוקית, אך לרוע מזלה היא הוצאה אל מחוץ לחוק בעת ששהתה במשלחת מחקר הרחק מהציווילזציה. כשחזרה מיהרה אמנם לבטל את הוראת הקבע. אבל זה היה מאוחר מדי. שמה של סופיה נכנס לרשימה השחורה של מכונת הדיכוי הרוסית על תקן מי שנתנה תרומה אסורה לארגון קיצוני.
המדענית שיצאה למאבק
כדי להבין את עומק הטרגדיה, יש לצלול לפועלה המדעי הייחודי. סופיה רוזנפלד היא חוקרת שטח במובן הכי קלאסי של המילה, מדענית שמחקרה שואב השראה מהמסורת הגדולה של חוקרי השטח הגדולים, ממסעות צ'רלס דרווין לאיי גלאפגוס ועד ג'יין גודול שהקדישה את חייה לשימפנזים בג'ונגל של טנזניה.
הכי מעניין
חייה ועבודתה של רוזנפלד הוקדשו כל כולם לאווזי הקוטב והברבורים הארקטיים. עונה אחר עונה היא טסה במטוס הקטן עם להקות האווזים והברבורים תוך כדי מעופן. כאילו הייתה חלק מהלהקה. שיטת המחקר שלה אפשרה לה להגיע למקומות שאיש לא מיפה לפניה. המטוס הקל שלה נבנה ותוחזק על ידי שותפה לחיים ולמחקר. יחד הם תיעדו נתיבי נדידה חוצי יבשות, וחקרו כיצד משבר האקלים העולמי משבש את זמני הקינון של הציפורים בקטבים. מחקריה פורסמו בכתבי עת מדעיים, וכחוקרת בכירה במכון לאקולוגיה ואבולוציה של האקדמיה הרוסית למדעים, היא נחשבת לאוטוריטה בכל הנוגע לדינמיקת האוכלוסייה של אווזי הבר והברבורים הארקטיים.
פוטין | צילום: איי.אף.פי
במקביל לעבודתה המחקרית יצאה רוזנפלד גם למאבק על ערכי טבע והגנה על הסביבה. בקרמלין אומנם יודעים להתפייט על יפי הטבע הרוסי אבל עד לנקודה שזה מתנגש באינטרסים של אוליגרכים ומועדוני ציד יוקרתיים של מקורבים לקרמלין, הרואים במרחבי סיביר את המגרש הפרטי שלהם.
רוזנפלד יצאה למאבק נגדם ונגד ניסיונות חקיקה בפרלמנט הרוסי, שנועדו לאפשר לאותם אנשים מה שמכונה בלשון מכובסת "ציד מדעי" של מינים מוגנים בתירוץ של "ניטור אוכלוסיות" ו"מניעת מחלות". בראיונות לכלי התקשורת במדינה, היא הוקיעה את השחיתות הממסדית המאפשרת למקורבים לקבל היתרי ירי בבעלי חיים נדירים. כך הפכה רוזנפלד למטרד, בעיקר לאליטה המקומית חובבת הציד בפריפריה הרוסית.
אבל היא לא הייתה מודאגת. הסרט הדוקומנטרי שיצרה, "מדינה בלי ציד", אשר הציג את ישראל כמקום שבו חיות הבר זוכות להגנה מלאה, היה אקט של התרסה שקטה. לשיטתה, היא הראתה לרוסים שאפשר גם אחרת. גישה אצילית אך לא נבונה במיוחד במציאות של רוסיה העכשווית. לא היה לה מושג שבאותו שלב התרומה המרשיעה לארגונו של נבלני כבר שכנה במרתפי הדאטה של ה־FSB - המקבילה הרוסית לשב"כ, כמו פצצה מתקתקת הממתינה לשעת כושר. וזו הגיעה בדצמבר האחרון כאשר טסה לביקור משפחתי אצל הוריה בישראל. היא לא ידעה שדווקא הנסיעה הזו, חמש שנים אחרי התרומה, תציף את שמה במערכת. וזה בדיוק מה שקרה. עם שובה מביקור אצל ההורים בישראל הבהב מספר הדרכון שלה על המסכים בשדה התעופה שרמטייבו וסגר מעגל. המערכת התעוררה, ובתוך 24 שעות הגיעו הרשויות לביתה והחרימו את המחשב האישי שלה ושני טלפונים.
מפעל הדיכוי
מאז המתינה סופיה למשפט, אך לא חשדה לרגע שזה ייגמר במאסר. מקסימום קנס ועבודות שירות. אם כי מאז פרוץ המלחמה באוקראינה הקרמלין מנהל מסע טיהורים פנימי בקרב האופוזיציה בכלל ותומכי נבלני בפרט. אחת הדרכים היא סריקת רשימות בנקאיות היסטוריות של תורמים לקרן למאבק בשחיתות של נבלני על ידי יחידות הסייבר של ה־FSB. כך גם צף ועלה שמה. אך רוזנפלד ועורכי דינה, שהיו משוכנעים כי מדובר בהליך משפטי סטנדרטי, שיסתיים בקנס כספי סמלי, בחרו לשמור על פרופיל נמוך.
זו הייתה טעות. מרגע שהתיק החל להתגלגל המוניטין המדעי וייחוסה המשפחתי של רוזנפלד ככל הנראה הדליקו נורות במערכת. סופיה היא בתו של פרופ' בוריס רוזנפלד, מתמטיקאי מבריק שעלה לישראל בשנות ה־90 ונמנה עם צוות הפיתוח של "כיפת ברזל" ופרויקט ה"חץ". ואז, כאשר מישהו חיבר את הנקודות, פתאום החוקרת מהקוטב כבר לא הייתה עוד אזרחית תמימה שביצעה עבירה קלה; היא הפכה לנכס אסטרטגי. דרכונה הישראלי וייחוסה המשפחתי הפכו אותה למועמדת פוטנציאלית מעולה לשמש קלף מיקוח בכל עסקת חילופין עתידית של בני ערובה. זו הייתה רק שאלה של זמן עד שתימצא ההזדמנות לסחור בה.
צילום: מתוך הרשתות החברתיות, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים
ואכן, ההזדמנות לא איחרה להגיע. ב־4 בספטמבר 2026 הודיעה פרקליטות המדינה על הגשת כתב אישום בפרשה ביטחונית שפרטיה נתונים תחת צו איסור פרסום. לפי נוסח ההודעה שצוטט בתקשורת, החקירה העלתה כי הנאשם הופעל בידי גורמי מודיעין זרים והיה מעורב בפעילות השפעה נגד מדינת ישראל. בתקשורת הרוסית זוהה הנאשם כארטיום קירפיצ׳ונוק, היסטוריון ועיתונאי בעל אזרחות רוסית וישראלית שהגיע לארץ בתחילת חודש אוגוסט ועקבותיו נעלמו. דאריה מיטינה, חברת הפרלמנט הרוסי לשעבר ודמות בעלת קשרים ענפים במנגנוני הביטחון הרוסיים, הקימה קול זעקה בלי להמתין לרגע אחד. בחשבון שלה בטלגרם לא חסכה מיטינה מילים חריפות: "החששות הגרועים ביותר שלנו התאמתו", כתבה. "ארטיום איוונוביץ' קירפיצ'ונוק נמצא בכלא, בידיה של המשטרה החשאית הישראלית". שב"כ, לטענתה הפיל את קירפיצ'ונוק ב"מארב מתוכנן" באמצעות הזמנה פיקטיבית לכנס אקדמי, שלא היה ולא נברא, והביעה חשש גלוי, שמעצרו אינו אלא מהלך פוליטי שמטרתו להפוך אותו לקלף מיקוח, שייגרר אל תוך מערכת היחסים המתוחה בין המדינות.
עוד כתבות בנושא
וכפי שזה מצטייר כרגע, יש סיבות טובות להניח, שגזר הדין הדרקוני נגד סופיה רוזנפלד הוא איתות ברור לישראל. ברוסיה, הכתם השחור של סחר בבני ערובה הוא חלק מהדי־אן־איי הדיפלומטי. ואך מתבקש הוא כי סיפורה האישי של רוזנפלד יבשיל מבחינתם למהלך מסוג נעמה יששכר 2.0. כזכור, הרוסים עצרו את נעמה לאחר שבתיקה נמצאו 9 גרם חשיש. על זה היא קיבלה עונש מאסר של שבע שנים וחצי. זה היה הפרומו לעסקת חילופין. בתמורה לשחרורה ציפו הרוסים אז לקבל האקר רוסי, אלכסיי בורקוב, שהיה עצור בישראל בגין ניהול אתרי פריצה ופורומים סגורים לפשיעת סייבר, שדרכם גנב 20 מיליון דולר מאזרחים אמריקנים. שירותי הביטחון הרוסיים היו להוטים לשים עליו יד בטרם יוסגר לארה"ב.
וכאז כן עתה, העיתוי רומז שהרוסים מצפים לעסקה. ככלות הכול, התיק נגד סופיה רוזנפלד שכב קפוא במשך חמש שנים, אך גזר הדין בעניינה ניתן חודש בלבד לאחר הגשת כתב האישום נגד קירפיצ'ונוק בישראל. אפשר לטעון שמדובר בצירוף מקרים קוסמי, ויש חשש על סמך ניסיון העבר. ומנקודת המבט של הקרמלין זוהי דיפלומטיית בני ערובה במיטבה. סימטריית החילופין מושלמת: המדענית הלוחמת, בתו של מפתח "כיפת ברזל", מול ההיסטוריון האנטי־ציוני החשוד כי היה מעורב בפעולה נגד ישראל. העובדה ששניהם אזרחים ישראלים החיים ברוסיה ויש להם משפחה בארץ הקודש רק מוסיפה נופך אירוני מהסוג החביב על ולדימיר פוטין.
ואם זה המצב, קל או פשוט זה כבר לא יהיה. סגן יו"ר המועצה לביטחון לאומי, דמיטרי מדבדב, אף התבטא באחרונה ש"יש להגדיל את מאגר חילופי האסירים". יתרה מכך, יש קשיים ביחסים עם רוסיה גם ככה, במוסקווה כועסים על ישראל בגלל תמיכתה באוקראינה, ואילו בירושלים מודאגים מהברית הרוסית עם איראן. בנתונים אלו, החמרת העונש של סופיה לשלוש שנים וחצי במושבת עונשין, על עבירה שבעבר נסגרה בקנסות פעוטים, היא איתות לישראל: יצרנו משוואה חדשה, וכעת תורכם לשלם.
שובה של חצר אלכסנדר
המשא ומתן העתידי על שחרורה של סופיה רוזנפלד ככל הנראה לא יתנהל באולמות בתי המשפט, אלא בחדרים סגורים. ומלבד שחרורו האפשרי של קירפיצ'ונוק, יש לרוסיה רשימת דרישות ארוכה מישראל. בראש הרשימה עומד מתחם חצר אלכסנדר בעיר העתיקה בירושלים. מדובר בנכס דתי והיסטורי בעל חשיבות עצומה בעבור הכנסייה הרוסית האורתודוקסית, ופוטין רואה בהעברתו לידי רוסיה עניין של כבוד לאומי ואישי. נתניהו כבר הבטיח לפוטין להעביר לידי הכנסייה עוד כחלק מהעסקה לשחרורה של נעמה יששכר, אך המהלך נתקע בבתי המשפט בישראל, שביטלו את הרישום לטובת הרוסים בשל עתירות משפטיות פנימיות. באחרונה חודשו הדיונים החשאיים בנושא בוועדות שרים מיוחדות בישראל, והלחץ הרוסי להשלמת ההעברה נמצא בשיאו. לא מן הנמנע כי סופיה רוזנפלד היא הקטליזטור שנועד להמריץ את ממשלת ישראל לסגור את הסוגיה ולמסור את מפתחות הכנסייה למוסקווה.
אך אלו זמנים מורכבים. בסוף אוקטובר יתקיימו בישראל בחירות. פוטין יעדיף להמתין שהאבק הפוליטי ישקע ויתברר מי המנצח בבחירות. אולי אפילו יהיו בחירות חוזרות. מאידך, רכיב הזמן הוא קריטי. נכון לעכשיו סופיה רוזנפלד ממתינה לערעורה במתקן כליאה לנשים במוסקווה. על המערכת לפעול לפני שיסתיים תהליך הערעור במוסקווה וסופיה תישלח למושבת עונשין מרוחקת.
את מי ישלח נתניהו לסגור את התיק? האם זה יהיה ראש המוסד הטרי רומן גופמן, שנכנס לתפקידו ביוני האחרון? מצד אחד, במעמדו הנוכחי כראש מוסד, גופמן נמצא בתפקיד רם מדי. מאידך, כמי שעלה מבלארוס כנער וכדובר רוסית הוא יכול לדלג מעל לא מעט משוכות. בעבר אף שימש "השליח המיוחד" של נתניהו לקרמלין. האם הוא האיש שיתפור את הקצוות ויסגור תג מחיר לעסקת חילופין?
זו אפשרות. אבל אולי יש דרך לזרז את התהליך. בעבר, פוטין ונתניהו נהגו להחליף ביניהם ברכות יום הולדת. השניים נולדו בסמיכות תאריכים. פוטין חגג את יום הולדתו ה־74 בשבוע שעבר ב־7 באוקטובר, אז גם ניתן גזר דינה של סופיה; בנימין נתניהו יציין את יום הולדתו ה־77 בשבוע הבא, ב־21 באוקטובר. בעבר, שיחות הטלפון וחילופי הברכות ביניהם היו אז כלי לקידום עניינים וניקוי שולחן. ופוטין, שמעולם לא הפסיק לחשוב במונחים של סוכן קג"ב, הוא אלוף בתרגום סוגיות מודיעיניות למחוות אישיות - בין אם מדובר בהזמנת פורטרט אישי מחניף לאגו של דונלד טראמפ ובין אם בחילופי ברכות יום הולדת עם בנימין נתניהו. והוא יודע, שחרור אזרח ישראלי הוא הנכס היקר ביותר שהוא יכול להעניק לראש הממשלה. בעבור נתניהו זה אוויר לנשימה. אלא שישראל ערב בחירות. לכן, הנחת העבודה היא שהקרמלין צפוי לנהל משא ומתן רק מול ראש הממשלה הבא. הוא ימתין לרגע המדויק לקווץ' הסופי.
וכך, בעוד אווזי הבר יבלו את החורף הקרב באגמי אירופה והברבורים הארקטיים ירחיקו עד מונגוליה, סין ויפן, מסעה של סופיה אל החופש מן הכפור רק מתחיל.
עוד כתבות בנושא
