אחרי תקופה ארוכה, אפשר לחזור לקצת פרופורציות בעניין "ידידתנו הגדולה". בצל הדיווחים על הסכם בו ירוקנו האיראנים את הגז מתאי הגזים שהם בנו עבורנו - ובתמורה יקבלו תקציב להרבה הרבה יותר גז ומכונות השמדה, בצל הניסיון לקשור את ידינו בלבנון ובצל הצהרותיו של ארדואן בשבוע שעבר על ״האיום״ שישראל מהווה לטורקיה בתקיפותיה בסוריה ובלבנון, שלב נוסף ברטוריקה המסלימה של הסולטן החדש - סולטן שהוא חבר בנאט"ו וחבר אישי של טראמפ – צריך לחזור לפרופורציות.
עוד כתבות בנושא
ארצות הברית היא מעצמת-על, שיש לה אינטרסים חופפים עם ישראל. לא זו אף זו: ארה"ב, בניגוד לאירופה, חולקת איתנו עולם ערכים דתי ודמוקרטי. זה הרבה. אסור לזלזל בזה. אבל אסור להפוך זאת למשענת קנה רצוץ. אמנם קיבלנו הרבה מאוד מהאמריקנים לאורך השנים, אך לא בנדבה. ישראל משלמת מחיר תמורת הברית החשובה הזו.
ארה"ב תמיד ראתה קודם כל ואך ורק את עצמה ואת האינטרס האמריקני. במלחמת העולם השנייה, בה הצטרפה רק לאחר שהותקפה. לאחר מבצע קדש, אז הכריחה את בן גוריון לסגת מסיני. במלחמת יום כיפור, אז מנעה מישראל להשלים את כיתור הארמיה השלישית. במלחמת עיראק, כשכפתה על ישראל אי תגובה וקיבעה משוואה נוראית. באפגניסטן, כשנטשה את בעלות בריתה המקומיות וחרטה על נפשותינו תמונות איומות של אפגנים צונחים ממטוסים ממריאים שנאחזו בהם, על מנת להימלט מאימת הטאליבן. במעורבות במלחמת רוסיה-אוקראינה, במדיניות השבבים מול טייוואן. וגם אחרי 7 באוקטובר, כאשר ממשל ביידן הטיל על ישראל אמברגו בניסיון לסיים את המלחמה בעזה. הרשימה ארוכה.
הכי מעניין
אובמה וביידן. | צילום: AFP
אם זה לא מספיק, הרי שהחברה האמריקנית נמצאת בעיצומו של שינוי ומשבר. יש בה כוחות - בהנהגתו ובעידודו של הנשיא לשעבר אובמה - שמבקשים ומובילים את מחיקתו של עולם הערכים האמריקני הנוצרי. הם מעוניינים לבסס את אמריקה "החדשה" על ערכים פילו-איסלאמיים ואנטי-מערביים. יש מי שמכנים זאת פרוגרסיביות - אבל זה הרבה יותר עמוק ורחב מהטרלול הפרוגרסיבי המערבי. הפרוגרסיביות היא רק הגל עליו נישא השינוי.
בין אם השינוי יקרה בתקופת טראמפ ובין אם אחריו - ארצות הברית עומדת בפני שינוי. העולם הערבי ער לשינוי, ואויבינו ינסו לנצל את ההזדמנות. ישראל חייבת להכיר בכך. ההכרה בעולם המשתנה במהירות חייבת לגרום לישראל לנקוט במספר פעולות מיידיות.
מה אנחנו צריכים לעשות
ראשית, לחזור להישען על כתפי אחינו ולא על כתפי זרים. אם לא נבין שמלחמות היהודים שממשיכות כאן בעוצמות מכאיבות, מתחוללות במקביל למלחמות אמיתיות בגבולותינו - אנו עלולים להבין בדיעבד ש-7 באוקטובר היה רק הפרומו. אנו עלולים - חלילה - לאבד את המדינה. כן, זה קשה. כל צד יכול להצביע על מצוקות וטענות, אמיתיות ודמיוניות. אבל אין לנו את הפריבילגיה להמשיך את הסכסוך הפנימי. שילובם של כל הכוחות בעם ישראל הוא התשובה היחידה שתוכל לאיומים המתרבים באופק.
שנית, עלינו להכריע את הזירות הפתוחות ביו"ש, עזה ולבנון. אחרי 7 באוקטובר, לא נשלים עוד עם אויב חמוש על גבולנו עם תוכניות להשמידנו. המשימה קשה. לפנינו אתגרים אמיתיים ושונים אלו מאלו. אבל אנחנו חייבים להתמודד איתם, כי את האלטרנטיבה – התעלמות – כולנו כבר מכירים.
עוד כתבות בנושא
שלישית, חובה להבטיח שליטה וריבונות מלאה בתוך גבולות המדינה. לא נוכל להילחם בחוץ ובפנים באותה העת. נשק בלתי חוקי הוא איום קיומי על ישראל - מדינת ישראל חייבת להכריז על הפשיעה הלאומנית כעל חזית, לרכז מאמץ בעזרת כל מוסדותיה ולמגר אותו.
ואחרונה, יש לבנות בריתות חדשות ולחזק קשרים קיימים. לצד חיזוק הקשר עם הודו, יוון, קפריסין, ועוד, עלינו להדק את קשרינו עם מפלגות הימין באירופה. בעתיד הלא רחוק, הן יהיו המחסום היחיד מפני איום נפילתו של הנשק הגרעיני האירופאי למשטרים אסלאמיים.
הצלחה במשימות הללו היא חיונית, על מנת לצלוח את תקופת המעבר של חילופי האימפריות, עד שהעולם החדש יתייצב. הצלחה זו תלויה בפקטור אחד בלבד – אחדות המטרה והכוחות בעם. אין לנו זמן לבזבז על מלחמות היהודים.
עוד כתבות בנושא
