ביום הלווייתו של חברו לינדזי גרהאם, בחר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בדרך השקטה, והשתמש בדלת האחורית של הבית הלבן כדי לארח שניים מהמנהיגים המאתגרים ביותר בעולם - נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו - בסדרה יוצאת דופן של פגישות. אחת אחרי השנייה.
עוד כתבות בנושא
התמונות המעטות שפורסמו מצביעות על כך שהפגישות היו לבביות. הצוות האמריקני בפגישה עם נתניהו כלל את סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס, מזכיר המדינה מרקו רוביו, שר ההגנה פיט הגסת' והשליח המיוחד סטיב ויטקוף.
בצד הישראלי, המשלחת כללה דיפלומטים ותיקים, ביניהם היועץ הבכיר רון דרמר, שיצא ממה שחלקם תיארו כגלות פוליטית שהטיל על עצמו, לשביעות רצונם של תומכיו, ושגריר ישראל בארצות הברית יחיאל לייטר, שמוביל את השיחות בתיווך ארה"ב בין ישראל ללבנון.
הכי מעניין
אין התנגשות
הפגישה הייתה משמעותית ודיסקרטית כאחד. אך כל מי שמאמין שהסיפור המרכזי היה ההערה המרגשת של טראמפ לפוקס ניוז - שאמריקה "כבר יודעת הכל" על תוכנית ההעשרה הגרעינית של איראן ו"בהחלט לא זקוקה למודיעין של ישראל" - ולכן מניח שהפגישה שיקפה התנגשות בין רצונו של טראמפ לשלום לבין העדפתו של נתניהו למלחמה - מתעלם מהתמונה הרחבה יותר של המזרח התיכון. שני המנהיגים הדגישו מאוחר יותר כי הם היו רואים את הדברים עין בעין בנושא איראן, והדגישו שלמרות הבדלי הטון, הם חולקים את אותה מטרה אסטרטגית של מניעת רכישת נשק גרעיני מטהרן.
לסיכום: נתניהו הוזמן לבית הלבן בפעם השמינית, ברגע שבו גלגל הרולטה האזורי מסתובב בפראות. ישראל נותרה הבסיס האזורי האמין באמת היחיד של אמריקה במלחמה שלא נגמרה, והיא עדיין אבן הפינה של ארכיטקטורת השלום שעליה טראמפ מקווה לבנות את מורשתו. טראמפ מבין גם שלישראל יש קווים אדומים הנטועים בהישרדותה. ההערה שלו על המודיעין הישראלי נשמעה יותר כמו משפט טלוויזיוני מאשר הצהרת מדיניות.
עוד כתבות בנושא
תוכנית הגרעין של איראן נותרה יעד מרכזי, וטראמפ הזהיר שוב את טהרן מפני השלכות אם תסרב, גם אם זה לא סביר, לנטוש את שאיפותיה הגרעיניות.
משמעותית לא פחות הייתה העובדה שזלנסקי עזב זה עתה את הבית הלבן לאחר שאוקראינה, על פי הדיווחים, תקפה משלוח נשק איראני בים, כאשר קייב הכריזה בגלוי על כוונותיה הצבאיות. המסר היה חד משמעי: ציר הרשע נותר אויב משותף הן למנהיגים המבקרים בבית הלבן והן לארה"ב עצמה.
התמונה האסטרטגית צריכה להיות ברורה. נתניהו שואף מעל לכל לפרק את המשטר האיראני, הקורא בגלוי להשמדת ישראל, והוא נותן אמון מועט בהבטחותיה של טהרן, במיוחד לאחר מה שהוא רואה כקריסת הבנות קודמות. ארצות הברית רואה גם היא באיראן אויב מסוכן, אך עליה לשקול גם את השפעת הסכסוך על מחירי הנפט והשווקים הפיננסיים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו וצוותו בפגישה עם נשיא ארה״ב דונלד טראמפ וצוותו בבית הלבן | צילום: מעיין טואף / לע״מ
גם טראמפ וגם נתניהו פועלים בעיצומה של מערכות בחירות, כשכל אחד מהם מתמודד עם ציבור בוחרים מפולג עמוקות. האמריקנים רוצים מאוד שלום, בעוד שישראלים חיים מדי יום עם המציאות של התקפות מתמשכות ואיומים ביטחוניים מתמידים.
אך החזיתות המרובות מציגות גם הזדמנויות. סוריה ולבנון נראות פתוחות יותר מבעבר לשלום, מה שמעלה את הסיכוי להרחבה משמעותית של הסכמי אברהם. דיווחים מצביעים על כך שהשיחות ברומא ב-4 באוגוסט יוכלו להגדיר עוד שני אזורי פיילוט. לייטר, שהשתתף בפגישות בוושינגטון, ניצב בפני המשימה הקשה של איזון בין ויתורים לדרישות נחרצות. הדרישה המרכזית של ישראל נותרה פירוק חיזבאללה מנשקו.
עוד כתבות בנושא
בנוגע לסוריה, בעוד שריבונותה של ישראל על רמת הגולן אינה עומדת לדיון, דווח כי גורמים רשמיים בחנו אפשרויות נועזות. גם עזה הייתה על סדר היום, עם דיון בעתיד שבו השטח יישאר תחת שליטה ביטחונית, תוך פתיחתו למועצת השלום המוצעת עד שחמאס יפורק מנשקו לפחות באופן חלקי.
לנתניהו הייתה הזדמנות להקשיב בתשומת לב תוך שהוא מבהיר את הקווים האדומים של ישראל באופן חד-משמעי. ברקע ניכרים החתירה ההולכת וגוברת של ערב הסעודית לתוכנית גרעין אזרחית בסיוע אמריקני ובקשת טורקיה לרכוש מטוסי קרב מדגם F-35.
ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם נשיא ארה״ב דונלד טראמפ בבית הלבן. | צילום: מעיין טואף / לע״מ
הדרך קדימה צרה, סוערת ומלאה במכשולים. עבור טראמפ, הצלחה עשויה להבטיח את מקומו בהיסטוריה כמשכין שלום. אם חזונו של טראמפ למזרח התיכון יצליח, נתניהו יוכל להשיג משהו שאף ראש ממשלה ישראלי קודם לא הבטיח - רמת ביטחון חסרת תקדים לישראל, המבוססת לא רק על עוצמה צבאית אלא גם על רשת מורחבת של שותפויות אזוריות.
בתוך מארג המאמץ הדיפלומטי השאפתני הזה, נמצא גם תפקידו החשוב של רון דרמר, שחזר לצוותו של נתניהו מתקופה של גלות פוליטית מרצון, והביא עמו את כישרונו הייחודי לקיים דיאלוג אסטרטגי עם ממשלים אמריקנים עוקבים.
מעל נתיב זה, לעומת זאת, ניצבת איראן. הטיפוס נותר תלול. נתניהו מבין שעליו לעשות זאת מבלי להתרחק מטראמפ. במקביל, נראה שטראמפ צועד בדרך שבבסיסה היא אותה דרך: התמודדות עם קיצוניות ג'יהאדיסטית ודיקטטורה.
עוד כתבות בנושא
